אחיין שלי בן 6 הוא סובל מפחדים נוראים..

[Coffee]

אני לא בטוחה שזה הפורום המתאים אבל זה נושא ממש חשוב....
יש לי אחיין בן 6 , הוא ממש פחדן ואין לו ביטחון עצמי , והוא ממש חתיך ושהוא יגדל הוא יהיה יותר יפה..
אין לו ביטחון בשיט.. הוא מפחד ללכת לחדר לבד.. פוחד לרדת למטה.. מפחד ללכת לחבר בלי שאמא שלו לא תבוא איתו..
לא עולה במעלית לבד...הוא בכיתה א' , והוא הכי חמוד בעולם אבל הוא פחדן..קשה לו לרכוש חברים בגלל שהוא מפחד ( לא ברור ממה..)
אני שומרת עליו מאחת וחצי עד 8 בערב בערך.. אפשר טיפים? כלים מיוחדים שיהיו לי כדי שאני יוכל לעזור לו להתגבר על זה?
לעלות לו את הביטחון? משימות לתת לו לעשות? תביאו לי עצות פשוטות כי ברור לי שהוא יפחד בהתחלה תביאו לי עצות שאני יוכל לעזור לו להבין שלא יקרה לו כלום עם הוא ילך לחדר לבד.. עם הוא יעלה במעלית לבד..כל דבר בבקשה...

[BBEE10]

את מתארת מצב של חוסר ביטחון כללי, בין היתר גם חרדה חברתית, למרות שבגיל כזה זה לא בהכרח מצביע על העתיד.

חוסר ביטחון כללי כמו גם חוסר הצלחה נובעים לאו דווקא מהעדר הערכה אלא לא פחות מכך מהתמקדות של ההורים או המחנכים במידת ההצלחה כגון "אתה חכם" "אתה יכול" "אתה הכי טוב", מחקרים מוכיחים שזה גורם את ההפך מהרצוי, חשוב מאוד לתת פידבקים אבל חשוב לא פחות להימנע מלהתמקד בהצלחה, אלא במעשים ובמאמצים של הילד ולתת לו להבין שמה שחשוב זה המאמץ ולא ההישג. תכניסי בגוגל את צמד המילים הבאות: "סמכות הורית חנה הלר" פשוט אין לי עדיין הרשאה לתת קישור.

גם אמירה כמו "למה אתה ביישן" או "למה אתה פחדן" לא מועיל מפני שזה רק מביא לילד סיבה נוספת להצדקת חוסר הערכה עצמית.

כמו כן חשיפה הדרגתית למקורות הפחד עשוי להועיל מאוד.

[Fabio]

תעשי לו משחק הנטישה.
תגידי לו בוא רגע לחדר שלך, ושהוא ילך ראשון, ואז את נעלמת בדרך.
ככה אותו דבר בנוגע ללרדת למטה, לעלות הביתה, ללכת למטבח או כל דבר אחר.
תתחילי לשחרר אותו, להראות לו שהוא זה הוא בזכות עצמו.

כמובן שכל מה שתעשי, תעשי בהדרגה, בכל זאת זה ילד קטן.

[Old Lady]

תקשיבי לפי מה שאני רואה זה טבעי הוא ילד בן 6 שנמצא בכיתה א',אף אחד לא נולד עם ביטחון מופרז,כל אחד צריך לצבור אותו לאט לאט,מה שאת יכולה לעשות לדוגמא בדברים שהוא מפחד,אם את מתארת שהוא מפחד ללכת לחדר לבד אז תשלחו אותו לבד ושיחזור ואז תתנו לו כביכול איזה פרס ותחמיאו לו על זה שהוא לא פחד שהוא גיבור וכל השטויות האלה את יודעת שמוכרים לילדים,ככה בערך תעשו לו על כל מה שהוא מפחד כי לבנתיים בגיל הזה אי אפשר יותר מזה כלום כי ביטחון זה משהו שצוברים עם הזמן והוא רק בן 6 חח אז אני מניח שאין לך מה לדאוג.

