אודות הסרט
ז'אנר: קומדיה.
אורך: 84 דקות.
שפה: אנגלית, רומנית, עברית, פולנית, ארמנית.
מדינה: ארה"ב.
במאי: לארי צ'ארלס.
שחקנים: סשה ברון כהן, סשה ברון כהן.
חברת הפקה: Four by Two, Everyman Pictures, Dune Entertainment, Major Studio Partners, One America.
תאריך יציאה לקולנוע בארץ: 30/11/2006
הלהיט החדש מבית המטבחיים של סשה ברון כהן, הוא הדמות הפיקטיבית "בוראט". מי שמכיר את תוכנית האירוח ז"ל של הקומיקאי היהודי זוכר היטב את דמותו של הכתב מקזחסטן. האנטישמי המעריץ את פמלה הנדרסון אבל אין לו גם שום בעיה להיכנס למקלחת עם הומואים ובמקביל להציע את הוצאתם להורג, מגיע אל המסך הגדול ומציג ערבוביה מוחלטת של סאטירה חריפה וכואבת לצד הומור ביבים מביך וילדותי. לא בדיוק הסרט המבריק של השנה, ובהחלט אחד הבעייתיים אבל אין ספק שמדובר בלהיט המפתיע והמצחיק ביותר שמציג כרגע על המסך הגדול.
לארי צ'ארלס, האיש שעומד מאחורי הסדרות הקומיות הטובות ביותר בשנים האחרונות: "סיינפלד", "תרגיע" ו"הפמליה" מציג את סרט הקולנוע המסחרי השני שלו, (הסרט הראשון היה הכישלון המפואר Masked and Anonymous שאותו כתב יחד עם בוב דילן). אחרי תקופה שביים פרקים לסדרה הגאונית "תרגיע" הוא משחיז סכינים ויוצא ביחד עם הקומיקאי הבריטי לתקוף את אמריקה הפרימיטיבית. כמו כול סאטירה טובה כשזה עובד זה מזעזע, קשה ובלתי נתפס. ואכן, הקטעים הטובים ביותר בסרט הם הקטעים שבהם אנחנו פוערים פה כלא מאמינים. הקטעים שבהם פשוטי עם ממרכז ארצות הברית נחשפים בקלונם.
לדוגמה, סטודנטים שקצת אלכוהול שנכנס לגרונם מצליח להוציא מהם את השד השוביניסטי וכאשר בוראט מזכיר את שנאתו ליהודים, השד האנטישמי צץ לו לפתע והם מפליאים בתיאור מהיר על רצונם של היהודים להשתלט על ארה"ב. עוד סצנה מחרידה היא הסצנה שבה בוראט אומר לבוקר דרומי שבקזחסטן מוציאים להורג הומואים וחברו הגזען אומר שזה מה שהם מנסים לעשות בארה"ב. אותן סצנות מביכות, קשות לעיכול, כולל הסצנות בהן הוא חושף את הצביעות של הכנסייה האוונגליסטית בטקס פולחני מביך וכמובן את מארחיו המנומסים אך עמוסי הדעות הקדומות הם מבריקים בחלקן.
אבל ישנו גם האלמנט של ההומור הילדותי, הטיפשי, הדוחה והמגעיל שבוראט נאחז בו כדי לרצות את חובבי האחים פארלי למיניהם. אותה סיטואציה שבה הוא והמפיק שלו הולכים מכות עירומים ברחבי בית המלון, הסצנות הטיפשיות עם הדוב, ועוד שלל סצנות המזכירות יותר הומור נבוב של סרטי נעורים נחותים במיוחד. כולן פוגעות קשות במה שהיה יכול להיות אחד הסרטים החשובים ביותר בעשור האחרון.
"בוראט" הוא סרט חשוב בשל הדרך שבה הוא נעשה. סרט המשלב קטעים תיעודיים שאינם מבוימים לצד סצנות מבוימות לחלוטין, דוגמת פמלה הנדרסון וסצנות הכפר. הוא בעצם יוצר דרך חדשה ובעייתית ליצירת קולנוע תיעודי. ולכן נשאלת השאלה האם בכלל אפשר להתייחס לעשייה הקולנועית המדוברת כעשייה תיעודית? ומה עם הקטעים המבוימים, הרי הם צולמו כך שהקהל לא ידע מה עשוי כקולנוע תיעודי ומה לא? האם העשייה של הסרט מוסרית כלפי קורבנות הסרט הנחשפים בערומם? "בוראט" מעלה שפע סוגיות אבל כיצירה מתעלם מהן לחלוטין ומתעסק בעיקר ברצון העז לבדר את ההמונים.
"בוראט" הוא ערבוביה או יותר נכון עיסה דביקה של שפע רעיונות שעובדים באופן חלקי. לעיתים קרובות הם מצליחים להצחיק לפעמים הם פשוט משאירים את הקהל פעור פה המום ממה שנאמר ע"י אותם אמריקאים המתועדים בסרט. רק חבל שבחלק מהמקרים לארי צ'ארלס המוכשר כשד והקומיקאי שעבד איתו על הסרט העדיפו לעיתים קרובות מדי לבחור בדרך הקלה של הומור ילדותי ונמוך - במקום ללכת עד הסוף ולגרום לקהל לכאב לב כמו בסאטירה טובה באמת ולא לכאב בטן כמו בסתם עוד סרט סלפסטיק עשוי היטב.
תמונות מסרט
![]()








ציטוט ההודעה

