[כתבה] מקשקשתא לחסמב"ה: נירה רבינוביץ' חוזרת למסך
40 שנה לאחר שחינכה דור שלם עם קישקשתא, נכנסת רבינוביץ' לתוך מיתולוגיה אחרת: האם תפקידה החדש כתמר היפה בסדרה "חסמב"ה דור 3" יגלה אותה מחדש?
באחת מפינותיו של חדר המגורים מלא האור והאוויר בביתה של נירה רבינוביץ בתל אביב עומד, מוגבה, מין מקדש קטן. ניצבים בו כמה נרות עגולים בפמוטים אסתטיים קטנים ומאחוריהם תמונות של נזירים בודהיסטים, שרבינוביץ מגדירה כמוריה. מעל כולם בולט תצלום של הדלאי לאמה. פסיעה אחת מפרידה בין המקדש הזה, שנשלט על ידי החיוך המפורסם של המנהיג הרוחני, לתמונה אחרת - תמונת אמה של רבינוביץ. גם אותה היא מגדירה "מורה", וההבעה שנלכדה בתצלום - עיניים בורקות, מלאות השתאות - מזכירה את זו של שליטה הגולה של טיבט.
אותה הבעה, שיש בה, כך נדמה, פליאה גדולה על העולם, מאפיינת גם את פניה של רבינוביץ. ב-67 שנותיה היא הספיקה לחוות חיים שמספיקים לשלושה. אחרי שירות צבאי בלהקת פיקוד צפון טיפחה קריירה יציבה ונחשבת כשחקנית בתיאטרון, שאותה נטשה לטובת לימוד שיטות רפואה מהמזרח ומגורים של כמה שנים בסין. בתוך כך גם היתה ל"מלכת הילדים" של זמנה, כשהשתתפה בתוכנית המיתולוגית "קישקשתא", תפקיד שהיא מזוהה עמו עד היום.
אחרי שהתאלמנה בפתאומיות בגיל 32, גידלה את שתי בנותיה, נילי ודנה. כעבור שמונה שנים וחצי נישאה לחברו הטוב של בעלה, אסף בן נון, אחרי מות אשתו. אחר כך נלחמה במחלת הסרטן ולצד עבודתה כמטפלת בשיטות שונות ומרכזת מגמת צ'י קונג בקמפוס ברושים שליד אוניברסיטת תל אביב, היא חוזרת מדי פעם בפעם לתפקידים בסדרות טלוויזיה.
אחד מהם הוא התפקיד של תמר בעיבוד החדש לסדרת הספרים "חסמב"ה", שישודר בערוץ הוט 3 ממחר. למי שקראו את "חסמב"ה" בילדותם הרחוקה צפויה הפתעה: הגרסה המחודשת, "חסמב"ה דור 3", אינה עיבוד נוסף לספרים שכתב יגאל מוסינזון; היא מציגה את חברי חסמב"ה שהתבגרו וכעת הם פנסיונרים המחלקים זמנם בין בית האבות לשהות עם הנכדים. לצד רבינוביץ לוהקו עודד קוטלר, הוגו ירדן, גבי עמרני, ציפי שביט ויאיר רובין.
תמר היפה וירון זהבי הספיקו להתחתן, להוליד את אורי ולהתגרש אחרי שהוא נעלם. אלימלך זורקין הרשע הוליד גם הוא שני ילדים, משפחתו התעצמה ובבעלותה חברה סלולרית דורסנית המבקשת להשתלט על מוחות הציבור. בשיתוף פעולה בין דור הנכדים, שהם תלמידי תיכון, לחברי חסמב"ה המבוגרים, מצליחה החבורה לגבור שוב על הרעים. בדרך הם מסתבכים בכל דרך אפשרית עם טיפוסים תמהוניים, נוסעים בניידת של חסידי ברסלב ובטרנטע מקרטעת בשטחים ומשלבים בהרפקאותיהם בדיחות מדויקות.
בחזרה למערה החשמלית
"'חסמב"ה' היתה טריפ בפני עצמו, זה היה חיבור מחדש לילדות", מספרת רבינוביץ כשהיא יושבת על קצה הכיסא, רגליה משוכלות. "היום אני בת 67, אבל כשהייתי קטנה ולא היתה טלוויזיה, הרדיו היה מקור האיחוד של המשפחה. והיו הספרים. בין הספרים שעיצבו את הילדות שלנו היו ספרי 'חסמב"ה'. היינו מחכים בקוצר רוח שייצא ספר חדש בסדרה, זה היה מקור ההשראה למשחקי הילדות שלנו. גרנו אז ברחוב בזל פינת ארבע ארצות בתל אביב, בין פרדסים, רקפות ופרגים ותנים שמייללים בלילה. היינו הולכים לבית הקברות המוסלמי ומחפשים את הפתח של המערה החשמלית. קיבלתי תפקיד משמח שהוא בין כה מה שהייתי משחקת כילדה בשכונה".