[rcl-nadav]

אני אתן לך את העצה הכי טובה שתקבלי כאן, קחו אותו לבעל מקצוע שמתעסק בזה.
אל תנסי למצוא תשובות כאן, זה מקרה בעייתי.

[-TiMoNi-]

למה לא ללכת ליועצת של בית הספר? אני רציני,זה התפקיד שלה,לטפל במצבים כאלו ואחרות...
לדעתי היא תסביר לך בשמחה איך יוצאים ממצב כזה.

[EnBlack]

הוא לא חסר בטחון, הוא מפחד ממשהו לא מוסבר והוא ממש חרד ממנו!
אתם צריכים לעזור לו לטפל בבעיה.. זאת ממש לא בעיה של בטחון עצמי.
אולי הוא עבר טראומה בכתה, אולי פשוט קשה לו לסמוך על אנשים...
אולי יש לו קסינופוביה - פחד מאנשים זרים
ואולי יש לו איירואקרופוביה - פחד ממקומות פתוחים.

אתם חייבים לגלות מה העניין כי בינתיים אתם ממש לא תופסים את המציאות שלו.
ובינתיים - שלא יעלה במעלית לבד. לא סתם לעלות במעלית לבד מגיל 14 (למרות שזה די שטותי, אבל) אם המעלית נתקעת,
את חושבת שלילד בן 6 יש את השיקול דעת הנכון מה לעשות במצבים כאלה? לא נראה לי.

אולי יש לו סיוטים?

[Coffee]

את מתארת מצב של חוסר ביטחון כללי, בין היתר גם חרדה חברתית, למרות שבגיל כזה זה לא בהכרח מצביע על העתיד.

חוסר ביטחון כללי כמו גם חוסר הצלחה נובעים לאו דווקא מהעדר הערכה אלא לא פחות מכך מהתמקדות של ההורים או המחנכים במידת ההצלחה כגון "אתה חכם" "אתה יכול" "אתה הכי טוב", מחקרים מוכיחים שזה גורם את ההפך מהרצוי, חשוב מאוד לתת פידבקים אבל חשוב לא פחות להימנע מלהתמקד בהצלחה, אלא במעשים ובמאמצים של הילד ולתת לו להבין שמה שחשוב זה המאמץ ולא ההישג. תכניסי בגוגל את צמד המילים הבאות: "סמכות הורית חנה הלר" פשוט אין לי עדיין הרשאה לתת קישור.

גם אמירה כמו "למה אתה ביישן" או "למה אתה פחדן" לא מועיל מפני שזה רק מביא לילד סיבה נוספת להצדקת חוסר הערכה עצמית.

כמו כן חשיפה הדרגתית למקורות הפחד עשוי להועיל מאוד.

תודה רבה.

תעשי לו משחק הנטישה.
תגידי לו בוא רגע לחדר שלך, ושהוא ילך ראשון, ואז את נעלמת בדרך.
ככה אותו דבר בנוגע ללרדת למטה, לעלות הביתה, ללכת למטבח או כל דבר אחר.
תתחילי לשחרר אותו, להראות לו שהוא זה הוא בזכות עצמו.


כמובן שכל מה שתעשי, תעשי בהדרגה, בכל זאת זה ילד קטן.

אני יתחיל בזה.. תודה רבה.

תקשיבי לפי מה שאני רואה זה טבעי הוא ילד בן 6 שנמצא בכיתה א',אף אחד לא נולד עם ביטחון מופרז,כל אחד צריך לצבור אותו לאט לאט,מה שאת יכולה לעשות לדוגמא בדברים שהוא מפחד,אם את מתארת שהוא מפחד ללכת לחדר לבד אז תשלחו אותו לבד ושיחזור ואז תתנו לו כביכול איזה פרס ותחמיאו לו על זה שהוא לא פחד שהוא גיבור וכל השטויות האלה את יודעת שמוכרים לילדים,ככה בערך תעשו לו על כל מה שהוא מפחד כי לבנתיים בגיל הזה אי אפשר יותר מזה כלום כי ביטחון זה משהו שצוברים עם הזמן והוא רק בן 6 חח אז אני מניח שאין לך מה לדאוג.

