רוברט רדפורד

שנותיו הראשונות
רדפורד נולד בסנטה מוניקה שבקליפורניה לצ'ארלס רוברט רדפורד, חלבן שהפך לרואה חשבון, ולמרתה ו. הארט, ילידת טקסס. רדפורד סיים את לימודיו התיכוניים בלוס אנג'לס (1954) וקיבל מלגתבייסבול ללימודים באוניברסיטת קולורדו, שם היה מגיש בקבוצת הבייסבול. בהמשך איבד את המלגה בשל בעיות השתייה שלו שנבעו ממותה של אמו. אז הלך ללמוד ציור בבית ספר לאמנות בברוקלין שבניו יורק, ולקח שיעורים בתיאטרון באקדמיה האמריקאית לאמנויות הדרמה בניו יורק.
הקריירה כשחקן
רדפורד נודע בזכות תפקידיו בסרטים "קיד וקאסידי", "העוקץ", "כך היינו", "גטסבי הגדול", "כל אנשי הנשיא", "הטוב מכולם", "זיכרונות מאפריקה" ורבים אחרים. רדפורד ביים את הסרטים "אנשים פשוטים" (שעליו זכה בפרס האוסקר), "מלחמתו של מילאגרו בינפילד", "נהר זורם ביניהם", "חידון האשליות", "הלוחש לסוסים" ו"משחק החיים". בנוסף הוא הפיק את כל הסרטים הללו (כבמאי), פרט ל"אנשים פשוטים".
לאחר לימודי הדרמה בניו יורק הופיע רדפורד, בתחילת שנות השישים, במספר רב של הופעות טלוויזיוניות. הוא הופיע, בין השאר, בסדרות "אזור הדמדומים", "אלפרד היצ'קוק מציג", "מווריק" ו"עיר עירומה". בנוסף קיבל מועמדות לפרס האמי כשחקן משנה על הסדרה "Alcoa Premiere" ב-1963. באותם ימים גם שיחק בהצגות תיאטרון. את הופעת הבכורה שלו בברודוויי עשה בתפקיד קטן ב"סיפור רם" (1959), ומשם כיכב בכמה הצגות, עד להצלחתו הקופתית הגדולה במחזה של ניל סיימון "יחפים בפארק" (1963).
את הופעת הבכורה הקולנועית שלו ערך רדפורד בדרמת המלחמה "מאחורי קווי האויב" בשנת 1962, שבו השתתף גם סידני פולאק בתפקידו הראשון בקולנוע. לאחר הצלחתו במחזה "יחפים בפארק" הוא לוהק לתפקידים משמעותיים בקולנוע. היא גילם כוכב קולנוע דו מיני המתחתן עם נטלי ווד ב"לתוך דייזי קלובר" (1965) ושיתף פעולה פעם נוספת עם נטלי ווד, ב-"This Property is Condemned", על פי מחזה מאת טנסי ויליאמס, שבו גילם פעם נוספת את מאהבה. באותה שנה צירפו לו האולפנים כוכבת הוליוודית נוספת שתככב עימו בסרטים. הייתה זו ג'יין פונדה בסרט "המרדף", שביים ארתור פן, שבו כיכב גם מרלון ברנדו בנוסף לצמד רדפורד-פונדה. הזיווג בין השניים הביא להצלחה הגדולה של העיבוד הקולנועי ל"יחפים בפארק" (1967). כמו כן השניים כיכבו יחדיו גם ב"הפרש החשמלי" (1979).
רדפורד, שדאג לתדמיתו של שובר הלבבות הבלונדיני, סירב לתפקידים רציניים יותר כמו בסרטיו של מייק ניקולס "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"הבוגר", ובמקומם החליט להשתתף באותה שנה (1967) בסרטו של ג'ורג' רוי היל, "קיד וקאסידי", לצד פול ניומן. בעקבות סרט זה קנה לעצמו תדמית קולנועית של בחור אינטליגנטי, אמין וטוב לב. הסרט הפך אותו לאחד השחקנים האהובים של התקופה, והשילוב בין רדפורד לניומן הוכח כמוצלח ביותר. בשנים שלאחר מכן רדפורד נחל כישלונות עם סרטיו, פרט לסאטירה הפוליטית "המועמד" (1972). באותה שנה ייסד את פסטיבל סאנדנס, בו הוצגו סרטים עצמאיים אמריקנים כאלטרנטיבות למסחריות ההוליוודית.
