ביוגרפיות

[-HAIM-]

קמרון דיאז



דיאז נולדה בסן דייגו שבקליפורניה, לאב ממוצא קובני ולאם ממוצא אנגלי-גרמני. בגיל שש עשרה גילה אותה הצלם ג'ף דונאס, כשבילתה במסיבה בהוליווד בקרבת ביתה. דיאז החלה לדגמן, ובחמש השנים הבאות התגוררה ביפן, אוסטרליה, מקסיקו ופריז. אף על פי שהשתתפה בקמפיינים גדולים והופיעה על שערי מגזינים, דיאז לא התפרסמה כדוגמנית.
קריירה

ב-1994 נשלח לסוכנות הדוגמנות בה עבדה תסריט הסרט "המסיכה" בכיכובו של ג'ים קארי. דיאז, על אף שלא למדה משחק מימיה, החליטה כי היא מסוגלת לעשות את התפקיד, ואחרי אודישנים מפרכים זכתה בו. הסרט היה לשובר קופות ודיאז הפכה לכוכבת בן-לילה.
לאחר סרט זה החליטה דיאז להוריד פרופיל ולהוכיח עצמה כשחקנית. היא לקחה סדנה מזורזת במשחק, והחלה לככב בשורה ארוכה של סרטים עצמאיים. למעשה, הקריירה שלה מבוססת על סרטים הוליוודים מובהקים לצד סרטים איכותיים ודלי תקציב. דיאז כיכבה בקומדיה השחורה "ארוחת הערב האחרונה" והמשיכה בסרטים "האחת והיחידה" של אדוארד ברנס, "להרגיש את מינסוטה" לצד קיאנו ריבס, "ראש מעל המים", מותחן בכיכובו של השחקן הוותיק הרווי קייטל, "חיים לא רגילים" של הבמאי הבריטי דני בויל, "תככים בטלסה", "פחד ותיעוב בלאס וגאס", שהייתה קומדיה מטורפת ביותר ו"עד החתונה זה יעבור", קומדיה שחורה ואכזרית במיוחד.
חזרתה לקולנוע ההוליוודי המיינסטרימי הייתה בקומדיה הקלילה "החתונה של החבר שלי", בו כיכבה לצד ג'וליה רוברטס. סרט זה היה לנקודת מפנה בקריירה שלה, והפך אותה לשחקנית שמרוויחה מיליונים בכל סרט (ובהמשך אף עשרות מיליונים). בהמשך הופיעה בקומדיה המצליחה של האחים פארלי "משתגעים על מרי", "המלאכיות של צ'רלי" והמשכו: "המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה", "ונילה סקיי", בו שיחקה לצד טום קרוז והייתה מועמדת לגלובוס הזהב על תפקידה בו, "הכי מתוק שיש", שלושה סרטי "שרק", בו תרמה את קולה כנסיכה פיונה, ובקומדיה "בנעליה", בו שיחקה לצד שירלי מקליין ו"החופשה", שבו כיכבה לצד ג'וד לאו.
בין לבין הופיעה בשורה של סרטים עצמאיים שביססו את מעמדה כשחקנית רצינית: "להיות ג'ון מלקוביץ'", בו נאלצה לכער את עצמה לתפקיד, שהיה שונה לחלוטין מתפקידה ב"משתגעים על מרי", שנה קודם לכן. על תפקיד זה קיבלה מועמדות לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית שחקנית המשנה. בהמשך כיכבה לצד אל פאצ'ינו ב"יום ראשון הגדול", דרמת ספורט של אוליבר סטון, "דברים שאפשר לדעת עליה", "הקרקס הנעלם" ו"כנופיות ניו יורק", סרטו של מרטין סקורסזה שהיה מועמד לעשרה פרסי אוסקר וזיכה את דיאז במועמדות נוספת לפרס "גלובוס הזהב" לשחקנית המשנה. ב-2008 שיחקה דיאז בסרט "מה שקורה בווגאס" לצד אשטון קוצ'ר.
בעבר הייתה השחקנית ארוסתו של השחקן והזמר ג'ארד לטו, סולן להקת 30 שניות למאדים, אך השניים נפרדו.

סרטים בו שיחקה

המסכה (1994)
ארוחת הערב האחרונה (1995)
האחת והיחידה (1996)
להרגיש את מינסוטה (1996)
ראש מעל המים (1996)
תככים בטלסה (1997)
החתונה של החבר שלי (1997)
חיים לא רגילים (1997)
פחד ותיעוב בלאס וגאס (1998)
משתגעים על מרי (1998) - מרי
עד החתונה זה יעבור (1998)
להיות ג'ון מלקוביץ' (1999
יום ראשון הגדול (1999)
דברים שאתה יכול לומר רק על ידי להסתכל עליה (2000)
המלאכיות של צ'רלי (2000) - נטלי קוק
הקרקס הנעלם (2001)
שרק (2001) (דיבוב)
ונילה סקיי (2001)
הכי מתוק שיש (2002)
כנופיות ניו יורק (2002)
שרק בתלת מימד (2003) (דיבוב)
המלאכיות של צ'רלי: בהילוך גבוה (2003) - נטלי קוק
שרק 2 (2004 (דיבוב)
בנעליה (2005)
החופשה (2006)
שרק השלישי (2007 (דיבוב)
מה שקורה בווגאס (2008)
שומרת אחותי (2009) - שרה פיצג'רלד
הקופסה (2009)

[-HAIM-]

לאונרדו דיקפריו



תחילת דרכו

דיקפריו נולד בלוס אנג'לס שבקליפורניה, בנם היחיד של ג'ורג' ואימרלין דיקפריו. לפי דברי אמו, כאשר הייתה בהריון עמו היא עמדה מול ציור של לאונרדו דה וינצ'י במוזיאון באיטליה. אז דיקפריו בעט, דבר שהביא אותה לקרוא לבנה על שם הצייר המפורסם.
אביו של דיקפריו, מפיץ ספרי קומיקס מחתרתיים, הוא אמריקאי ממוצא איטלקי וגרמני ואמו, מזכירה משפטית לשעבר, היא ילידת גרמניה. הוריו התגרשו כאשר היה בן שנה. בגיל חמש הופיע לראשונה בסדרת טלוויזיה לילדים וכמעט פוטר בשל התנהגות לא טובה. בתחילת הקריירה שלו נדחה דיקפריו על ידי סוכן שחקנים בטענה ששמו נשמע זר מדי, והלה הציע לו לשנותו ללני ויליאמס, אך דיקפריו סירב.
קריירה

כשהיה בן 16 החל לשחק בסדרת הטלוויזיה "הורות" (1990). באותה שנה הופיע גם בתפקיד קטן באופרת הסבון "סנטה ברברה". בשנים 1991 עד 1992 הוא גילם את לוק ברואר, ילד חסר בית בסיטקום "להתבגר ולהתגבר".
פריצתו הגדולה כשחקן קולנוע החלה בגיל 19, כאשר גילם את דמותו של נער הלוקה בפיגור שכלי בסרט "מה עובר על גילברט" (1993), לצדו של ג'וני דפ. על תפקיד זה קצר דיקפריו שבחים רבים. בשנת 1995 שיחק בסרט על יומניו האוטוביוגרפיים של ג'ים קרול - "יומן נעורים". בשנת 1996 שיחק לצד קלייר דיינס בסרט הקולנוע "רומיאו וג'ולייט", גרסה מודרנית למחזהו של שייקספיר "רומיאו ויוליה".
ב-1997 גילם את דמותו של ג'ק דוסון בדרמת האסונות של ג'יימס קמרון: "טיטניק" לצד קייט וינסלט. הסרט זכה להצלחה עצומה ברחבי העולם, ול-11 פרסי אוסקר, והביא לדיקפריו תהילה עולמית.
מאז שיחק במספר רב של סרטי קולנוע: "האיש במסכת הברזל" (1998), "סלבריטי" (1998), "החוף" (2000), "תפוס אותי אם תוכל" (2002), "כנופיות ניו יורק", "הטייס" (2004), "לגעת ביהלום" (2006), "השתולים" (2006), "גוף השקרים" (2008), "חלון פנורמי" (2008). ב-2007 יצר ושימש כקריין של סרט תיעודי העוסק באקולוגיה ושמו: "השעה ה-11".
בשנת 2009 השתתף בהפקת הסרט "יתומה".
פרסים

לאורך השנים היה מועמד לפרסים רבים, וזכה בחלקם. דיקפריו היה מועמד שלוש פעמים לפרס האוסקר; על הופעתו בסרט: "מה עובר על גילברט" (1993) ועל כיכובו בסרטים: "הטייס" ו-"לגעת ביהלום". כן היה מועמד שבע פעמים לפרס גלובוס הזהב. הוא זכה בפרס זה על משחקו בסרט הקולנוע "הטייס".
חייו האישיים

בשנים 2001-5 ניהל מערכת יחסים עם הדוגמנית הברזילאיתג'יזל בונדשן. בשנת 2005 הוא ניהל מערכת יחסים עם הדוגמנית הישראלית בר רפאלי שהסתיימה בשנת 2009, ואף הגיע לביקור בישראל במרץ 2007.
דיקפריו דובר גרמנית. הוא מחזיק בית בלוס אנג'לס ודירה בשכונת טרייבקה שבניו יורק.