אושרי זה לא כלב זה ילד קטן , וכן אתה צריך לראות את הילדים בכיתה שלו הוא ניראה תינוק שהוא יושב איתם.. מלאים בביטחון עצמי .

אני אתן לך את העצה הכי טובה שתקבלי כאן, קחו אותו לבעל מקצוע שמתעסק בזה.
אל תנסי למצוא תשובות כאן, זה מקרה בעייתי.

זה שלב רחוק מאוד בישבילו , צריך לשחרר אותו קודם , הוא ממש מופנם .

למה לא ללכת ליועצת של בית הספר? אני רציני,זה התפקיד שלה,לטפל במצבים כאלו ואחרות...
לדעתי היא תסביר לך בשמחה איך יוצאים ממצב כזה.

הוא כיתה א' ... ביישן , אין לו ביטחון , וגם נגיד והוא יסכים זה רק עם אמא שלו או אבא שלו ישבו איתו שמה.

הוא לא חסר בטחון, הוא מפחד ממשהו לא מוסבר והוא ממש חרד ממנו!
אתם צריכים לעזור לו לטפל בבעיה.. זאת ממש לא בעיה של בטחון עצמי.
אולי הוא עבר טראומה בכתה, אולי פשוט קשה לו לסמוך על אנשים...
אולי יש לו קסינופוביה - פחד מאנשים זרים
ואולי יש לו איירואקרופוביה - פחד ממקומות פתוחים.

אתם חייבים לגלות מה העניין כי בינתיים אתם ממש לא תופסים את המציאות שלו.
ובינתיים - שלא יעלה במעלית לבד. לא סתם לעלות במעלית לבד מגיל 14 (למרות שזה די שטותי, אבל) אם המעלית נתקעת,
את חושבת שלילד בן 6 יש את השיקול דעת הנכון מה לעשות במצבים כאלה? לא נראה לי.

אולי יש לו סיוטים?

סיוטים אין לו ( לא ניראה לי.. ) והוא כן עבר טראומה בכיתה בכיתה אבל הפחדים והחוסר ביטחון כבר היה לפני.. המקרה שקרה לו בכיתה רק עשה את המצב יותר גרוע..

[Old Lady]

מה הקשר כלב? אני פישטתי את מה שBBE אמר פידבקים=מחמאות.אין שום קשר לכלב פשוט שהוא יראה שהוא עושה משהו שהוא כביכול מתגבר עליו ממשהו שהוא פחד אז כשהוא מצליח זה מעלה לו את הביטחון מבינה?

[S.P.Q.R]

הטיפ הכי טוב - שיתחיל עכשיו באיזה ספורט.

עוד 10 שנים כשיהיה בן 16 והוא יהיה תותח בספורט הזה, תאמיני לי שיהיה לו כמה ביטחון שהוא רק רוצה.

[Apollo]

אל תקחי אותו ישר לבעל מקצוע,
קודם תתיעצי עם הבעל מקצוע.כשילד רואה שעושים מבעיה שיש לו משהו גדול הוא יתייחס אל זה יותר ברצינות ויילחץ.
אממ...בת דודה שלי הייתה ילדה מאוד פחדנית כשהיא הייתה קטנה,ממש כמו שאת מתארת ואולי יותר,וקנו לה כלב קטן והיא טיפלה בו ונפתחה יותר לסביבה.תנסי לצאת איתו יותר,להקנות לו חוויות שהוא יוכל לדבר איתם עם הילדים בכיתה.אפשר לדבר עם המחנכת שתעשה "הצגה" קטנה ותאמר "מה שמעתי X היה אתמול ב....ועשה כך וכך...כל הכבוד,רוצה לספר קצת?,אני פשוט מאוד מסוקרנת." או משהו כזה...

