סיטואציה:
תחנת אוטובוס. 15:37. אני הייתי בדרך לעבודה.
היא: נראית חמודה אבל מעשנת ועם שיער שנראה יותר מדי ישר.
אני - [נשען על הקיר של התחנה, פונה אליה] אני מנסה להבין מה השיער הטבעי שלך.
היא - [מסתכלת]
אני - [קצת יותר חזק] אני מנסה להבין מה השיער הטבעי שלך.
היא - [מתקרבת] מה?
אני - [כבר לא נשען] אני מנסה להבין מה השיער הטבעי שלך. כי זה החלקה, נכון?
היא - לא
אני - [לא משוכנע] לא.
היא - [משפילה מבט] זה השיער הטבעי.
אני - לא יכול להיות. מה, זה פאה? או שזה...
היא - חח לא, זה השיער הטבעי.
אני - [נוגע לה בשיער] זה הטבעי?! דיי, לא נכון.
היא - [מושכת בכתפיים]
אני - איך?
היא - לא יודעת, כאילו...
אני - מה המוצא שלך?
היא - רוסיה
אני - רוסיה, אבל באזור אהה...על גבול סין או משהו? [מעיף מבט לראות אם האוטובוס מגיע]
היא - [מסתכלת יחד איתי] קזחסטאן.
אני - איך?
היא - [מחייכת] כן.
אני - [מחייך] קזחסטאן? (עושה את עצמי מתעניין למרות שממש לא בא לי לדבר על גיאוגרפיה)
היא - האמת שזה קרוב, כן...
אני - אז כנראה משהו מעורב שם באיזה סבא...
היא - כן... לא... [צוחקת]
אני - לא?
היא - [מצביעה על הנעלים שלי שהיו אחת שחורה ואחת לבנה] תגיד, אתה צריך להיות ככה? או שזה אתה סידרת ככה?
אני - זה... אני כמו שאני צריך להיות, לא?!
היא - לא, כי ת'אמת שזה מגניב.
אני - תודה.
היא - יפה לך וזה... ת'אמת שזה מגניב.
אני - אז לא אמרת כלום, למה את לא אומרת כלום?
היא - [ממהרת לאוטובוס שבדיוק הגיע]
זמן: דקה בדיוק.
זה הרגיש הרבה יותר אבל בדקתי את זה בהקלטה, זה בדיוק דקה.
בעליה לאוטובוס כבר נקטע לי הרצף ואני לא ידעתי איך להתחיל את הכל מחדש אז כבר ויתרתי.
מסקנות:
בהתחשב בזה שלא התכוננתי לכלום, אני חושב שזו הצלחה כבירה.
גם הרעיון של לשים את ה-MP3 על הקלטה, סתם על כל מקרה שלא יבוא, הוכיח את עצמו. מסתבר שהדברים לא היו בדיוק כפי שאני זכרתי ויש לי עכשיו הרבה דברים לשים לב אליהם. ממליץ לכולכם!
IOIs היו שם, זה ברור, אבל אני עדיין לא יודע מה לעשות איתם ואיך לקדם את השיחה.



ציטוט ההודעה