סרטים בו שיחק

כך הייתי" (1993)
"מה עובר על גילברט" (1993)
"ליקוי מאורות" (1995)
"המהירים והמתים" (1995)
"יומן נעורים" (1995)
"החדר של מרווין" (1996)
"רומיאו ויולה" (1996)
"טיטניק" (1997)
"האיש במסכת הברזל" (1998)
"סלבריטי" - (1998)
"החוף" (2000)
"השזיף של דון" (2001)
"תפוס אותי אם תוכל" (2002)
"כנופיות ניו יורק" (2002)
"הטייס" (2004)
"השתולים" (2006)
"לגעת ביהלום" (2006)
"השעה האחת עשרה" (2007)
"חלון פנורמי" (2008)
"נער החלומות" (2008)
"גוף השקרים" {2008}
"חופש בלב" (2009)
"היפים והארורים" (2010)

[-HAIM-]

ג'ון טרבולטה



ג'ון טרבולטה נולד באינגלווד, ניו ג'רזי, ארצות הברית. יש לו שלוש אחיות ושני אחים המבוגרים ממנו, ומגיל צעיר הוריו עודדו אותו ואת אחיו לאהוב תיאטרון, ואף הקימו במרתף ביתם תיאטרון, בו הועלו הפקות משפחתיות.
בגיל 16 עזב את ביה"ס על מנת ללמוד משחק. הוא החל את קריירת המשחק בסדרת הטלוויזיה לנוער Welcome back, Kotter בשנים 1975 - 1979. הסדרה הפכה אותו לאליל נוער והוא הקליט בעקבותיה שלושה אלבומי פופ, ואף זכה בתואר "זמר השנה" של המגזין "בילבורד".
הופעתו המוצלחת הראשונה בקולנוע הייתה בסרט האימה "קארי" של הבמאי בריאן דה פלמה. הסרט שגילה אותו היה הסרט המוזיקלי "שגעון המוזיקה", שבעקבותיו כיכב בסרט הקאלט המוזיקלי "גריז".
בשנות ה-80 נחשב לשחקן עבר שזמן התהילה מאחוריו, אך שמר על רמת חיים גבוהה בזכות אחוזים מרווחי סרטיו המוזיקליים.
בשנת 1989 חזר טרבולטה לככב בסרט "תראו מי שמדבר", אך חזרתו הגדולה למרכז העניינים הייתה בסרט הפולחן "ספרות זולה" של הבמאי קוונטין טרנטינו. בסוף שנות ה-90 הוא נמצא משחק בעיקר בסרטי אקשן עתירי תקציב. ב-2000 שיחק בסרט מדע בדיוניקרב על כדור הארץ שהפך לכישלון עצום בקופות והמבקרים קטלו את הסרט לגמרי, טרבולטה זכה בהשפלה של הראזי וזעם על התיקשורת והמבקרים, משום הפקת הסרט איבדו את כספם וכמעט הגיעו לפשיטת רגל מהסרט.
לאחר שמועות בלתי פוסקות בדבר נטיותיו המיניות, החליט טרבולטה להינשא לשחקנית קלי פרסטון. השניים נישאו ב-1991 ולזוג בת בשם אלה בלו, בן נוסף, ג'ט, נפטר ב-3 בינואר2009, בגיל 16. טרבולטה משקיע זמן רב בלימודי הסיינטולוגיה, ואף חובב טייס (ברשותו מטוס בואינג 707). טרבולטה ידוע גם כרקדן, כישרון שניכר בחלק מסרטיו.
בשנת 2008 דובב את הסרט בולט (בגרסה האנגלית) ,לצדה של השחקנית מיילי סיירוס.
בשנת 2009 שיחק לצדו של דנזל וושינגטון בסרט "חטיפת הרכבת התחתית 123".

סרטים בו שיחק

קארי (1976)
שיגעון המוזיקה (1977)
גריז (1978)
תראו מי שמדבר (שלושת סרטי הסדרה)
ספרות זולה (1994)
שחור על גבי לבן (1995)
תפוס את שורטי (1995)
פנומן (1996)
קוד שבור (1996)
מייקל (1996)
עימות חזיתי (1997)
עיר בטירוף (1997)
היא כל כך יפה (1998)
צבעי השלטון (1998)
תביעה אזרחית (1998)
בת הגנרל (1999)
הקרב על כדור הארץ (2000)
שם קוד דג חרב (2001)
עד לרצח (2001)
בייסיק (2003)
המעניש (2004)
סולם 49 (2004)
שיר אהבה לבובי לונג (2004)
בי קול (2005)
שימו גז (2007)
היירספריי (2007)
בולט (2008)
התפוצצות (1981)
לבבות בודדים (2006)
להישאר ביחד (1983)
בובי לונג (2005)
קאובוי עירוני (1980)
מושלם (1985)
מספרי מזל (2000)
בולט (דיבוב) (2008)
חטיפת הרכבת התחתית 123 (2009)
מזל תאומים (2009)

[-HAIM-]

רוברט רדפורד

שנותיו הראשונות

רדפורד נולד בסנטה מוניקה שבקליפורניה לצ'ארלס רוברט רדפורד, חלבן שהפך לרואה חשבון, ולמרתה ו. הארט, ילידת טקסס. רדפורד סיים את לימודיו התיכוניים בלוס אנג'לס (1954) וקיבל מלגתבייסבול ללימודים באוניברסיטת קולורדו, שם היה מגיש בקבוצת הבייסבול. בהמשך איבד את המלגה בשל בעיות השתייה שלו שנבעו ממותה של אמו. אז הלך ללמוד ציור בבית ספר לאמנות בברוקלין שבניו יורק, ולקח שיעורים בתיאטרון באקדמיה האמריקאית לאמנויות הדרמה בניו יורק.

הקריירה כשחקן

רדפורד נודע בזכות תפקידיו בסרטים "קיד וקאסידי", "העוקץ", "כך היינו", "גטסבי הגדול", "כל אנשי הנשיא", "הטוב מכולם", "זיכרונות מאפריקה" ורבים אחרים. רדפורד ביים את הסרטים "אנשים פשוטים" (שעליו זכה בפרס האוסקר), "מלחמתו של מילאגרו בינפילד", "נהר זורם ביניהם", "חידון האשליות", "הלוחש לסוסים" ו"משחק החיים". בנוסף הוא הפיק את כל הסרטים הללו (כבמאי), פרט ל"אנשים פשוטים".
לאחר לימודי הדרמה בניו יורק הופיע רדפורד, בתחילת שנות השישים, במספר רב של הופעות טלוויזיוניות. הוא הופיע, בין השאר, בסדרות "אזור הדמדומים", "אלפרד היצ'קוק מציג", "מווריק" ו"עיר עירומה". בנוסף קיבל מועמדות לפרס האמי כשחקן משנה על הסדרה "Alcoa Premiere" ב-1963. באותם ימים גם שיחק בהצגות תיאטרון. את הופעת הבכורה שלו בברודוויי עשה בתפקיד קטן ב"סיפור רם" (1959), ומשם כיכב בכמה הצגות, עד להצלחתו הקופתית הגדולה במחזה של ניל סיימון "יחפים בפארק" (1963).
את הופעת הבכורה הקולנועית שלו ערך רדפורד בדרמת המלחמה "מאחורי קווי האויב" בשנת 1962, שבו השתתף גם סידני פולאק בתפקידו הראשון בקולנוע. לאחר הצלחתו במחזה "יחפים בפארק" הוא לוהק לתפקידים משמעותיים בקולנוע. היא גילם כוכב קולנוע דו מיני המתחתן עם נטלי ווד ב"לתוך דייזי קלובר" (1965) ושיתף פעולה פעם נוספת עם נטלי ווד, ב-"This Property is Condemned", על פי מחזה מאת טנסי ויליאמס, שבו גילם פעם נוספת את מאהבה. באותה שנה צירפו לו האולפנים כוכבת הוליוודית נוספת שתככב עימו בסרטים. הייתה זו ג'יין פונדה בסרט "המרדף", שביים ארתור פן, שבו כיכב גם מרלון ברנדו בנוסף לצמד רדפורד-פונדה. הזיווג בין השניים הביא להצלחה הגדולה של העיבוד הקולנועי ל"יחפים בפארק" (1967). כמו כן השניים כיכבו יחדיו גם ב"הפרש החשמלי" (1979).
רדפורד, שדאג לתדמיתו של שובר הלבבות הבלונדיני, סירב לתפקידים רציניים יותר כמו בסרטיו של מייק ניקולס "מי מפחד מווירג'יניה וולף?" ו"הבוגר", ובמקומם החליט להשתתף באותה שנה (1967) בסרטו של ג'ורג' רוי היל, "קיד וקאסידי", לצד פול ניומן. בעקבות סרט זה קנה לעצמו תדמית קולנועית של בחור אינטליגנטי, אמין וטוב לב. הסרט הפך אותו לאחד השחקנים האהובים של התקופה, והשילוב בין רדפורד לניומן הוכח כמוצלח ביותר. בשנים שלאחר מכן רדפורד נחל כישלונות עם סרטיו, פרט לסאטירה הפוליטית "המועמד" (1972). באותה שנה ייסד את פסטיבל סאנדנס, בו הוצגו סרטים עצמאיים אמריקנים כאלטרנטיבות למסחריות ההוליוודית.
בשנת 1972 כיכב רדפורד בסרט "ג'רמיה ג'ונסון", שעל אף שלא היה הצלחה קולנועית נחשב עד היום לאחד הפרויקטים האיכותיים ביותר שלו. סרט זה, שבו גילם רדפורד אדם הבא למערב במטרה להפוך לאיש הרים ונקלע שלא בטובתו לשרשרת של עימותים ומעשי נקם הפוגעת גם בו ובמשפחתו, באה לידי ביטוי פעם נוספת נטייתו להזדהות עם אנשים בודדים, חשדנים, המעדיפים לסמוך על עצמם בלבד כדי לשרוד ודוגלים בערכים אינדיבידואליים מאוד ובשל כך אף מנוכרים כלשהו לסביבה החברתית בדורם - ובה במידה גם מפגינים אצילות נפש ברגעי משבר. תפיסה זו של ההוויה האמריקנית (שבמידה רבה, ובמינון שונה, היא גם נחלתם של שחקנים ובמאים נוספים, דוגמת קלינט איסטווד) שלטה גם בסרטים נוספים שבהם כיכב, כדוגמת "הפרש החשמלי", "ברובייקר" ו"סניקרס".
שנת 1973 הייתה מהמוצלחות בקריירה של רדפורד. הוא הופיע ב"כך היינו" וב"העוקץ". ב"כך היינו", דרמה רומנטית בכיכובה של ברברה סטרייסנד, הוא גילם אתלט פופולרי ואמיד, שמתאהב ביהודייה פעילת שמאל רדיקלית. רדפורד היה ידוע כשחקן המצליח להוציא מהפרטנר שלו את ההופעה הטובה ביותר, ושחקן שפועל טוב בצמדים. על "כך היינו" קיבלה סטרייסנד מועמדות לפרס האוסקר, רדפורד עצמו היה מועמד אף הוא לאוסקר באותה שנה על הסרט "העוקץ". "העוקץ", שזכה ב-7 פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר, היה וריאציה על "קיד וקאסידי", שבו שבו רדפורד ופול ניומן לשתף פעולה, בסרט פשע דרמטי-קומי שהוציא את מיטב הקסם האישי של כוכביו. "העוקץ" נחשב עד היום לסרטו המצליח ביותר של רדפורד, לאחר שהניב הכנסות בסך הגדול פי 28 מתקציבו בארצות הברית בלבד.
לאחר מכן כיכב בכמה סרטים מרשימים כ"גטסבי הגדול", על פי הרומן של פרנסיס סקוט פיצג'רלד, "שלושת ימי הקונדור" ובסרט עטור השבחים "כל אנשי הנשיא", שהתבסס על ספרם של בוב וודוורד וקארל ברשטיין, שני העיתונאים שחשפו את פרשת ווטרגייט. גם סרט זה, כמו סרטיו הגדולים של רדפורד, התבסס על שיתוף הפעולה בינו לבין הפרטנר שמולו. ב"כל אנשי הנשיא" היה זה דסטין הופמן שגרף ארבעה פרסי אוסקר. באותן שנים זכה רדפורד בשלושה פרסי גלובוס הזהב בקטגוריית "World Film Favorite - Male", בשנים 1975, 1977 - 1978, שזהו פרס לשם כבוד, המראה את הפופולריות הרבה לה זכה בשנות השבעים.
במהלך שנות השמונים כיכב בארבעה סרטים בלבד, ביים שני סרטים, והפיק ארבעה. ב-1985 כיכב לצד מריל סטריפ בעיבוד קולנועי ראשון לספרה הנודע של איזק דינסן, "זיכרונות מאפריקה". הסרט זכה בשבעה פרסי אוסקר, כולל לסרט הטוב ביותר.

