בדיחה עצובה. אתם תחליטו אם לצחוק או לבכות (בדוי לגמרי)
היי. חדש בפורום
"אני זוכר את היום שמימי הגיעה אלינו כיאילו זה היה אתמול. נתגלה לפינינו יצור קטן, אם אף ארוך, שלמראית עין אף על פי חייה הקצרים, עברה מספיק. היא קודם כול עמדה מול הדלת. היא קצת רטנה, קצת יללה, נראתה מפוחדת. אבל אותו יום החל מערכת יחסים ארוכה. ההתאקלמות לקחה קצת זמן. לקח לה קצת זמן להבין מי בעל הבית. בהתחלה היא רצתה המון תשומת לב, ולנו זה לא תמיד התאים, אז כשהיא התחילה לעצבן אותנו יותר מידי, עשינו את תרגיל נייר העיתון על האף. בשלב מסוים, היא התחילה לנבוח לעברנו, להתרוצץ בכל החדר, אבל תמיד אמרו לנו שמכה על המצח, אף וכו' מידי פעם תרגיעה אותה. היא נהייתה שקטה יותר, מופנמת יותר, טיפה יותר כנועה, והיה טוב יותר לכולם. כך היה עד שיום אחד מישהו לא סגר את השער, ומימי לא עמדה בפיתוי החופש, יצאה ולא ראינו אותה יותר. מה לעשות, זה לא היה צפוי כשהפילו עלינו מורה כמו מימי?"
אין לי הרבה ניסיון בבדיחות, אבל בקשה אל תחסכו בתגובות
ציטוט ההודעה
