מותחן פשע משנת 1994 של הבמאי קוונטין טרנטינו, אשר זכה בשבחי הביקורת ובפרס דקל הזהב לצד הצלחה קופתית מרשימה. נחשב על ידי רבים לסרט ששינה את פני הקולנוע ההוליוודי, בכך שסייע לביסוסה של תנועת "הקולנוע העצמאי" בארצות הברית. הנרטיב המקוטע של הסרט, הדיאלוג השאוב ממקורות שונים, האירוניה והסגנון ה"קאמפי", זוויות הצילום הבלתי שגרתיות, והאזכורים והמחוות הבלתי פוסקים לתרבות הפופ, הפכו לקלישאות ששימשו מאז במאות סרטים. טרנטינו ושותפו לכתיבת התסריט רוג'ר אברי זכו בפרס אוסקר לתסריט המקורי הטוב ביותר ובפרס גלובוס הזהב לתסריט הטוב ביותר, והסרט היה מועמד לפרס אוסקר לסרט הטוב ביותר.
שמו של הסרט מתייחס לסוג של מגזינים שהיה נפוץ בארצות הברית באמצע שנות ה-20 שהיו ידועים בתוכנם שכלל תיאורים גרפיים של מין ואלימות, דבר שיש בו כדי להעיד אף על תכנו של הסרט.
בסרט קיים סיפור מסגרת, העוסק בשוד במסעדה, אך אירועי הסרט מתרחשים באופן בלתי רציף לפני השוד, ולאחריו, ולעתים מוצג אותו האירוע עצמו מנקודות ראות שונות, תוך מסירת פרטים חשובים שלא הועברו בפעם הקודמת שהוצג אותו האירוע. צורה זו של נרטיב בלתי רציף, המפורק לגורמים ומחובר שנית, הפכה לפופולרית בסרטי שנות ה-90 וזכתה לחיקויים רבים.
פס הקול של הסרט היה אף הוא להצלחה מסחרית ואמנותית. פס הקול כלל להיטים ונעימות משנות ה-70, חלקם מוכרים וידועים (כ"בנו של המטיף" בביצוע דסטי ספרינגפילד) וחלקם הפכו ללהיטים, שנים רבות לאחר הקלטתם, בשל הופעתם בפס הקול (כ"מיסירלו" נעימת הגיטרות העצבנית, שביצע דיק דייל).
הצלחת הסרט והשפעתו
הסרט נמצא ברוב הרשימות העוסקות ב"מאה הסרטים הגדולים" וכדומה, וזכה, הן בעת הופעתו, ועדיין, למעלה מעשור לאחריה, לשבחי הביקורת, ולאהדת הקהל. מבקרים חשובים כסיסקל ואברט הישוו את הדרך בה התקבל "ספרות זולה" על ידי הביקורת והקהל, לדרך בה התקבל "האזרח קיין" שיצר אורסון וולס עם הופעתו בשנת 1941.
בעת הקרנתו לראשונה היה הסרט שנוי במחלוקת, לרוב בשל האלימות הגראפית המתוארת בו ובשל מה שנתפס כגזענות, והשימוש הרב במילה "Nigger” (כושון), המהווה טאבו בתרבות הקולנועית האמריקנית.
הצלחת הסרט הביאה את האולפנים הגדולים בהוליווד ליצור שורה של סרטים שחיקו את הפורמט של הסרט, עלילה לא כרונולוגית, לצד דיאלוג שנון, נושאים הלקוחים מעולם הפשע, המוצגים בצורה אלימה. סרטים אלו ברובם לא הגיעו להצלחתו של "ספרות זולה" והמבקרים סברו שהם נחותים לעומת המקור, אם כי היו ביניהם שזכו להצלחה כסרטו של גיא ריצ'י "לוק, סטוק ושני קנים מעשנים", שהיווה למעשה השתלה של אווירת "ספרות זולה" לסצנת הפשע בלונדון.
הגישה הבלתי שגרתית של הסרט לנרטיב הקולנועי, לדרך בה מסופר סיפור העלילה, הביאה לכך שרבים יגדירו אותו כיצירה פוסט מודרניסטית.
הסרט השפיע באופן חיובי על חיי המשתתפים בו. הקריירה של ג'ון טרבולטה ששקעה בשנים שלפני הסרט לשפל המדרגה, קיבלה תפנית חיובית, והדמות אותה הוא משחק, הרוצח השכיר וינסנט וגה, הפכה להיות אחת הדמויות המזוהות עמו ביותר. גם ברוס ויליס זכה לריענון דומה של הקריירה שלו, שנראתה כשוקעת. אומה תורמן זכתה למעמד של שחקנית מובילה בהוליווד, ושחקני אופי כוינג ריימס והרווי קייטל זכו לחשיפה שהובילה להופעתם בסרטים נוספים. סמואל ל. ג'קסון אשר מזה שנים הופיע בדמויות משנה, ועל אף שזכה לתשבחות ופרסים לא פרץ לתודעת הקהל, זכה לחשיפה הרבה ביותר, והפך לכוכב בעקבות הופעתו בסרט זה.
טריילר:
[ame="http://www.youtube.com/watch?v=wZBfmBvvotE&feature=player_embedded"]YouTube- Pulp Fiction Trailer[/ame]
תמונות
ספרות זולה|Pulp Fiction|מותחן פשע
ציטוט ההודעה