במאי קולנוע

ב-1980 ביים לראשונה סרט קולנוע, "אנשים פשוטים", דרמה אודות התפוררותה של משפחה ממעמד הבינוני, שעליו זכה בפרס האוסקר לבימוי, בנוסף לזכייה בקטגוריית הסרט הטוב ביותר (כשהוא מנצח את "השור הזועם" של מרטין סקורסזה). בשל הצלחת "אנשים פשוטים", כל סרטיו הבאים של רדפורד כבימאי הם דרמות. סרטו הבא כבמאי יגיע רק כעבור שמונה שנים, בסרט "מלחמתו של מילאגרו בינפילד", ובהמשך אף יביים את עצמו, בדרמה "הלוחש לסוסים" (1998), על פי הרומן של ניקולס אוונס. מועמדות שנייה לאוסקר על הבימוי קיבל על סרטו הרביעי, "חידון האשליות" (1994), שעסק בשערוריית שחיתות מאחורי הקלעים של תוכניות חידונים בטלוויזיה בשנות החמישים. הסרט זכה לביקורות טובות, ובארבע מועמדויות לאוסקר.
יחד עם ריצ'רד אטנבורו, וורן בייטי, קלינט איסטווד, קווין קוסטנר ומל גיבסון, רדפורד הוא מהשחקנים המעטים שזכו בפרס האוסקר על בימוי. בנוסף, רדפורד הוא אחד הבמאים היחידים שזכה באוסקר על בימוי של סרט בכורה.



רשימת סרטיו

כשחקן
"מאחורי קווי האויב" (1962)
"Situation Hopeless... But Not Serious" (שנת 1965)
"לתוך דייזי קלובר" (1965) - פרס גלובוס הזהב לתגלית השנה.
"This Property Is Condemned" (1966)
"רדיפה" (1966)
"יחפים בפארק" (1967)
"קיד וקאסידי" (1969) - פרס ה"באפטא" כשחקן ראשי.
"גלישה מסחררת" (1969) - פרס ה"באפטא" כשחקן ראשי.
"אמור להם שווילי בוי הגיע" (1969) - פרס ה"באפטא" כשחקן ראשי.
"Little Fauss and Big Halsy" (שנת 1970)
"היהלום הלוהט" (1972)
"המועמד" (1972)
"ג'רמיה ג'ונסון" (1972)
"כך היינו" (1973)
"העוקץ" (1973) - מועמדות לפרס האוסקר, שחקן ראשי.
"גטסבי הגדול" (1974)
"ואלדו פפר הגדול" (1975)
"שלושת ימי הקונדור" (1975)
"כל אנשי הנשיא" (1976)
"גשר אחד רחוק מדי" (1977)
"הפרש החשמלי" (1979)
"ברובייקר" (1980)
"הטוב מכולם" (1984)
"זכרונות מאפריקה" (1985)
"משפט הנשרים" (1986)
"הוואנה" (1990)
"סניקרס" (1992)
"הצעה מגונה" (1993)
"צמודים אישית" (1996)
"הלוחש לסוסים" (1998)
"משחק ריגול" (2001)
"המבצר האחרון" (2001)
"הנחטף" (2004)
"חיים בלתי גמורים" (2005)
"Charlotte's Web" (שנת 2007, טרם יצא בבתי הקולנוע)
"כאריות לכבשים"

כבמאי

"אנשים פשוטים" (1980) - פרס האוסקר, בימוי.
"מלחמתו של מילאגרו בינפילד" (1988)
"נהר זורם ביניהם" (1992) - מועמדות לגלובוס הזהב, בימוי.
"חידון האשליות" (1994) - מועמדות לפרס האוסקר, בימוי.
"הלוחש לסוסים" (1998) - מועמדות לגלובוס הזהב, בימוי.
"משחק החיים" (2000)
"כאריות לכבשים"

[-HAIM-]

ג'וני דפ

דפ נולד בקנטקי שבארצות הברית לג'ון כריסטופר ובטי דפ. יש לו אח - דני, ושתי אחיות - כריסטי ודבי. הוא ממוצא אירי,

פעולה עם להקה ששמה "Rock City Angels" וכתב להם את השיר "מארי" שאיתו השתתפו בהופעת הבכורה. לורי, חברתו באותה תקופה, הכירה לו את השחקן ניקולס קייג' שהכיר בכשרונו וייעץ לו לפתוח בקריירת משחק. ג'וני נענה להצעה בחיוב וניקולס הפנה אותו לסוכנות שלו.

ב-24 בדצמבר1983, נישא דפ ללורי אנה אליסון, אחות של מתופף בלהקה של דפ. במהלך נישואיהם, עבד דפ בעבודות מזדמנות, והיא עבדה כמאפרת. ב-1985, השניים התגרשו. לאחר הגירושין, יצא והתארס דפ עם שרילין פן.
בשנת 1984 שיחק בתפקידו הראשון בסרט "סיוט ברחוב אלם", בעקבות הסרט הפך בן לילה לכוכב. לאחר מכן שיחק בסרט Private Resort בתפקיד ג'ק, אחד משני תאומים מתבגרים, כמו גם בתפקיד השוטר טום הנסון בסדרת הטלוויזיה "רחוב ג'אמפ 21" במשך ארבע עונות. אך עיקר פריצת הדרך הקולנועית שלו הייתה בתפקיד הראשי בסרטו של טים ברטון, "המספריים של אדוארד". הוא המשיך לעבוד עם ברטון ושיחק בעוד כמה מסרטיו: "אד ווד" (1994), "סליפי הולו" (1999), "צ'ארלי בממלכת השוקולד" (2005) ו" סוויני טוד" (2007). דפ שיחק בסרט השובר קופות "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" בתפקיד קפטן ג'ק ספארו. הדמות הפכה לפופולרית ביותר, ובעקבות הצלחת הסרט הוא הופיע גם בסרטי ההמשך - "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" ו"שודדי הקאריביים: סוף העולם". שלושת הסרטים הפכו לשוברי קופות, כאשר סכום הכנסותיהם הכולל נאמד בכ-2.79 מיליארד דולר. במאי 2011 אמור לצאת הסרט הרביעי בסדרה בהשתתפותו של דפ. ‏‏
דפ היה מועמד לפרס אוסקר בקטגוריית השחקן הטוב ביותר שלוש פעמים. פעם על תפקידו בסרט "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" (2003), בפעם שנייה על תפקידו בסרט "למצוא את ארץ לעולם לא" (2004) שם גילם את המחזאיג'יימס מתיו ברי ובפעם השלישית בסרט המוזיקלי "סוויני טוד" (2007) שם גילם את סוויני טוד. הקריירה של דפ אופיינה במעבר תכוף בין ז'אנרים וסוגי דמויות, שהביאו לו הערכה ביקורתית וקופתית כאחת ושתי מועמדויות רצופות לפרס האוסקר. הוא זכה בפרס גלובוס הזהב על השחקן הטוב ביותר בקומדיה/מחזמר על תפקידו בסוויני טוד. זאת הזכייה הראשונה שלו אחרי 7 מועמדויות. גם הסרט זכה בפרס גלובוס הזהב אותה קטגוריה.
מאז 1998, חי דפ עם הזמרת-שחקנית הצרפתייה ונסה פאראדי ולזוג שני ילדים: לילי-רוז מלודי דפ (נולדה ב-1999) וג'ון "ג'ק" כריסטופר דפ השלישי (נולד ב-2002). המשפחה מתגוררת בצרפת.

