המשךך לבית שפרסמתי, "תהיות".
אנשים אומרים, "דברים רעים תמיד יקרו רצוף"
אבל מה עם זה שרע, כי ת'כלס? יש חיוך על הפרצוף,
חיוך עצוב בין שאר החיוכים שמתלבטים,
ומי הבן זונה למעלה שקבע שכולם נולדו להיות מתים?
הם לא סוטים מהמסלול, כי הכל רשום עם הגורל,
אולי החיים הם הכל פונקציה בין יכולת למזל?
אמרו שמעפר הגעתי, ולעפר בסוף אשוב
ובאמת היה כל כך נורא שאני לא רוצה לשוב?
טוב כוסעמק, ישבתי, הזמן שלי עוד לא אזל!
ובכלל כדאי לי למהר, כי מי ת'דרך שלי סלל?
ואם בכלל, אולי כדאי להפסיק להזרים את התקווה?
למצוא לי פתק החלפה? או שאולי כולי זה מחשבה
אחת גדולה? או שהכל זה לא אותו דבר?
הרגעים הכי גדולים הם אמונה שכן אפשר.
אז מה נשאר לי? לעלות או שליפול בירידה?
או לתהות בין התשובות, ולקוות, ששלי תבוא לה לבדה?
שוב מישהו למעלה מנסה להפיל כל דבר קטן שאני בונה,
מתעורר וחוזר לישון בתקווה שהחלום עוד ישתנה,
וזה לא טוב אבל אני קונה, מרגיש כמו נרקומן,
מדמם לתוך שעון החול, מישהו בבקשה יתן לי זמן!
אני נשאב כאן, עומד על הסף כאן, מדמיין שאני עף
אבל חתכתי את הכנפיים וזה מאוחר מידי עכשיו,
המחשבות עולות לראש, אני מותקף, אני מוקף,
הזמן עוד עף, איתו הדף, והרצון שכבר עזב,
וכבר קרה לי, לא רק פעם, שהפכתי ת'מציאות,
לא למדתי את הלקח, אלא כל פינה מהסיוט,
והמילים ללא ניקוד, אבל אם תביט על העולם,
תבין שגם הלב הכי טהור נועד לשאוב לך את הדם.
והירידה תלולה מידי, אני לא יכול להסתובב ולעלות,
אבל נמאס ללכת עם הראש בקיר שמסביב יש ת'דלתות
והדרך מתמשכת, או שאני הולך עוד במקום?
אז אני שוב עוצם עיניים, והתבזבז לו עוד יום.
תגובות D:
ציטוט ההודעה
F.c Maccabi Haifa
נכתב במקור על ידי צוף