זה עיבוד אחר לגמרי, הרבה יותר קיצוני ומופרע לעומת הנאיביות של "חסמב"ה" המקורית. זה לא קצת מבהיל?
"קצת הלחיץ אותי שפתאום אני אמורה להיות שוב 'תמר היפה', אבל פתאום תוך כדי צילומים נהייתי היא וזהו. אני מקווה שכל הילדים שהתחנכו על 'קישקשתא' ועל נירה החמודה והחייכנית לא יתאכזבו. נראה לי שאין לי בסדרה אף חיוך, כאן אני משחקת דמות רצינית. תמר, שופטת בדימוס, חוטפת ומחטיפה מכות, דואגת לירון בעלי (עודד קוטלר) ולבני (אקי אבני), אך לכל החסמבאים נשארו השובבות וההרפתקנות ועוד ביתר טירוף. חסמב"ה עכשיו פחות תמימה ויותר מוטרפת, אבל אני בכלל בעד הסתגלות ושינוי, אז הלכתי עם זה. זו היתה הרפתקה".
אם כבר הוזכר "קישקשתא", כלל לא בטוח שרבינוביץ השתחררה כבר מצלו של הקקטוס. אזכורים לתפקיד ההוא אפשר למצוא בבדיחות פנימיות גם בתפקיד הנוכחי, מה שנובע כנראה מכך שרבינוביץ מוקפת זה שנים במי שהיו "ילדי קישקשתא".
"קישקשתא" אכן היה הצלחה יוצאת מגדר הרגיל. 40 אלף עותקים מתקליט השירים של התוכנית נמכרו ולא היה ילד בישראל שלא הכיר אותה. רבינוביץ, שבקורות חייה עוד ציוני דרך רבים, אינה מוטרדת מן הזיהוי האוטומטי בינה לבין התפקיד. "אני אגיד לך למה זה לא מפריע לי", היא אומרת בחיוך. "הילדים אוהבים אותי לא כי אני שחקנית כל כך טובה, אלא כי אני שייכת לילדות שלהם. נעים לי שאני מחברת את ה'ילדים' האלה למקום התמים והנקי ביותר שלהם".
מתוך "חסמב"ה ונערי ההפקר", 1971. שלמה ארצי בתפקיד מנהיג החבורה
והיא מוסיפה: "תמיד במקביל ל'קישקשתא' שיחקתי בתיאטרון הרפרטוארי והמסחרי. התמזל מזלי לעבוד עם אנשים נפלאים - חלקם עכשיו שמות של רחובות - ולעשות תפקידים מצוינים. הקלטתי עשרות שירים שדורות של ילדים מתחנכים עליהם והנצחתי את שירי הפולקלור היהודי עם שלמה ניצן. זה טבעי שכל אחד יזכור מזה את מה שנגע בו. במבט לאחור אני רואה שאת אהבות הילדות שלי הבאתי לקהל רחב. את שירי הילדים, השירים החסידיים והנה עכשיו את חסמב"ה".
שתי אהבות
ייתכן שאילו דבקה רבינוביץ במשחק בלבד, ליהוקה לתפקיד הראשי לא היה מעורר התעניינות מיוחדת. אלא שהקריירה שלה לא התנהלה באורח שגרתי. לפני 25 שנה, אחרי שהחלימה מסרטן, החליטה לחולל שינוי חד בחייה ונסעה ללמוד בסין.
"יש תקופות שצריך לבדוק מה זה לחיות, מה הם חיים", היא מסבירה, "תקופות שמכריחות אותך לחפש מהות. אני אדם סקרן ותמיד הייתי, לצד המשחק למדתי טיפול בתנועה, במגע, גרפולוגיה ופסיכולוגיה. כששיחקתי בהבימה ב'סאלח שבתי', גיליתי גידול בשד שהתברר כסרטני. עברתי את כל הטיפול הקונוונציונלי, כריתה, כימותרפיה והקרנות. כל התקופה הזאת המשכתי לשחק בתיאטרון. כשאתה על הבמה אתה מקבל כוחות עצומים. אבל לא הסתפקתי בזה ויצאתי למסע מרתק".
ממרחק השנים את מספרת זאת כמעט בטריוויאליות, אבל זה נשמע מטלטל.