סרטים בו שיחק

סיוט ברחוב אלם (1984)

שעשועי קיץ‏ (1985)

פלאטון (1986)
נער שוליים (1990)
המספריים של אדוארד (1990)
פרדי מת: הסיוט האחרון (1991)
חלום אריזונה (1993)
בני וג'וּן (1993)
מה עובר על גילברט (1993)
אד ווד (1994)
דון חואן דה מרקו (1995)
איש מת (1995)
90 דקות לרצח (1995)
דוני בראסקו (1997)
דחף אמיץ (1997) (במאי ושחקן)
פחד ותיעוב בלאס וגאס (1998)
השער התשיעי (1999)
אשת האסטרונאוט (1999)
סליפי הולו (1999)
האיש שבכה (2000)
לפני שהלילה יורד (2000)
שוקולד (2000)
שאיפות (2001)
ממעמקי הגיהנום (2001)
שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה (2003)
היו זמנים במקסיקו (2003)
חלון סודי (2004)
למצוא את ארץ לעולם לא (2004)
צ'ארלי בממלכת השוקולד (2005)
חתונת הרפאים (2005)
ליברטין (2005)
שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת (2006)
שודדי הקאריביים: סוף העולם (2007)
סוויני טוד (2007)
אויבי הציבור (2009)
עליסה בארץ הפלאות (2010)

[-HAIM-]

רוברט דה נירו



דה נירו הצעיר נהג להסתובב בקרב כנופיות נוער, אך הוריו שעסקו בציור ובפיסול משכו אותו לכיוון האמנות.
בגיל 15 החל להופיע במחזות בבימות אוף-ברודוויי ובשנת 1963, כשהיה בן 20, הצטלם לסרטו הראשון " The Wedding Party", של הבמאי הנודע בריאן דה פלמה, שיצא לאקרנים רק בשנת 1969.
שני סרטיו הבאים היו אף הם בבימוי של דה פלמה, אך הפריצה התרחשה רק ב-1973 בהופעה שזיכתה אותו בפרס השחקן הטוב ביותר של איגוד המבקרים של ניו יורק על תפקידו בסרט "Bang the Drum Slowly". שנה לאחר מכן שיתף פעולה לראשונה עם הבמאי מרטין סקורסזה בסרט "רחובות זועמים". שותפות זו עם סקורסזה הביאה ברבות השנים לכמה מהופעותיו הבלתי נשכחות של דה נירו בסרטים: נהג מונית, השור הזועם, החבר'ה הטובים ופסגת הפחד. לפרס האוסקר היה מועמד שש פעמים וזכה פעמיים בשנת 1974 בקטגוריית 'שחקן משנה' על תפקידו ב- "הסנדק 2" של פרנסיס פורד קופולה, ובפעם השנייה בשנת 1980 בתואר 'השחקן הטוב ביותר' על תפקידו ב-"השור הזועם", עליו גם זכה בפרס 'גלובוס הזהב'. מועמדויות נוספות לפרס האוסקר הם על "נהג מונית" (76), "צייד הצבאים" (78), "התעוררות" (90) ו"פסגת הפחד" (91).בשנת 1993 פנה לראשונה לבימוי, בסרט "סיפור רובע ברונקס" בו גם כיכב, ו-(2006) ביים את הסרט שומר המדינה. בשנים האחרונות החליט דה נירו, לדאבונם של המבקרים, להפגין את כשרונו הקומי בשורת קומדיות מוצלחות יותר ופחות (בואו נדבר על זה, שואו טיים).
דה נירו ידוע כסרבן ראיונות עקבי ופרטים מועטים ידועים על חייו הפרטיים. בין היתר ידוע כי בין השנים 1976 - 1988 היה נשוי לדיאן אבוט, ממנה נולד בשנת 1978 בנם רפאל. בשנת 1995 נולדו לדה נירו, תאומים (בעזרת אם פונדקאית) מחברתו לחיים אז טוקי סמית'. ביוני 1997 התחתן עם גרייס הייטאואר ממנה נולד לו בן במרץ 1998. רומנים אחרים מפורסמים של דה נירו כללו את הדוגמניות נעמי קמפבל וסינדי קרופורד, הזמרת ויטני יוסטון והשחקניות אשלי ג'אד ואומה תורמן.

סרטים בו שיחק

כולם בסדר (2009)
מה קרה עכשיו? (2008)
רצח מוצדק (2008)
אבק הכוכבים (2007)
שומר המדינה (2006)
משחקים נסתרים (2005)
תפוס תכריש (2004)
פגוש את הפוקרס (2004)
הגשר של סאן לואיס ריי (2004)
שיבוט מסוכן (2004)
בואו נדבר על זה פעם שנייה (2002)
שואוטיים (2002)
עיר ליד הים (2002)
15 דקות (2001)
הפריצה (2001)
הרפתקאות רוקי ובולווינקל (2000)
פגוש את ההורים (2000)
גברים עם כבוד (2000)
בואו נדבר על זה (1999)
אנשין מושלמים (1999)
ציפיות גדולות (1998)
רונין (1998)
לכשכש בכלב (1997)
ג'קי בראון (1997)
קופלנד (1997)
סליפרס (1996)
המעריץ (1996)
החדר של מרווין (1996)
היט (1995)
קזינו (1995)
פרנקנשטיין (1994)
סיפור מרובע ברונקס (1993)
כך הייתי (1993)
אשה לשניים (1993)
לילה ועיר (1992)
פסגת הפחד (1991)
מלכודת אש (1991)
אשם על פי חשד (1991)
החבר'ה הטובים (1990)
התעוררות (1990)
אנחנו לא מלאכים (1989)
מרדף חצות (1988)
ליבו של אנג'ל (1987)
הבלתי משוחדים (1987)
המשימה (1986)
ברזיל (1985)
להתאהב (1984)
היו זמנים באמריקה (1984)
מלך הקומדיה (1982)
השור הזועם (1980)
צייד הצבאים (1978)
ניו יורק, ניו יורק (1977)
הטייקון האחרון (1976)
1900 (1976)
נהג מונית (1976)
הסנדק 2 (1974)
רחובות זועמים (1973)
אם הדמים (1970)
מנהטן בכחול (1970)
מסיבת חתונה (1969)

[-HAIM-]

דנזל וושינגטון

נולד במאונט ורנון שבניו יורק לסביבה אלימה ועבריינית. אביו היה כומר, אימו זמרת גוספל, ושניהם התגרשו כשדנזל היה בן 14. וושינגטון סיים תואר בעיתונות באוניברסיטת פורדהם ב-1977, אבל נמשך תמיד למשחק. למד בחוג לדרמה באוניברסיטה, בה קיבל מלגה ללימודים בבית הספר לדרמה בסן פרנסיסקו, אך פרש מהלימודים לטובת קריירת משחק, כשהרגיש שהוא כבר מוכן לפרוץ אל הוליווד. הוא החל לעבוד עם אנסמבל "שייקספיר בפארק" והופיע במספר הפקות באוף ברודוויי, עד שב-1982 התקבל לצוות דרמת בית החולים הטלוויזיונית "St. Elsewhere" בראשית שנות ה-80. בתקופה זו כיכב וושינגטון בתפקידי משנה בכמה סרטים, שהבולט ביניהם הוא סרטו של סידני לומט "עוצמה" (1986).
פריצתו הגיעה כשקיבל מועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על משחקו בסרט "הזעקה לחופש" (1987) שביים ריצ'רד אטנבורו, בו גילם את דמותו של לוחם החופש סטיבן ביקו. שנתיים אחר כך זכה בפרס האוסקר כשחקן המשנה, על הופעתו בדרמת המלחמה "גלורי". בהמשך כיכב בארבעה סרטים של הבמאי ספייק לי: "בלוז" (1990), "מלקולם X" משנת 1992, עליו קיבל מועמדות נוספת לפרס האוסקר, "יש לו את זה" (1998) ו"האיש שבפנים" (2006). בהמשך הופיע ב"פילדלפיה" (1993) כעורך דין של טום הנקס חולה האיידס, ובעוד שני סרטים מ-1993: "תיק שקנאי" מאותה שנה, בה כיכב לצד ג'וליה רוברטס, על פי ספרו של ג'ון גרישם ו"רוב מהומה על לא מאומה ", של קנת' בראנה, על פי המחזה של שייקספיר.
ב-1999 גילם שני תפקידים מאתגרים: ב"אספן העצמות" גילם בלש משטרה, המתחקה אחר עקבות רוצח סדרתי, כשהוא מרותק למיטתו עקב פציעה ברגל, סרט בהשפעת "חלון אחורי" של היצ'קוק. בנוסף הופיע וושינגטון בסרט "הוריקן" המגולל את סיפור חייו של המתאגרף השחור רובין "הוריקן" קרטר, שהורשע לשווא ברצח משולש ובילה 20 שנה מאחורי הסורגים. תפקיד מרגש זה הביא לו את פרס גלובוס הזהב ומועמדות נוספת לאוסקר. שנתיים אחר כך כיכב בדרמת הפשע "יום אימונים מסוכן", בו שיחק קצין משטרה מושחת מלוס אנג'לס המלמד את שותפו הצעיר את העבודה. על תפקיד זה קיבל וושינגטון את פרס האוסקר, יש אומרים, כפיצוי על שלא זכה בפרס על תפקידו ב"הוריקן". הייתה זו בסך הכול הפעם השנייה שבה שחקן שחור זוכה באוסקר על תפקיד ראשי (אחרי סידני פואטיה ב-1963), והפעם הראשונה בה שחקן שחור זוכה בשני פרסי אוסקר.
ב-2002 התנסה גם בבימוי בסרט "אנטואן פישר", אותו גם הפיק וכיכב בו בתפקיד משני. ב-2006 הוא כיכב בסרטים "האיש שבפנים" ו"דז'ה וו". ב-2007 כיכב בסרט "אמריקן גנגסטר" לצדו של ראסל קרואו. ב-2009 השתתף בסרטו של טוני סקוט, "חטיפת הרכבת התחתית 123", לצדו של ג'ון טרבולטה.
נשוי לשחקנית פולטה וושינגטון מאז שנת 1983. נישואיהם נחשבים בין היציבים בהוליווד. לבני הזוג ארבעה ילדים. הבכור, ג'ון דייוויד וושינגטון (נולד ב-1984) הוא שחקן פוטבול מקצועני.

