ניצול או הזדמנות: השחקנים-ילדים של הוליווד
ניצול או הזדמנות: השחקנים-ילדים של הוליווד
אם בעבר קריירה קולנועית מוקדמת היתה מתכון בדוק להפרעות אישיות עתידיות, הרי שילדי הוליווד החדשים לא נותנים לתהילה ולכסף הגדול לבלבל אותם
בשבועות האחרונים אי אפשר היה להחמיץ את בנו בן ה-12 של ויל סמית, ג'יידן. הוא הופיע בבכורות קולנועיות מבייג'ין עד ברלין, לפעמים בתלבושת בנוסח מייקל ג'קסון מוקטן. סמית הבן מקדם את הגרסה המחודשת של הסרט "קראטה קיד" (שיעלה בישראל ב-19 באוגוסט), שאמו ואביו מפיקים והוא מככב בה. לצופה מן הצד זה עשוי להיראות כאילו שושלת סמית פשוט מתקינים את דור ה-2.0 שלהם, אך מתברר שג'יידן סמית הוא שחקן לא רע בכלל; הוא מגלם את הילד הטיפוסי בקסם רב, ממש כפי שעשה אביו לפניו.
מאחר ש"קראטה קיד" נעשה להיט בינלאומי, ג'יידן צפוי להצטרף לחבורה ההולכת וגדלה של שחקנים-ילדים - מקצועיים באופן מפחיד ומוכשרים מאוד - שעל כתפיהם הקטנות המפיקים מטילים מעמסה של סרטים שעולים מיליוני דולרים.
מי הם הילדים האלה? אילו היו בכנופייה, אין ספק שהיינו רוצים שקלואי מורץ תהיה בעמדת המנהיגה. הילדה התזזיתית בת ה-13 חובשת פאה סגולה ולא חדלה מלנבל את פיה ב"קיק אס". היא השלימה זה עתה את צילומי "Let Me In", גרסה אנגלית לסרט הערפדים השוודי "Let the Right One In", לצד קודי סמית-מקפי, אוסטרלי בן 14 שגילם את בנו של ויגו מורטנסן ב"The Road".
שחקן ששמו שגור בפיו של כל מפיק ומלהק בריטי, כך נדמה, הוא אסא בטרפילד: נער לונדוני בן 13 שכיכב בדרמת השואה "הנער בפיג'מת הפסים". שלא לדבר על שלל הצעירים שהתחילו את הקריירה שלהם בילדות ובהם קריסטן סטיוארט בת ה-20 (שנראתה לראשונה ב"החדר" בהיותה בת 12) ודקוטה פאנינג בת ה-16 (שהתחילה את הקריירה שלה ב"קוראים לי סם" בגיל שבע).
האם יוכלו הילדים האלה להתמודד עם המעבר למשחק מקצועי כמבוגרים? סביר להניח שלא. אך סכומי הכסף שהם מקבלים מסמאי עיניים. ברשימת 40 השחקנים בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר בהוליווד שפירסם המגזין "ואניטי פייר" מופיעה אמה ווטסון בת ה-19, הרמיוני מסרטי "הארי פוטר", כאשה שקיבלה את השכר הגבוה ביותר בתעשייה ב-2009. ווטסון ממוקמת במקום ה-14 ברשימה המבוססת על הערכות העיתון, עם רווחים של 30 מיליון דולר, מעל שחקניות כמו ריס ויתרספון, אנג'לינה ג'ולי ושרה ג'סיקה פארקר. עמיתיה של ווטסון מ"הארי פוטר", גם הם בני 20-21, הרוויחו 40 מיליון דולר (דניאל רדקליף) ו-30 מיליון דולר (רופרט גרינט).
