"אני אהבה": מזל שהסרט מצולם באיטליה
"אני אהבה"
מזל שהסרט מצולם באיטליה
השולחן כבר ערוך, סידורי הישיבה סוכמו, המלצרים מחכים להוראות, ובמטבח המנות מוכנות להגשה. הכל רק מחכים לבני המשפחה שיתכנסו, על מנת שהחגיגה תפתח. כוסות יין יושקו לכבוד סב המשפחה, איש קשה שמחזיק בידיו את המושכות וזה האחראי לכל העושר הגדול שמסביב. כך מתחיל סרטו החדש של הבמאי האיטלקי לוקה גוואדניניו אני אהבה במרכז העלילה סיפורה של משפחת רקי האריסטוקרטית, שהחלטה אחת שעושה אֶמַה - האם (טילדה סווינטון) מאיימת לשמור על אחדותה.
גוואדניניו עושה הכל על מנת שנישאב פנימה, לתוך סיפורה של האם ולא מחמיץ אף "טריק" בכדי להעביר את המסר. בתחילה, הוא בונה לנו תפאורה דרמטית בדמות ארץ המגף, איטליה. הדמויות נעות בין העיר הסואנת והדרמטית, לכפר השליו של השף המאהב, לאחר מכן, הוא נשען על זווית צילום חדות אשר אמורות ליצור דרמטיות, אך בעיקר גורמות לכאב ראש.
השימוש הנרחב באמצעי מבע קולנועיים מותיר את הצופה בעיקר עם חשק לנסוע לאיטליה, אך אינו יוצר הזדהות עם הדמויות וכאביהן. גוואדניניו, שיצר את התסריט ביחד עם שלושה כותבים נוספים, מציג בסופו של דבר סיפור בנאלי מאוד. וכך, מה שאולי נשמע טוב איטלקית, משאיר אותנו עם הרגשה שאת הסרט הזה כבר ראינו, ובוורסיה יותר טובה בהרבה.
קרדיט לעכבר העיר
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי ~Yoñi~