דנזל וושינגטון שיחק בסרטים הבאים

סיפורו של חייל (1984)
זעקה לחופש (1987)
רצח על תנאי (1989)
למען המלכה והמולדת (1989)
גלורי (1989)
בלוז (1990)
מיסיסיפי מאסלה (1992)
מלקולם אקס (1992)
רוב מהומה על לא מאומה (1993)
תיק שקנאי (1993)
פילדלפיה (1993)
כוננות מיידית (1995) - רון האנטר
פקודת חיסול (1995)
האישה שלבשה כחול (1995)
אומץ תחת אש (1996)
אשת הכומר (1996)
יש לו את זה (1998)
נקודת מגע (1998)
המצור (1998)
אספן העצמות (1999) - לינקולן ריים
הוריקן (1999)
לזכור את הטיטאנים (2000)
יום אימונים מסוכן (2001)
ג'ון קיו (2002)
סיפורו של אנטואן פישר (2002)
עד קצה הזמן (2003)
נקמה בוערת (2004)
השליח ממנצ'וריה (2004)
דז'ה וו (2006)
האיש שבפנים (2006)
אמריקן גנגסטר (2007)
הווכחנים הגדולים (2007)
חטיפת הרכבת התחתית 123 (2009) - וולטר גרבר

[-HAIM-]

אל פצ'ינו

אל פצ'ינו נולד בשם אלפרדו ג'יימס פצ'ינו בברונקס שבניו יורק, בנם של רוזה וסאלווטורה פצ'ינו. הוריו התגרשו כשהיה ילד. הוא ממוצא סיציליאני; הורי אמו היגרו לארצות הברית מקורלאונה שבסיציליה.
קריירה קולנועית

עלייתו המטאורית הגיעה לאחר תפקידו כמייקל קורליאונה בשובר הקופות "הסנדק" (1972). אף על פי ששחקנים מוכרים רבים בזמנו רצו את התפקיד (ביניהם רוברט רדפורד, וורן בייטי, ג'ק ניקולסון והלא מוכר אז רוברט דה נירו), במאי הסרט פרנסיס פורד קופולה רצה את פצ'ינו האלמוני לתפקיד. הופעתו זיכתה אותו למועמדות לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, ועד סוף שנות ה-70 היו לו שלוש מועמדויות נוספות, כולן עבור פרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר. למרות מועמדויות נוספות, רק בשנת 1992 פצ'ינו זכה בפרס, בקטגוריית השחקן הטוב ביותר, עבור תפקידו כסגן אלוףעיוור של הצבא האמריקאי ב"ניחוח אישה". באותה שנה הוא היה גם מועמד לשחקן המשנה הטוב ביותר עבור תפקידו ב"גלנגרי גלן רוס". פצ'ינו לא השיג מועמדויות אחרות מאז שני אלה, אך זכה בשני פרסי גלובוס הזהב, עבור מפעל חיים ועבור תפקידו במיני-סדרה "מלאכים באמריקה".
בשנים האחרונות פצ'ינו ממשיך להרשים בתפקידיו בסרטי פשע ומותחן שכוללים את "דרכו של קרליטו", "היט", "דוני ברסקו" ו"השתול". פצ'ינו דחה במהלך השנים מספר תפקידים מבטיחים בדיעבד במהלך הקריירה שלו, ביניהם תפקיד האן סולו במלחמת הכוכבים, קפטן וילארד באפוקליפסה עכשיו (שביססו את הקריירה של האריסון פורד ומרטין שין) ואדוארד לואיס באישה יפה.

ב-2007 השתתף בשני שוברי קופות: "88 דקות" ו"אושן 13".

אל פצ'נו שיחק בסרטים הבאים

בהלה בפארק הסמים (1971)
הסנדק (1972)
סרפיקו (1973)
הסנדק חלק שני (1974)
אחר צהריים של פורענות (1975)
וצדק לכל (1979)
פני צלקת (1983)
דיק טרייסי (1990)
הסנדק חלק שלישי (1990)
גלנגרי גלן רוס (1992)
ניחוח אישה (1992)
דרכו של קרליטו (1993)
היט (1995)
דוני ברסקו (1997)
מלכודת לפרקליט (1997)
יום ראשון הגדול (1999)
המקור (1999)
אינסומיה (2002)
השתול (2003)
הסוחר מוונציה (2004)
אושן 13 (2007)
88 דקות (2008)

[-HAIM-]

ניקולס קייג'

ניקולס קייג (באנגלית: Nicolas Cage; נולד ב-7 בינואר1964) הוא שחקן קולנועאמריקאי, אשר עסק גם בהפקה ובימוי קולנוע.
ניקולס קייג' נולד בשם ניקולס קים קופולה (Nicolas Kim Coppola) בלונג ביץ'קליפורניה. אמו ממוצא גרמני ואביו ממוצא איטלקי - אמריקאי. הוא האחיין של במאי הקולנועפרנסיס פורד קופולה. קייג' החליט בשלב מוקדם בקריירה שלו לשנות את שם משפחתו על שם דמות הקומיקס האהובה עליו, לוק קייג', על מנת לפלס את דרכו בכוחות עצמו מבלי להסתמך על המוניטין המשפחתי. קייג' החליט להיות שחקן לאחר שצפה בג'יימס דין בסרטו "קדמת עדן".
ב-1976, כאשר היה בן 12, התגרשו הוריו, והוא עבר לסן פרנסיסקו עם אביו, שם בילה ולמד רבות על עולם הקולנוע מדודו פרנסיס פורד קופולה. תפקידו הראשון היה ב-1983 בסרט של דודו. תפקידו המשמעותי הראשון היה בסרט "בירדי". ב-1996 זכה בפרס האוסקר על תפקידו בסרט "לעזוב את לאס וגאס".
קייג' ידוע בהכנות המדוקדקות שהוא עושה לפני כל תפקיד וביכולת המשחק הרב-גונית ורבת העוצמה שלו. הוא עובד עם מיטב הבמאים כמו: סקורסזה, דייוויד לינץ', קופולה, דייוויד פינצ'ר ועוד.
בדצמבר 2006 הודיע קייג' בפסטיבל הסרטים הבינ"ל בבהאמה שהוא לוקח הפסקה ממשחק.
הוא ניהל רומנים עם שרה ג'סיקה פרקר, אומה תורמן וכריסטינה פולטון (שממנה נולד ב-1990 בנו היחיד ווטסון). בין 1995 ל-2001 היה נשוי לשחקנית פטרישיה ארקט. ב-2002-2004 הוא היה נשוי לליסה מארי פרסלי, בתו של אלביס פרסלי, ומאז שנת 2005 הוא נשוי לאליס קים.

סרטים בו שיחק ניקולס קייג'

נעורים בקצב מהיר" (1982)
"ראסטי ג'יימס" (1983)
"איזה מין נוער" (1983)
"ירח רומנטי" (1984)
"בירדי" (1984)
"מועדון הכותנה" (1984)
"פגי הולכת להתחתן" (1986)
"הילד בכחול" (1986)
"בייבי אריזונה" (1987)
"מוכת ירח" (1987)
"נשיקת הערפד" (1989)
"לב פראי" (1990)
"זמן להרוג" (1990)
"מצור אווירי" (1990)
"זנדאלי" (1991)
"ירח דבש בלאס-וגאס" (1992)
"עמוס ואנדרו" (1993)
"לכודים בגן עדן" (1994)
"לעזוב את לאס וגאס" (1995)
"נשיקת מוות" (1995)
"הפריצה לאלקטרז" (1996)
"קון אייר" (1997)
"עימות חזיתי" (1997)
"עיני נחש" (1998)
"עיר של מלאכים" (1998)
"לגעת במוות" (1999)
"8 מ"מ" (1999)
"עקיצה בשישים שניות" (2000)
"חתונה על תנאי" (2000)
"המנדולינה של קפטן קורלי" (2001)
"אדפטיישן" (2002)
"לחישות מלחמה" (2002)
"אנשי המזימות" (2003)
"אוצר לאומי" (2004)
"שר המלחמה" (2005)
"איש הקש" (2006)
"מגדלי התאומים" (2006)
"גוסט ריידר" (2007)
"נקסט" (2007)
"אוצר לאומי 2: ספר הסודות" (2007)
"בנגקוק המסוכנת" (2008)
"אסטרו-בוי" (2009)
"הנבואה" (2009)
"כוח G"
"פקד מושחת" (2009)

[-HAIM-]

איאן מק'קלן

סר איאן מוריי מק'קלן (באנגלית: Ian Murray McKellen; נולד ב-25 במאי1939 בברנלי, לנקשייר), שחקןתיאטרון וקולנועאנגלי.
מק'קלן הוא בעל תואר KBE ("אביר מפקד במסדר האימפריה הבריטית"), זוכה פרס טוני ופרס גלובוס הזהב ומועמד לשני פרסי אוסקר. עבודתו מתפרשת החל ממחזות שייקספיריים ותיאטרון מודרני ועד להשתתפות בסרטי פנטזיה מודרנית ומדע בדיוני.
מק'קלן קיבל את תואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית (CBE) בשנת 1979 ואת תואר האבירות (KBE) קיבל בשנת 1991. הוא הומוסקסואל גלוי ותומך חשוב בנושא זכויות ההומוסקסואלים.

