אף פעם לא רצו אותי שם ואף פעם לא ירצו
אנשים באים אנשים הולכים וכמה אנשים כבר מיצוא
יחסים התפוצצו ועדיין יחסים נעלמים
ואני נשארתי אני-הולך באור וגם בין הצללים...
ואני מרגיש מטומטם בין רוצחים ואנסים אני מרגיש נעלם
כי אני לא פה ולא שם אין לי מקום בעולם?!
ופתאום אני קם זה היה רק חלום
חוזר למציאות אני חי רק את היום
אבל עדיין-המדינה מדרדרת
וזה בסדר אני כאן אין לי ארץ אחרת
כי גם אם אדמתי בוערת אני ממשיך להילחם
לא נשבר מול כל בנאדם לא אני לא יעלם
לא יותר לא אני חולם את השנאה אני בולם
אוויר של חופש אני נושם ודי נמאס מרציחות
בין רצח לאונס אתה שומע חדשות טובות
וגם מהם לא מתרגשים
כי יודעים שמחר לשגרה חוזרים....



!
ציטוט ההודעה




