עוד יום קם בפתח, צריך עוד חיוך מזוייף אחד,
לפני המבט,הרגע ופיתאום בשנייה הכל מעווט.
הרגש הפצוע כמו איזה איילה במרדף,
הלב שלי נוטף,נישפך הישר אל תוך הדף.
עוד יום מטונף אני אומר ביכלל "חבל שקמתי!",
הינה עוד יום עקום,על הדף הכל אני פרקתי.
נישברתי,מתיי שאת אמרת שהקשר לא מתאים,
ילדה את יודעת שאת הרסת אותי כמו מיגדלי ה"תאומים".
ושוב אותה הרגשה של ילד בדד,שניבגד,
ועוד הפעם יושב בצד לבד,מחפש ת'מבט.
שיבוא ויציל ת'יום או לפחות מה שנישאר,זה מעט.
אולי אלוקים שלח מלאך?,לא.בעצם אין שם אף אחד.
פריקה של היום.




ציטוט ההודעה