"כן, זה לא פיקניק, אך זה שימש לי לחידוד הבנת המהות של החיים שלי. כשאתה נתקל בדבר כזה אין יותר בלופים. יש חיים שקיבלת ותחיה אותם במיטבם. וזה לא אומר לנסוע יותר לחו"ל או ללכת יותר לקוסמטיקאית, זה אומר לחקור מה הם החיים ואיך אתה חי אותם, בלי פשרות. לכן עזבתי את התיאטרון, נסעתי לסין וחייתי שם שנים".
לא חשבת אף פעם על המעמד המקצועי שהפנית לו עורף? בחרת ללכת לכיוון אחר על חשבון הקריירה שהיתה בשיאה.
"הלכתי אחרי האמת שלי. כשהייתי בסין קיבלתי טלפון מאיתן פוקס שהזמין אותי להשתתף ב'פלורנטין' ובאותה גמישות חזרתי מסין לסדרת טלוויזיה מקסימה. כעבור שנה נסעתי שוב וכשחזרתי שיחקתי ב'שמש', ב'שבתות וחגים' וב'בשורות טובות'. לשמחתי אני מצליחה לשלב בין שתי האהבות שלי, למשחק ולצ'י קונג, ואינני מרגישה שאחד בא על חשבון האחר".
"חסמב"ה דור 3". בין בית האבות לשהות עם הנכדים
בשום רגע לא חשבת שאילולא נסעת, מעמדך המקצועי כיום היה גבוה יותר?
"ואז הייתי יותר מאושרת היום? צריך לבדוק מחדש את הדברים שבאמת גורמים שמחה. אני לא מתחרטת על דבר שעשיתי, אני עושה בדיוק מה שאני אוהבת. אני חושבת שזאת ערובה לאושר".
תמיד יצטרכו אמהות וסבתות
לרבינוביץ, אי אפשר להתכחש לזה, יש הדרך שלה לעשות דברים. בין השאר, היא ממשיכה ללמוד שיטות ריפוי, מתניידת על אופנוע ומתופפת על תופים אפריקאיים. בחירות שעשתה, למשל שלא לשחזר את שדיה שנכרתו, היא מסבירה בפשטות ובהשלמה. בעודה מחבקת את כתפיה ומחליקה בידיה על גופה היא אומרת: "כשחליתי הבנתי שצריך ללכת עם הדרך ולא נגד הדרך. אנשים שואלים אותי למה לא עשיתי שחזור שדיים. אין שום סיבה שאני אעשה שחזור, כי זו אני העכשווית. אני זה מה שנמצא פנימה. לא עשיתי שחזור, לא מצאתי צורך, למהות שלי זה לא מפריע, להיפך, זה מחדד את הצורך להבין מהי אשה ומה הן האיכויות של אשה. מאחורי השדיים נמצא לב גדול מלא באהבה".
מה את חושבת כשאת רואה תמונות שלך מפעם?
"יש תמונות ישנות שכשצולמו לא כל כך אהבתי וכשאני מביטה בהן היום אני רואה שהייתי בחורה נאה. אומרים לי היום שאני דומה לבנותי נילי ודנה (השחקנית והרקדנית דנה פרנס, ג"א), שהן בעיני יפהפיות. אם הייתי מודעת אז לעובדה שכך אני נראית אולי החיים שלי היו מתגלגלים לכוונים אחרים", היא אומרת בצחוק מתגלגל.
בני גילך בדרך כלל לא זוכים לנוכחות גדולה על המסך.
"אני מאמינה שתמיד יצטרכו אמהות וסבתות".
זו אולי הבעיה, למה אמא וסבתא ולא תפקיד ראשי. שחקנים צעירים הם שמקבלים את רוב התפקידים.
"המסך אוהב צעירים, זו האמת. למשל עכשיו, כאשר שיחקתי לצד הצעירים לא יכולתי לגרוע עין מהם; יפים ומוכשרים, יודעים לעבוד. אך חבל שלפעמים זונחים שחקנים ותיקים מוכשרים וטובים. זה אופייני לתרבות התחלופה. אני צועדת בכל בוקר על חוף הים ורואה שאנשים משליכים הכל - סדינים וצעצועים, כף ויעה, לא טורחים לקחת אתם הביתה כי היום הכל אינסטנט. אני מבינה שזו המציאות עכשיו, אבל גם פה יש עדיין אנשים שיודעים להעריך משחק טוב וכישרון. ראינו זאת עכשיו ב'חסמב"ה'; שילוב של הדור החדש והוותיק הוא שעושה את הסדרה הזאת למיוחדת כל כך. הכל יבוא כשהוא יצטרך לבוא, אין מה לשבת ולהתלונן. זה ממש לא משנה לי מה גודל התפקיד".
מתוך "עכבר העיר"
ציטוט ההודעה