קריירה בתיאטרון

הופעת הבכורה של מק'קלן על הבמה הייתה בקובנטרי ב- 1961, ובתיאטרון וסט אנד בשנת 1964. בשנת 1966 הופיע בסרטו הראשון, The Bells of Hell Go Ting-A-Ling-A-Ling, אשר לא סוים. על הסרט הרוויח 4,000 לירות שטרלינג.
התפקיד בו התפרסם לראשונה היה אדוארד השני מלך אנגליה, במחזו של כריסטופר מרלו "אדוארד השני" בשנת 1969. ההפקה הייתה שנויה במחלוקת בשל סצנות העינוי המפורשות בה וההומוסקסואליות הנרמזת ממנה. בשנת 1972 הקים את "חברת השחקנים" עם חברו אדוארד פת'רברידג', מה שהביא לו מוניטין של דובר השחקנים והתיאטרון הבריטי בכלל. בין 1974 ל- 1978 גילם מספר תפקידים בחברת התיאטרון האנגלית Royal Shakespeare, ביניהם ברומיאו ויוליה (לצידה של פרנצ'סקה אניס), מקבת' (לצד ג'ודי דנץ'), והמחזה "האלכימאי" של בן ג'ונסון, בהפקתו של טרבור נאן.
בשנת 1979 כיכב מק'קלן בברודוויי ב- "Bent", מחזה על גבר הומוסקסואל במחנות ההשמדה הנאצים. חרף תפקידו במחזה, אשר הביא לידיעת הציבור על הרדיפה אחר הומוסקסואלים בגרמניה הנאצית, מק'קלן טרם יצא מהארון אז. הוא השתתף בשתי הפקות נוספות של המחזה לאחר מכן; בשנת 1990 בהפקה של התיאטרון המלכותי הלאומי, ובשנת 1997 בתפקיד משנה בסרט המבוסס על המחזה ("עקומים").
בשנת 1980 גילם מק'קלן את אנטוניו סליירי במחזה אמדאוס בברודוויי, עליו קיבל את פרס טוני. בשנת 1982 גילם את וולטר, מבוגר עם פיגור שכלי, במחזה טלוויזיוני בערוץ 4 הבריטי. הופעה זו הקנתה לו קהל מעריצים חדש, אם כי טרם היה מוכר למרבית הציבור האמריקני.
בשנת 1994 העלה מק'קלן הצגת-יחיד, "A Knight Out". המופע הצליח מאוד, ורץ עד היום. בשנת 2004 גילם את האלמנה טוונקי במחזה אלאדין, ובכך הגשים את חלומו לגלם אישה

קריירה בקולנוע

מק'קלן התחיל את קריירת הקולנוע שלו בסוף שנות השישים, אך רק בשנות התשעים הפך לשחקן מוכר בתחום, בעקבות הופעתו במספר שוברי קופות בהוליווד. בשנת 1993 השתתף בסרט קשר בכל מחיר, לצידם של סטוקרד צ'נינג, דונלד סאת'רלנד וויל סמית'. באותה שנה אף השתתף בסדרת הטלוויזיה Tales of the City, המבוססת על ספרו של ארמיסטד מופין, ואף בסרט אחרון גיבורי הפעולה. הוא גם גילם תפקיד ראשי בסרט הטלוויזיה And the Band Played On, המספר על גילוי נגיף האיידס.
בשנת 1995 גילם מק'קלן את ריצ'רד השלישי בסרט באותו שם, בו היה שותף גם לכתיבת התסריט ולהפקה. על הופעתו בסרט קיבל שבחים רבים, ואף מועמדות לפרס גלובוס הזהב ופרס באפטא. בשנת 1998 שיחק בסרט תלמיד מצטיין מדי, ובאותה שנה גילם את דמותו של ג'יימס וייל, במאי הסרטים פרנקנשטיין והאיש הבלתי נראה, בסרט אלים ומפלצות. על סרט זה היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן הטוב ביותר.
מק'קלן נהיה כוכב גדול לאחר גילום תפקידים ראשיים בסרטים שוברי קופות בהוליווד. הוא חזר לעבוד עם בריאן סינגר, במאי "תלמיד מצטיין מדי", בסרטים אקס-מן, X-מן 2 וX-מן 3: המפלט האחרון, בהם גילם את דמותו של מגנטו. בזמן צילומי אקס מן, לוהק לתפקידו של גנדאלף בשלושת סרטי שר הטבעות של פיטר ג'קסון (שר הטבעות: אחוות הטבעת, שר הטבעות: שני הצריחים ושר הטבעות: שיבת המלך). מק'קלן קיבל על שבחים על משחקו בסרטים אלו, ואף היה מועמד לפרס אוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר על הסרט "אחוות הטבעת".
בשנת 2006 גילם את סר לי טיבינג בסרט צופן דה וינצ'י, המבוסס על ספרו של דן בראון.
ב-2007, כיכב מק'קלן בסרטים: "אבק כוכבים" ו"מצפן הזהב". בסוף 2008, עתיד מק'קלן לככב בסרט טלוויזיה שיקרא "המלך ליר".

סרטים בו שיחק איאן מק'קלן

ממחזותיו

• 1965: רוב מהומה על לא מאומה
• 1965: Trelawney of the "Wells"
• 1967: ההבטחה
• 1969: אדוארד השני
• 1971: המלט
• 1972: 'Tis Pity She's a Whore
• 1974: The Tragical History of Doctor Faustus
• 1975: המלך ג'ון
• 1976: רומיאו ויוליה
• 1976: אגדת חורף
• 1976-1977: מקבת'
• 1977: האלכימאי
• 1977: Every Good Boy Deserves Favour
• 1978: שלוש אחיות
• 1979: Bent
• 1980: אמדאוס
• 1984: קוריולנוס
• 1984: Wild Honey
• 1985: The Cherry Orchard
• 1985: The Duchess of Malfi
• 1985: The Real Inspector Hound
• 1989: אותלו
• 1990: ריצ'רד השלישי
• 1992: Uncle Vanya
• 1997: פיטר פן
• 1997: An Enemy of the People
• 1998: Present Laughter
• 2004: אלאדין
• 2006: The Cut
• 2007: המלך ליר
• 2007: השחף

מסרטיו

• 1985: הרבה ולא כלום
• 1989: סקנדל
• 1993: אחרון גיבורי הפעולה
• 1993: קשר בכל מחיר
• 1994: הצל
• 1995: ג'ק ושרה
• 1995: ריצ'רד השלישי
• 1997: עקומים
• 1997: איימי פוסטר והאיש מהים
• 1998: אלים ומפלצות
• 1998: תלמיד מצטיין מדי
• 2000: אקס-מן
• 2001: שר הטבעות: אחוות הטבעת
• 2002: שר הטבעות: שני הצריחים
• 2003: X-מן 2
• 2002: שר הטבעות: שיבת המלך
• 2005: קרוסלת הקסמים
• 2006: צופן דה וינצ'י
• 2006: X-מן 3: המפלט האחרון
• 2006: חיים בזרם
• 2007: מגנטו
• 2007: אבק כוכבים

[-HAIM-]

אורלנדו בלום

נעוריו

אורלנדו בלום נולד בעיר קנטרברי, קנט שבאנגליה, לאם ממוצא הודי ולאב יהודי יליד דרום אפריקה. אביו היה שותף בעברו במאבק נגד האפרטהייד בדרום אפריקה והיה אחד מעורכי הדין של נלסון מנדלה. אביו מת משבץ לב כשאורלנדו היה רק בן ארבע. את אורלנדו ואחותו הגדולה סמנתה גידלו אימו וחברהּ לחיים לאחר מות אביו. כשהיה בן 13 חשפה בפניו אימו את העובדה כי אביו הביולוגי הוא בעצם אותו חבר. בילדותו סבל בלום מדיסלקציה.
אורלנדו למד בתחילה בבית ספר נוצרי פרטי בשם סנט אדמונדס קנטרברי. בלום התקשה במיוחד בלימודיו בשל הדיסלקציה ממנה סבל. אמו עודדה אותו באותה העת לקחת שיעורי שירה ופרוזה. כמו כן, בלום השתתף במהלך ילדותו במספר הפקות תיאטרון בבית ספרו. בגיל 14 ניגש בלום לאודישן הראשון שלו לסרט. במהלך 1993, כשהיה בן 16 בלבד, נסע בלום לבדו ללונדון על מנת ללמוד בבית-ספר למשחק. במהלך לימודיו קיבל הצעות רבות אך דחה אותם בטענה שאינו מספיק מקצועי. בהמשך בלום נרשם לבית הספר גילדהול למוזיקה ודרמה בלונדון.
בשנת 1998 עבר תאונה אשר כמעט והותירה אותו נכה לצמיתות כאשר נפל ממרפסת בקומה השלישית ונפצע באופן קשה בעמוד השדרה. הרופאים חששו באותה העת כי בלום לא יוכל ללכת בשנית, אך לאחר ניתוח בלום התאושש במהרה ובעקבות כן שוחרר לבסוף מבית החולים לאחר שתים עשרה ימים בלבד.

הקריירה הקולנועית

הקריירה הקולנועית של בלום החלה למעשה כאשר בשנת 1997 גילם זונה ממין זכר בסרטו הראשון "ויילד" בו שיחק לצד ג'וד לאו. לאחר שגילם מספר תפקידים בסדרות טלוויזיה, ניגש בלום למבחן בד לתפקיד בטרילוגיית סרטי שר טבעות של הבמאי פיטר ג'קסון אשר התבססו על יצירותיו של טולקין. בלום ניגש בתחילה למבחן עבור תפקידו של פאראמיר אך ג'קסון החליט לבסוף כי בלום יתאים דווקא לגלם את תפקידו של לגולאס. בעקבות כך בלום הפך לאחד מהגיבורים העיקריים בשלושה סרטי שר הטבעות אשר הצילומים אליהם נמשכו 18 חודשים בניו זילנד. ההצלחה הגדולה של הטרילוגייה הובילה לכך שבלום הפך במהרה לאחד הכוכבים החדשים והמבוקשים ביותר בהוליווד.
בהמשך בלום השתתף בשלושה סרטים מצליחים נוספים: סרטו עטור השבחים של רידלי סקוט "בלק הוק דאון", סרט ההרפתקאות "שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה" בו כיכב לצד ג'וני דפ ושובר הקופות "טרויה בו שיחק לצד בראד פיט ואריק באנה.
בהמשך שיחק בסרט האפי "ממלכת גן עדן" לצד ליאם ניסן ובקומדיה הרומנטית "אליזבת טאון" לצד קירסטן דאנסט.
כמו כן, בהמשך חזר לשחק את תפקידו של ויל טרנר בסרטי ההמשך של שודדי הקאריביים - "שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת" (2006) ו-"שודדי הקאריביים: סוף העולם" (2007).