[avior011]

למדנו על זה בספיכולוגיה לפי התיאוריה של פרויד כנראה שבילדותו הוא חווה טראומה של פחד ועל כן היום הוא סובל מכך זה נמצא לא בלא מודע אבל משפיע לו על המודע תחשבי על הגיל 0-5 האם חווה אירוע חריג ומפחיד כי יכול להיות מאוד שזו הסיבה - מה שנקרא "עיקרון הסיבתיות" בעיקרון הדרך להתמודד עם זה היא ע"י מנגנוני הגנה שהם אמורים לבוא מעצמם
שליטה אומניפוטנטית – ראשיתו של מנגנון הגנה זה הוא בתקופת הינקות, כאשר התינוק אינו מודע עדיין לנפרדות שבינו לבין אובייקטים אחרים שבסביבתו. מכיוון שכך, הוא מבין את כל אירועי המציאות כאילו הגורם להם הוא מקור פנימי כלשהו בו-עצמו; כך לדוגמה, כאשר לתינוק קר והוריו מבחינים בכך ומספקים לו חום, הוא מבין זאת כאילו הוא עצמו ייצר את החום הזה באופן מאגי כלשהו. במהלך ההתפתחות הנורמלית, תחושת האומניפוטנטיות המאפיינת את הינקות מתחלפת בהאדרתם של אובייקטים חיצוניים (לרוב, ההורים הנתפשים על ידי הפעוט ככל-יכולים) ומפנה לבסוף את מקומה לטובת ההבנה כי אין אדם שכוחותיו בלתי-מוגבלים. נראה שאצל כל בני האדם נותרים שיירים של פנטזית הכל-יכולות, אולם כשהצורך לשלוט באחרים ולהכפיף את הסביבה לרצונותיו של הפרט גובר על שיקולים אתיים ופרקטיים נהוג לאבחן הפרעת אישיות אנטיסוציאלית (הקרויה גם פסיכופתיה או סוציופתיה). ביטויים פתולוגיים פחות של מנגנון הגנה זה עשויים להוביל את הפרט לתחומי עיסוק המעניקים סיפוק לגיטימי לצורך בחוויה האומניפוטנטית, בתפקידי ניהול והנהגה, בפוליטיקה, בעסקים, בזרועות הביטחון, בקרב ראשיהן של קבוצות דתיות, בתעשיית הבידור ועוד.

[נרחח]

שמתי לב לעובדה שאת מתפלאה(?) שהוא חסר ביטחון ומפוחד כשהוא "חתיך וחמוד".
שתדעי שלזה ולזה אין שום קשר,במיוחד בגיל 6.הוא אינו מודע למראה החיצוני שלו.כמו למשל שאת מודעת למראה החיצוני שלך, ולכן הוא לא יכול להיות מושפע מזה,לטוב ולרע,את מבינה?

החוסר ביטחון שלו והפחד שהוא חווה לא קשור לזה.

את נמצאת איתו הרבה זמן,אז חשוב שגם את תדעי לא להילחץ מהמצב הזה,
ילדים לא כאלה תמימים כמו שהם נראים,הם קוראים את המתח שלך דרך שפת הגוף,מה שאת משדרת להם.
אל תראי לו שאת לחוצה בגלל איך שהוא מתנהג..אל תגידי "אני מתפלאה עליך אתה כזה חתיך למה אתה מתבייש"=-O

תראי לו שהפחד הוא טבעי ונורמלי..אל תבטלי את הפחד שלו.את יכולה להסביר לו שגם את ואנשים מבוגרים ממך לפעמים פוחדים.

את יכולה לשאול אותו למה הוא פוחד,תאפשרי לו לשאול אותך שאלות,והיי פתוחה לשאלות שהוא ישאל(במידה ותגיעו לשלב הזה)תפתחי ערוץ תקשורת,שהוא יוכל להרגיש בטוח לידך.

דימיונם של ילדים קטנים הוא מפותח.ולכן כשהם יודעים פחות הם יכולים ליצור בראש שלהם תרחישים נוראים ומפחידים.לכן אל תנסי לשים אותו בתוך בועה ורודה,
אם הוא באמת מפחד ממשהו מפחיד כמו חיסון למשל..אל תגידי לו "זה לא מפחיד" תסכימי עם הפחד שלו."נכון,זה באמת נראה קצת מפחיד אבל הזריקה תשמור עליך בריא וחזק והיא תיגמר מהר.."תשפצי את זה..את כבר מבינה את כוונתי..