האם השחקנים-ילדים של היום טובים מאלה שהכרנו בעבר? פיפה הול, מלהקת המתמחה בילדים, סבורה שכן. היא קטפה את ג'יימי בל משיעור סטפס בניוקאסל ושיבצה אותו בתפקיד הראשי ב"בילי אליוט" (לדבריה "הוא היה גאוותן, מעניין ומרדן"). כדוגמה עכשווית יותר, היא ליהקה את סרטי "נרניה" ו"נני מקפי". היא גם מצאה את בטרפילד ל"הנער בפיג'מת הפסים". "הם טובים יותר", אומרת הול על לקוחותיה. "אני לא יודעת למה. אני חושבת שהם צופים יותר, הם צופים בסרטים כל הזמן". היא גם ליהקה את "האריה, המכשפה וארון הבגדים", בתהליך שבו ראתה אלפי ילדים: "הדמויות היו ילדים נחמדים מהמעמד הבינוני, ולכן חיפשתי ילדים בבתי ספר נחמדים מהמעמד הבינוני", היא מספרת.
מימין: קלואי מורץ, אמה ווטסון ואסא בטרפילד. בהשוואה לעבר, כיום השחקנים הילדים מוגנים להפליא
בפגישות החיפוש הול מבקשת מהילדים לעשות "שטויות", אילתורים שבהם היא מעמידה פנים שהם גנבו משהו מהתיק שלה. מה היא מחפשת? "חשיבה מהירה וספונטניות. ילדים פיקחים דיים לתזז קדימה ואחורה, שאין להם מבוכה".
סוזנה וייט, שביימה את בטרפילד בסרט השני בסדרת "נני מקפי", טוענת שציד השחקנים השקדני של מלהקים כגון הול הוא סיבה נוספת לאיכות הילדים שמופיעים על המסך: "פיפה היא כנראה אחת הסיבות לכך שיש עכשיו ילדים מוצלחים כל כך על המסך", אומרת וייט. "היא פשוט יודעת למצוא את הטובים ביותר". היא מוסיפה שהבמאים צריכים "לתת אנרגיה" לילדים. וייט גייסה במאי תנועה שילמד את הילדים ב"נני מקפי והמפץ הגדול" מיומנויות של בובות על חוט, וליצור כוריאוגרפיה לאחת הסצינות החשובות, שבה הילדים, בהשפעת כישוף, דוקרים וצובטים את עצמם.
בטרפילד גילם את הילד הבוגר בחבורה, אך במציאות הוא בן הזקונים במשפחתו. וייט, שקודם לכן עבדה על מיני-סדרה על מלחמת עירק, "Generation Kill", חשבה שהוא צריך להתקשח מעט. הנחת לשעבר רודי רייס גויס למשימה. "אסא היה צריך להיכנס לנעלי המנהיג, ולרודי יש מיומנויות הנעה יוצאות מן הכלל", היא אומרת. רייס גילם את עצמו ב"Generation Kill" ולימד את בטרפילד קיקבוקסינג ואיך להקים מחסה ביער. "לזה אני מתכוונת כשאני אומרת שאנחנו מתייחסים אליהם ברצינות", אומרת וייט.
ג'ייק פאר, אמו של בטרפילד, שעדיין לומד בבית הספר ואינו יודע כמה כסף הרוויח, אומרת שסבלה מנדודי שינה לפני שחתמה על החוזה שלו ל"הנער בפיג'מת הפסים". אסא היה אז בן תשע, והתגלה בתיאטרון השחקנים הצעירים באיסלינגטון, שם השתתף בשיעורים בחוג. "הייתי מלאת חרדות לגבי השינויים שזה עלול לחולל בחייו", היא אומרת. ואז, על הסט עם תחילת הצילומים, היא בקושי הצליחה להכריח את עצמה לצפות בו בצג. "הוא נשא את הסרט על כתפיו, וקצת חששתי שאולי הם לא יעשו עבודה טובה. זה היה נורא". חלפו שלושה שבועות עד שהצליחה להביא את עצמה לצפות בצג. "ואז הייתי ממש מרוצה. זה היה תענוג".