חייו הפרטיים

אורלנדו בלום חי כיום בלונדון. הוא מעריץ של קבוצת הכדורגל מנצ'סטר יונייטד.
הוא ממלא את מצוות דת הבודהיזם.
אורלנדו בלום והשחקנית קייט בוסוורת הפכו לזוג כאשר שניהם לוהקו לפרסומת של "gap", השניים נפרדו בשנת 2006.

סרטים בו שיחק אורלנדו בלום

בלאק הוק דאון (2001)
שר הטבעות: אחוות הטבעת (2001)
שר הטבעות: שני הצריחים (2002)
שר הטבעות: שיבת המלך (2003)
כנופיית נד קלי (2003)
שודדי הקאריביים: קללת הפנינה השחורה (2003)
טרויה (סרט) (2004)
ילד הסידן (2004)
ממלכת גן עדן (2005)
אליזבת טאון (2005)
חוף מבטחים (2006)
שודדי הקאריביים: תיבה של איש מת (2006)
שודדי הקאריביים: סוף העולם (2007)
אהבה וצרות אחרות (2007) - הופעת אורח
שודדי הקאריביים: גאות ושפל בים זר (2012)

[-HAIM-]

דניאל קרייג

דניאל קרייג נולד בצ'סטר וגדל בפרסקוט הקרובה לעיר ליברפול. בגיל 16 עבר ללונדון והצטרף ל-National Youth Theatre, ואחר כך למד בבית ספר גילדהול למוזיקה ודרמה.
הקריירה הקולנועית שלו החלה ב-1992 כששיחק בסרט "כוחו של אחד", ב-1996 זכה להכרה נרחבת באנגליה כשכיכב בסדרת הטלוויזיה המצליחה של ה-BBC "ידידינו בצפון". להכרה בינלאומית זכה כשהופיע לצידה של אנג'לינה ג'ולי בסרט "לארה קרופט: טומב ריידר", ובסרטו של סם מנדס "הדרך לפרדישן" לצידו של טום הנקס. סרטים בולטים נוספים שלו היו "סילביה" בתפקיד המשורר האנגלי טד יוז בעלה של סילביה פלאת' בגילומה של גווינת פלטרו, ובסרט "אין סוף לאהבה" על פי ספרו של איאן מקיואן "אהבה עיקשת". ב-2005 גילם קרייג בסרטו של סטיבן ספילברג "מינכן" את דמות איש המוסד היהודי יליד דרום אפריקה.
בפברואר 2005 הוזכר שמו כמחליף אפשרי לפירס ברוסנן בתפקיד ג'יימס בונד. ב-14 באוקטובר 2005, הודיעה חברת EON Productions, המפיקה את סרטי ג'יימס בונד, במסיבת עיתונאים מיוחדת שקרייג יהיה השחקן השישי המגלם את הסוכן 007. קרייג חתם על חוזה לשלושה סרטים, הראשון שבהם "קזינו רויאל" יצא לאקרנים ב-14 בנובמבר2006 והשני, "קוונטום של נחמה", יצא לאקרנים ב-6 בנובמבר2008. קרייג הבלונדיני הוא השחקן הראשון שמגלם את בונד שאינו כהה שער, ובתקשורת כינו את הדמות "ג'יימס בלונד". קרייג הוא גם השחקן הראשון שמגלם את בונד שנולד אחרי תחילת סדרת סרטי ג'יימס בונד ואחרי מותו של איאן פלמינג.
בחירתו של קרייג כבונד עוררה מחאה בקרב מעריצי סדרת הסרטים. מתנגדיו העלו אתר אינטרנט craignotbond.com (קרייג אינו בונד) ואיימו להחרים את הסרטים. לעומתם הועלו להגנתו אתרים אחרים כגון craigasbond.com. שחקני קולנוע רבים ששיחקו לצידו או שהשתתפו בסרטי ג'יימס בונד טענו שקרייג הוא בחירה מוצלחת לתפקיד.

סרטים בו שיחק דניאל קרייג

כוחו של אחד (1992) The Power of One
ילד בחצר המלך ארתור (1995) A Kid in King Arthur's Court
מול פלנדרס (1996) The Fortunes and Misfortunes of Moll Flanders
אהבה היא השטן (1998) Love Is The Devil
אהבה וזעם (1998) Love and Rage
(1999) The Trench
מלון ספלנדיד (2000) Hotel Splendide
טומב ריידר (2001) Lara Croft: Tomb Raider
הדרך לפרדישן (2002) Road to Perdition
סילביה (2003) Sylvia
אמא (2003) The Mother
(2003) Ten Minutes Older: The Cello
לאייר קייק (2004) Layer Cake
אין סוף לאהבה (2004) Enduring Love
מינכן (2005) Munich
החליפה (2005) Jacket
ללא גורל (2005)Faithless (תפקיד אורח)
(2005) Archangel
קזינו רויאל (2006) Casino Royale
מצפן הזהב (2007) The Golden Compass
קוונטום של נחמה (2008) Quantum of Solace
התנגדות (2008) Defiance
בונד 23 (2010)

[-HAIM-]

בראד פיט

פיט נולד בעיירה שאוני שבאוקלהומה אך גדל בספרינגפילד, מיזורי. אמו הייתה יועצת בבית ספר ואביו עבד בחברת הובלות. לפיט 2 אחים: דאג וג'ולי הצעירים ממנו. בבית הספר היה פעיל בספורט, במועצת התלמידים, בהפקות מחזות זמר של התיכון ואף היה נער מקהלה בכנסייה. לאחר שסיים את לימודיו בבית הספר החל ללמוד עיתונאות באוניברסיטת מיזורי, אך עזב רגע לפני קבלת התואר כדי לנסות את מזלו בהוליווד.
לפני שהחל לשחק, עבד פיט בעבודות כגון נהיגת לימוזינות, הובלות, ופרסום רחוב של רשת מסעדות בתחפושת תרנגולת. בסוף שנות ה-80 החל לקבל תפקידים קטנים בסדרות טלוויזיה פופולריות כמו "דאלאס", "שלושים ומשהו" "להתבגר ולהתגבר" ו" 21 ג'אמפ סטריט". בשנת 1988 קיבל את תפקידו הראשי הראשון בסרט "הצד האפל של השמש". צילומי הסרט שנערכו ביוגוסלביה התעכבו עקב מלחמת האזרחים שפרצה במדינה, והוא יצא לאקרנים רק ב-1996.
בשנת 1991 השתתף פיט בסרט "תלמה ולואיז", בתפקיד של טרמפיסט סקסי המפיל את צמד הגיבורות ברשתו. התפקיד העניק לו הכרה בינלאומית. לאחר מכן השתתף בסרטים "נהר זורם ביניהם" ו"שבעה חטאים".
בשנת 1995 נבחר פיט על ידי מגזין הקולנוע הבריטי כאחד מ-25 כוכבי הקולנוע הסקסיים של כל הזמנים. בנוסף לכך פיט נבחר פעמיים לגבר הסקסי ביותר בעולם על ידי מגזין פיפל האמריקאי, ויחד עם ג'ורג' קלוני הוא היחיד שקיבל תואר זה פעמיים בעיתון זה.
פיט היה מעורב במערכת יחסים ארוכת טווח עם השחקנית גווינת' פלטרו. הם התארסו בדצמבר1996, אך נפרדו לבסוף ביוני 1997. הקשר ביניהם זכה לכיסוי נרחב בעיתונות הצהובה, וצילומי עירום שלהם יחדיו שצולמו על ידי צלם פפראצי, פורסמו במגזינים.
הוא שיחק בין היתר גם בסרטים "מועדון קרב", "אושן 11", "אושן 12", "סנאץ'","מר וגברת סמית'" (שם הכיר את אנג'לינה ג'ולי), ו"טרויה" .
הוא נישא לשחקנית ג'ניפר אניסטון ב-29 ביולי2000. הם נחשבו לזוג המלכותי של הוליווד עד להודעה על גירושיהם ב-7 בינואר2005. כיום, בת זוגו היא השחקנית אנג'לינה ג'ולי, ואף נולדה להם בת בשם העברי "שיילה" (ביטויי המילה באנגלית: Shaylo). פירוש השם הוא "שי"- מתנה, ו "לה" (לפי ההיגוי העברי). בנוסף, לפיט וג'ולי 3 ילדים נוספים מאומצים: זהרה, מדוקס ופאקס (pax). ב 12 ביולי נולדו לו ולג'ולי תאומים, בן בשם נוקס ליאון ובת בשם ויויאן מרשלין.
על תפקידו בסרט "12 קופים", היה פיט מועמד לפרס האוסקר לשחקן המשנה הטוב ביותר, וזכה בפרס סאטורן ובפרס גלובוס הזהב, והיה מועמד פעם נוספת לפרס גלובוס הזהב על תפקידו בסרט "בבל" בשנת 2007.
ב-2008 היה מועמד לפרס האוסקר לשחקן הטוב ביותר בשל משחקו בסרט הסיפור המופלא של בנג'מין באטן, אך לבסוף הפסיד לשון פן (מילק).