כדאי שתשמעי עליו ועל ההתנהגות שלו מפי אנשים אחרים שמבלים איתו את מרבית היום לפניי שתפני אותו לפסיכולוג.
אפשר לדבר עם המורים שלו ..עם יועצ/ת בית הספר.ולראות כבר מה צריך לעשות.

אם את איתו כל כך הרבה זמן...חשוב שתוציאי אותו מהבית.קחי כדור ולכו תשחקו בגינה או בגן שעשועים ציבורי..שם יש עוד ילדים בגילו מן הסתם,תחפשי הזדמנויות לצרף אליכם למשחק עוד ילדים..תבטיחי לו תמריצים..כמו "אם אתה עושה כך וכך אני אתן לך ממתק"(או משהו שאת יודעת שהוא אוהב)את צריכה להיות החלטית וחזקה.אל תחזרי בך במילים.אם אמרת-אמרת,וזה מה שיהיה!
אם למשל הוא מפחד לעלות לחדר לבד-קחי לו את היד תעלי איתו ביחד לחדר,תדליקי את האור ותראי לו שאין אף אחד בחדר חוץ ממכם.אפילו תעשי מזה סצנה שלמה ותחפשי בארונות ומתחת למיטה..את יכולה להשאיר לו מנורת לילה דולקת,שלא יהיה חשוך לגמריי..את צריכה לחשוף אותו בהדרגה.

חשוב שגם הוריו יהיו בעניין.תשתפי אותם,תשתפו את יועצ/ת בית הספר,אל תזניחו את זה..

שיהיה לך המון בהצלחה!!!!

[BBEE10]

למאמר המלא

כמה טיפים שיעזרו לשמור על דימוי עצמי חיובי בילדים ויתרמו למעברים חלקים:

■ במעבר למסגרות חדשות, נסו "להנדס" את הסביבה, כך שתהיה כמה שפחות זרה. סביבה לא מוכרת מעוררת בכולנו תחושות של חוסר שליטה, חוסר אונים, זרות ובידוד, אשר משפיעים לרעה על הדימוי העצמי. לכן כדאי לעזור לילדכם לחוש שהמקום החדש אליו הוא נכנס מוכר לו מביקורים מוקדמים במקום.
■ ודאו שהילד מכיר את הסביבה הפיזית. בדקו שהוא לא חושש ללכת לאיבוד (בעיקר במעבר בין הגן לבית הספר), יודע היכן השירותים וכו'.
■ צרו קשר אישי עם הגננת או המורה. כך ילדכם יחוש יותר ביטחון בנוכחותה.
■ עזרו לילדכם להכיר את הילדים החדשים. תוכלו לעשות זאת באמצעות בילויים משותפים אחה"צ.
■ שמרו על קשר עם החברים מהמסגרות הקודמות. באופן זה ילדכם יוכל להמשיך ליהנות מחברה שבה הוא מרגיש בטוח ונינוח.
■ אל תשכחו לדבר. נסו לעודד את ילדכם לבסס את הדימוי העצמי שלו על תחושת ערך ויכולות פנימיות, אשר נפרדות מאירועים חיצוניים. לצורך כך יש לטפח את תחושת הנפרדות והזהות העצמית של הילדים ולהרבות בהסברים לגבי אירועי החיים החיצוניים. להסביר למה הם מתרחשים ולהדגיש שהם אינם קשורים לילדים ואינם באשמתם.
■ פנו לטיפול בעקבות אירוע טראומטי. עלינו להיות ערים לכך שאירועי חיים חיצוניים, כגון גירושין של הורים, תקיפה, תאונת דרכים, פריצה לבית וכו', עלולים להשפיע על הדימוי העצמי של ילדים, ולעיתים כדאי לפנות לסיוע של איש מקצוע כדי לסייע לילדים לשקם את הדימוי העצמי שלהם.
■ זמנו לילדים חוויות של הצלחה. זכרו להתאים את רמת האתגרים לרמת היכולת של הילד, והעבירו לילד מסר שאתם מאמינים ביכולת שלו להתמודד.