בשנת 1972 כיכב רדפורד בסרט "ג'רמיה ג'ונסון", שעל אף שלא היה הצלחה קולנועית נחשב עד היום לאחד הפרויקטים האיכותיים ביותר שלו. סרט זה, שבו גילם רדפורד אדם הבא למערב במטרה להפוך לאיש הרים ונקלע שלא בטובתו לשרשרת של עימותים ומעשי נקם הפוגעת גם בו ובמשפחתו, באה לידי ביטוי פעם נוספת נטייתו להזדהות עם אנשים בודדים, חשדנים, המעדיפים לסמוך על עצמם בלבד כדי לשרוד ודוגלים בערכים אינדיבידואליים מאוד ובשל כך אף מנוכרים כלשהו לסביבה החברתית בדורם - ובה במידה גם מפגינים אצילות נפש ברגעי משבר. תפיסה זו של ההוויה האמריקנית (שבמידה רבה, ובמינון שונה, היא גם נחלתם של שחקנים ובמאים נוספים, דוגמת קלינט איסטווד) שלטה גם בסרטים נוספים שבהם כיכב, כדוגמת "הפרש החשמלי", "ברובייקר" ו"סניקרס".
שנת 1973 הייתה מהמוצלחות בקריירה של רדפורד. הוא הופיע ב"כך היינו" וב"העוקץ". ב"כך היינו", דרמה רומנטית בכיכובה של ברברה סטרייסנד, הוא גילם אתלט פופולרי ואמיד, שמתאהב ביהודייה פעילת שמאל רדיקלית. רדפורד היה ידוע כשחקן המצליח להוציא מהפרטנר שלו את ההופעה הטובה ביותר, ושחקן שפועל טוב בצמדים. על "כך היינו" קיבלה סטרייסנד מועמדות לפרס האוסקר, רדפורד עצמו היה מועמד אף הוא לאוסקר באותה שנה על הסרט "העוקץ". "העוקץ", שזכה ב-7 פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, היה וריאציה על "קיד וקאסידי", שבו שבו רדפורד ופול ניומן לשתף פעולה, בסרט פשע דרמטי-קומי שהוציא את מיטב הקסם האישי של כוכביו. "העוקץ" נחשב עד היום לסרטו המצליח ביותר של רדפורד, לאחר שהניב הכנסות בסך הגדול פי 28 מתקציבו בארצות הברית בלבד.
לאחר מכן כיכב בכמה סרטים מרשימים כ"גטסבי הגדול", על פי הרומן של פרנסיס סקוט פיצג'רלד, "שלושת ימי הקונדור" ובסרט עטור השבחים "כל אנשי הנשיא", שהתבסס על ספרם של בוב וודוורד וקארל ברשטיין, שני העיתונאים שחשפו את פרשת ווטרגייט. גם סרט זה, כמו סרטיו הגדולים של רדפורד, התבסס על שיתוף הפעולה בינו לבין הפרטנר שמולו. ב"כל אנשי הנשיא" היה זה דסטין הופמן שגרף ארבעה פרסי אוסקר. באותן שנים זכה רדפורד בשלושה פרסי גלובוס הזהב בקטגוריית "World Film Favorite - Male", בשנים 1975, 1977 - 1978, שזהו פרס לשם כבוד, המראה את הפופולריות הרבה לה זכה בשנות השבעים.