סרטים בו שיחק
בראד פיט

נערה נבגדת (1990)
תלמה ולואיז (1991)
ג'וני ומגפי הזמש (1991)
נהר זורם ביניהם (1992)
עולם מגניב (1992)
רומן על אמת (1993)
קליפורניה (1993)
ראיון עם הערפד (1994) - לואי
רוחות של תשוקה (1994)
שבעה חטאים (1995)
12 קופים (1995)
סליפרס (1996)
יריב אינטימי (1997)
שבע שנים בטיבט (1997)
הצד האפל של השמש (1997)
לפגוש את ג'ו בלאק (1998)
מועדון קרב (1999)
סנאץ' (2000)
המקסיקני (2001)
משחקי ריגול (2001)
ילד רע (2001)
אושן 11 (2001)
סינבד (2003) (דיבוב)
טרויה (2004)
אושן 12 (2004)
מר וגברת סמית' (2005)
בבל (2006)
אושן 13 (2007)
ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן (2007)
לקרוא ולשרוף (2008)
הסיפור המופלא של בנג'מין באטן (2008)
ממזרים חסרי כבוד (2009)

[-HAIM-]

ריצ'רד גיר



ריצ'רד גיר (באנגלית: Richard Gere; נולד ב-31 באוגוסט1949), שחקן קולנועאמריקני.
ריצ'רד גיר נולד בפילדלפיה, פנסילבניה החל כמוזיקאי בתיכון, כאשר ניגן וכתב. עזב את האוניברסיטה כעבור שנתיים והשתתף במיוזיקל "גריז" ב-West End הבריטי בתפקיד הראשי של דני זוקו, ב-1973. כשחזר לארצות הברית כיכב בגרסת ברודוויי למחזמר, ומשם החל להשתתף בסרטי קולנוע.
תפקידו הראשון בקולנוע היה כסרסור במלודרמת הפשע - "Report to the Commissioner". בהמשך שיחק בעוד כמה תפקידים קטנים. תפקידו הגדול הראשון היה בסרטו של ריצ'רד ברוקס -"מחפשת את מר גודבר" (1977), אך הפריצה האמיתית שלו הייתה בסרט "ימים ברקיע" (1978) של טרנס מאליק. אחר כך כיכב בלהיטים "ג'יגולו אמריקני" ו"קצין וג'נטלמן". ובהמשך כיכב בסרטיהם של במאים ידועים כמו סידני לומט, פול שרדר, פרנסיס פורד קופולה, אקירה קורוסאווה, ג'ון שלזינגר, רוברט אלטמן, אדריאן לין, וברוס ברספורד.
גרף שלושה מועמדויות ל"גלובוס הזהב" (ואף זכה על "שיקגו"- שחקן קומי\מוזיקלי), אך מעולם לא היה מועמד לאוסקר.
גיר היה נשוי לדוגמנית העל סינדי קראופורד מ-1991 עד 1995.
ב-2002, הוא נישא לשחקנית קארי לאוול. לזוג יש בן בשם הומר אשר נולד בשנת 2000, והוא קרוי על שם אביו של גיר. המשפחה גרה בניו יורק.

סרטים בו שיחק

מחפשת את מר גודבר" (1977)
"ימים ברקיע" (1978)
"ינקים" (1979)
"ג'יגולו אמריקאי" (1980)
"קצין וג'נטלמן" (1982)
"עד כלות הנשימה" (1983)
"מועדון הכותנה" (1984)
"המלך דוד" (1985)
"ללא רחמים" (1986)
"עוצמה" (1986)
"ללא מטרה" (1988)
"אישה יפה" (1990)
"במלכודת התשוקה" (1990)
"משולש מסוכן" (1992)
"רפסודיה באוגוסט" (1992)
"והתזמורת ממשיכה לנגן" (1993)
"מיסטר ג'ונס" (1993)
"סומרסבי" (1993)
"הצטלבות" (1994)
"ראשון האבירים" (1995)
"פחד ראשוני" (1996)
"התן" (1997)
"צדק אדום" (1997)
"תפוס את הכלה" (1999)
"סתיו בניו יורק" (2000)
"הנשים של ד"ר טי" (2000)
"נבואות איש העש" (2001)
"בוגדת" (2002)
"שיקגו" (2002)
"הנרקוד?" (2004)
"לגעת במילים" (2005)
"התרמית" (2007)
"אני לא שם" (2007)
"העדר" (2007)
"לילות ברודנטה" (2008)

[-HAIM-]

אנג'לינה ג'ולי



אנג'לינה ג'וֹלי (במקור ג'ולי וויט, או באנגלית: Angelina Jolie Voight; נולדה ב-4 ביוני1975) היא שחקניתקולנועאמריקאית. ג'ולי זכתה בשלושה פרסי גלובוס הזהב וגם בפרס אוסקר לשחקנית המשנה הטובה ביותר על תפקידה בסרט "נערה בהפרעה". סרטים רבים בהשתתפותה היו לשוברי קופות ברחבי העולם, והמוצלח שבהם עד כה, קונג פו פנדה, גרף למעלה מ-600 מיליון דולר ברחבי העולם‏‏[1]. מלבד הצלחותיה הקולנועיות נודעה ג'ולי גם ביופיה, והוכתרה לא פעם כאחת מהשחקניות היפות ביותר בעולם הבידור.
פרסומה הרב של ג'ולי משך תשומת לב תקשורתית רבה לחייה הפרטיים במהלך השנים ומערכת היחסים שלה עם בן זוגה הנוכחי, השחקן בראד פיט, ומשפחתם המשותפת זכו לסיקור תקשורתי נרחב. תהילתה והצלחת סרטיה הביאוה למעמד של כוכבת הוליוודית ואחת השחקניות בעלות השכר הגבוה ביותר בתעשיית הקולנוע האמריקאית‏‏[2]. בתחום הציבורי ג'ולי ניצלה תהילתה זו, בין השאר, לקידום מפעלים הומניטריים בחסות קרנות שונות.

ילדותה

ג'ולי נולדה למשפחה ברוכת כשרון. אביה הוא השחקן ג'ון וויט ואימה הדוגמנית והשחקנית מרצ'לין ברטרנד; דודה הוא הזמר צ'יפ טיילור ורבים מבני משפחתה, לרבות אחיה, עוסקים אף הם באמנויות הבמה. נקראה על שם סבת-אימה, אנג'לין ברטרנד.[דרוש מקור]
ב-1976, שנה לאחר הולדתה, נפרדו הוריה של ג'ולי והיא ואחיה עברו להתגורר עם אמם בעיירה הקטנה פליסיידס שבמדינת ניו יורק. במהלך שהותה בניו יורק נחשפה ג'ולי לעולם הקולנוע והוקסמה ממנו‏‏‏‏[3]. 10 שנים מאוחר יותר, כאשר חזרה ג'ולי, אז בת 11, ללוס אנג'לס עם משפחתה, החלה את צעדיה הראשונים בעולם המשחק.
עם המעבר ללוס אנג'לס נרשמה ג'ולי למכון לאמנות המשחק אשר הקים הבמאי והמפיק הנודע לי סטרסברג. עם זאת, בראיונות עמה היא מספרת על תחושת דחייה חברתית אותה חשה באותן שנים, מאחר שמשפחתה לא הייתה עשירה או בעלת אמצעים כאלו של חבריה לספסל הלימודים, וכן כי אלו צחקו על מראה הרזה ועל משקפיה וגשר השיניים אשר הרכיבה באותו זמן[3]. בגיל 14 ניסתה מזלה בקריירת דוגמנות, אך משזו לא פרחה התערערה תחושת הביטחון העצמי של ג'ולי. בתקופה זו חלה טלטלה בחייה של ג'ולי - היא פרשה מלימודי המשחק והדרמה והחלה לבלות בהופעות רוק כבד וריקודי פוגו אלימים. לימים סיפרה כי באותן שנים צילקה עצמה באמצעות סכין בניסיון מזוכיסיטי להרגיש כאב‏‏[4], לבשה בגדים שחורים וצבעה שערה לסגול וכי שאפה להיות קברנית‏‏[5].
בגיל 16 נפרדה מחברה לחיים באותה תקופה ושכרה דירה בקרבת מגוריה של אימה. היא סיימה את לימודיה התיכוניים וחזרה ללימודי המשחק. דמותו של אביה נפקדה זמן רב מחייה של ג'ולי, על אף מספר ניסיונות לקרב בין השניים ואף שיתוף פעולה קולנועי מאוחר יותר. על אף שבתחילת הקריירה שלה עדיין נשאה את שם אביה, היא הופיעה תחת שם הבמה ג'ולי. ב-2002 הגדילה לעשות ושינתה השם באופן רשמי, ללא שם המשפחה וויט. לימים טען אביה כי לג'ולי בעיות רגשיות קשות, בעוד שג'ולי אמרה כי על אף שאינה כועסת על אביה, הרי שאיננה מעוניינת לפתח עימו מערכת יחסים קרובה.

סרטים בו שיחקה .

"מרדף ממוחשב" (1995)
"פוקס פייר" (1996)
"George Wallace" ‏ (1997) (מיני סדרה)
"ג'יה" (1998)
"משחקים מהלב" (1998)
"החוזה" (1998)
"מגדל פיקוח" (1999)
"אספן העצמות" (1999)
"נערה בהפרעה" (1999)
"עקיצה בשישים שניות" (2000)
"החטא הראשון" (2001)
"טומב ריידר" (2001)
"החיים או משהו כזה" (2002)
"טומב ריידר 2 - סוד החיים" (2003)
"הצלה מעבר לגבול" (2003)
"לקחת חיים" (2004)
"תפוס ת'כריש" (2004) (דיבוב)
"אלכסנדר" (2004)
"מר וגברת סמית'" (2005)
"וידייו של כוכב פעולה" (2005)
"שומר המדינה" (2006)
"בכוח הלב" (2007)
"בייוולף" (2007)
"מבוקש" (2008)
"קונג פו פנדה" (2008) (דיבוב)
"ההחלפה" (2008)
"שכיר החרב: אהבה וכבוד