פאר עדיין מתייחסת ברגשות מעורבים לקריירת המשחק של בנה, אף שבטרפילד מצטלם בימים אלה לתפקיד הוגו קאברה, התפקיד הראשי בסרטו הבא של מרטין סקורסזי - גם אם אינו יודע מיהו סקורסזי. "הגיל הזה הוא מכריע מאוד בעיצוב האישיות של הילד, אז אני זהירה מאוד ומקווה שאני עושה את הדבר הנכון", היא אומרת. "עדיין לא הגענו למצב של ביקורת גרועה. אך לא כל המבקרים יאהבו אותו. איך נתמודד עם זה?".
נזהרים מחומרים נועזים
כשמדובר בבנות יש בעיה חמורה יותר מביקורות גרועות - הסיכון שיעברו סקסואליזציה למטרת בידור למבוגרים: תפקידים פורצי דרך של ג'ודי פוסטר, ברוק שילדס ונטלי פורטמן, כולם הניבו האשמות כלפי יוצרי הסרטים על שהפגינו יחס פטישיסטי לכוכבות שלהם. האם יוצרי הקולנוע מתייחסים ברצינות לאחריותם למטען הצעיר שלהם במקרים שבהם החומר נועז יותר? כן, לדברי סיימון אוקס, ממפיקי "Let Me In", הסרט שמככבים בו מורץ וסמיט-מקפי. הדברים האפלים יותר בסרטו, הוא אומר, "מרומזים ולא מפורשים". לדבריו, הילדים נחשפים רק אל מה שבתוך מסגרת ההתייחסות שלהם. "קלואי ילדה נבונה, משכילה ומוכשרת מאוד. אבל היא היתה בת 12 כשהיא עשתה את הסרט. כשהיא תראה אותו בגיל 15 היא מן הסתם תבחין ברמיזות ובהתייחסויות לחומרים אפלים יותר", אומר אוקס.
בהשוואה לעבר, נדמה שהשחקנים הילדים מוגנים להפליא כיום. "אני לא חושבת שכיום מותר להם לעשות מה שאנחנו עברנו בעבר", אומרת ג'ולי דון קול, שב-1971, בהיותה בת 12, גילמה את ורוקה סולט בסרט "וילי ונקה ומפעל השוקולד". היא פגשה את המלווה שלה לשלושת חודשי הצילומים כשהגיעה לנמל התעופה בדרך לצילומים בגרמניה: "זו היתה האשה שעמדתי לבלות אתה שלושה חודשים בארץ זרה וקודם לכן מעולם לא ישנתי מחוץ לבית", היא נזכרת.
במבט לאחור היא סבורה שהמשחק סגר בפניה דלתות, בדיוק כפי שפתח דלתות. מצד אחד היא זכתה בהזדמנות לנגח את האומפה-לומפה בעגלת קניות בהתקף זעם, אך תמיד הצטערה שהפסידה שלושה חודשים בבית הספר. לדבריה, ההצגה שהיא מעלה בפסטיבל אדינבורו בחודש הבא, "Willi Wonka Explained" (וילי ונקה בלוויית הסברים) תהיה אולי שירת הברבור שלה. לא מכבר היא קיבלה תואר בייעוץ ופסיכותרפיה: "אי אפשר לדעת, אולי יגיעו אלי לטיפול כמה כוכבים-ילדים".
אבל יש סיכוי שהילדים של היום אולי לא יזדקקו לשירותיה. ג'יימי בל וילדי "הארי פוטר" יצאו ככל הנראה ללא צלקות מילדותם ככוכבים. דניאל רדקליף, שעישן כמו קטר במהלך ריאיון, ביקש מהעיתונאי שלא לכתוב שהוא מעשן, כי ההורים שלו אינם יודעים על כך. עיתון אחר הסגיר את סודו. מבחינת שערוריות, זה לא סיפור גדול. אולי ימי המרד של ילדים פרועים - דרו ברימור, בראד רנפרו, לינדזי לוהאן - חלפו מן העולם.
קרדיט ל"עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