במהלך שנות השמונים כיכב בארבעה סרטים בלבד, ביים שני סרטים, והפיק ארבעה. ב-1985 כיכב לצד מריל סטריפ בעיבוד קולנועי ראשון לספרה הנודע של איזק דינסן, "זיכרונות מאפריקה". הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר.
במאי קולנוע
ב-1980 ביים לראשונה סרט קולנוע, "אנשים פשוטים", דרמה אודות התפוררותה של משפחה ממעמד הבינוני, שעליו זכה בפרס האוסקר לבימוי, בנוסף לזכייה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר (כשהוא מנצח את "השור הזועם" של מרטין סקורסזה). בשל הצלחת "אנשים פשוטים", כל סרטיו הבאים של רדפורד כבימאי הם דרמות. סרטו הבא כבמאי יגיע רק כעבור שמונה שנים, בסרט "מלחמתו של מילאגרו בינפילד", ובהמשך אף יביים את עצמו, בדרמה "הלוחש לסוסים" (1998), על פי הרומן של ניקולס אוונס. מועמדות שנייה לאוסקר על הבימוי קיבל על סרטו הרביעי, "חידון האשליות" (1994), שעסק בשערוריית שחיתות מאחורי הקלעים של תוכניות חידונים בטלוויזיה בשנות החמישים. הסרט זכה לביקורות טובות, ובארבע מועמדויות לאוסקר.
יחד עם ריצ'רד אטנבורו, וורן בייטי, קלינט איסטווד, קווין קוסטנר ומל גיבסון, רדפורד הוא מהשחקנים המעטים שזכו בפרס האוסקר על בימוי. בנוסף, רדפורד הוא אחד הבמאים היחידים שזכה באוסקר על בימוי של סרט בכורה.
רשימת סרטיו
כשחקן
"מאחורי קווי האויב" (1962)
"Situation Hopeless... But Not Serious" (שנת 1965)
"לתוך דייזי קלובר" (1965) - פרס גלובוס הזהב לתגלית השנה.
"This Property Is Condemned" (1966)
"רדיפה" (1966)
"יחפים בפארק" (1967)
"קיד וקאסידי" (1969) - פרס ה"באפטא" כשחקן ראשי.
"גלישה מסחררת" (1969) - פרס ה"באפטא" כשחקן ראשי.
"אמור להם שווילי בוי הגיע" (1969) - פרס ה"באפטא" כשחקן ראשי.
"Little Fauss and Big Halsy" (שנת 1970)
"היהלום הלוהט" (1972)
"המועמד" (1972)
"ג'רמיה ג'ונסון" (1972)
"כך היינו" (1973)
"העוקץ" (1973) - מועמדות לפרס האוסקר, שחקן ראשי.
"גטסבי הגדול" (1974)
"ואלדו פפר הגדול" (1975)
"שלושת ימי הקונדור" (1975)
"כל אנשי הנשיא" (1976)
"גשר אחד רחוק מדי" (1977)
"הפרש החשמלי" (1979)
"ברובייקר" (1980)
"הטוב מכולם" (1984)
"זכרונות מאפריקה" (1985)
"משפט הנשרים" (1986)
"הוואנה" (1990)
"סניקרס" (1992)
"הצעה מגונה" (1993)
"צמודים אישית" (1996)
"הלוחש לסוסים" (1998)
"משחק ריגול" (2001)
"המבצר האחרון" (2001)
"הנחטף" (2004)
"חיים בלתי גמורים" (2005)
"Charlotte's Web" (שנת 2007, טרם יצא בבתי הקולנוע)
"כאריות לכבשים"
כבמאי
"אנשים פשוטים" (1980) - פרס האוסקר, בימוי.
"מלחמתו של מילאגרו בינפילד" (1988)
"נהר זורם ביניהם" (1992) - מועמדות לגלובוס הזהב, בימוי.
"חידון האשליות" (1994) - מועמדות לפרס האוסקר, בימוי.
"הלוחש לסוסים" (1998) - מועמדות לגלובוס הזהב, בימוי.
"משחק החיים" (2000)
"כאריות לכבשים"