קטעים קצרים מתקופות קשות

[לוחם]

היי חבר'ה
במקרה מצאתי כמה שירבוטים שלי מלפני הרבה זמן, כשעוד הייתי במקום לא משהו... קצת מוזר לי לקרוא את זה עכשיו בגלל שאני כל כך רחוק מזה היום. בכל זאת חשבתי אולי לפרסם את זה פה. בעיקרון פשוט היה לי צורך לשבת ליד שולחן ולכתוב בספונטניות את מה שהרגשתי באותו רגע. לא הושקעה מחשבה מרובה על מה שנכתב, אני מביא לכם את זה קומפלט

(1)

אין בודד ממני בכל העולם
חיים של בדידות כבר גזרו את דינן
אין דבר כזה חברים
בעולם שבחוץ יש רק אויבים
ואני שונא את כולם
אין בודד ממני בכל העולם
אני סובל, אני אומלל, אני מסכן, אני עלוב
אני רק רוצה למות
אני שונא את החיים המגוחכים הללו
כי הם מביאים רק קושי, וסבל, ויגון
נמאס לי להילחם ברגשותי
הביאו לי נא את האבדון
אם מוות הוא מנוחה אין סופית
בלי להרגיש דבר, טוב או רע
הרי הוא עדיף בהרבה על החיים
אני כל כך בודד, אלוהים
אני כל כך אומלל
אבל לא יכול לבכות
רק להזיל דמעות
למה?
כי החיים מטומטמים
לפחות לבן אדם דפוק כמוני
שכל יום שהוא יוצא החוצה
הוא הופך למשהו אחר
משהו לא אמיתי
מעין נסיון להתמודד עם החוסר אונים החברתי
החסך כבר גדול מדיי
החיים נגמרו
המשחק נגמר חברים
אבל אני עוד לא מת
אני אמשיך לחיות, ולהילחם, כמובן
אסבול ואגסוס בשקט.

(2)

החיים האלה כל כך טיפשיים
אני כל כך בודד
כל חיי הייתי בודד
אני עורג לאהבה

החיים האלה הם מלחמה
אני לוחם
עד טיפת הדם האחרונה
בי בוערת התשוקה

החיים האלה הם ברכה
אני מלך, את מלכה
אני מאושר
אלוהים

הערה: למי שתהה אין קשר בין השירים לבין מה שאני מרגיש כרגע. אני נמצא בנקודה נפלאה בחיי

[BBEE10]

חזק! אפשר לחוש מה הרגשת

[mr_notvery]

שמע כל הכבוד , ממש יצאתה ממצב כזה נמוך אני מוריד בפניך כובע.... אולי תספר קצת סודות מקצוע? אילו דברים עשיתה כדי לצאת ממצב הזה? אני מנסה להתמודד עם החרדה החברתית כבר 9 שנים וואלה אני בספק גדול מאוד אם אני יצליח לצאת מזה , אצלי זה חרדה חברתית ממש קשה אני הצלחתי להתקדם ממצבים לא טובים אבל לא מצליח ממש לעקור את החרדה מהשורש אתה מבין ... יש רמות של חרדה חברתית שזה כבר כמעט חסר סיכוי לצאת מהם.

[לוחם]

תודה חברים.
אתה מחפש סודות מקצוע? תשמע, אני יכול לתת לך טיפים, אבל בלי לדעת בדיוק איפה הקשיים שלך, זה יהיה יותר כללי. כלומר אם אני אגיד לך משהו כמו "תהיה חזק, אל תפחד, תעשה ככה וככה" זה לא באמת יעזור לך.

קודם כל, זה מאוד חשוב שיהיו לך חברים בצד שלך שתומכים בך, כמו המשפחה שלך כמובן. אבל תדע שבסופו של דבר אתה לבד במערכה. לא רק זה, כל מה שאתה עושה אתה עושה בראש ובראשונה בשביל עצמך, בשביל שלא תסבול ובשביל שתחיה חיים מלאים ומאושרים. לחרד החברתי הממוצע, זה אומר עבודה רבה ודרך ארוכה.
אני אישית נלחמתי כמה שנים בח"ח שלי, בכך שהלכתי למקומות מסויימים ועשיתי פעילויות מסויומות בעיקר בשביל לרצות את ההורים שלי שמאוד דאגו לי. התוצאה הייתה שבסופו של דבר תמיד הגעתי לאותה נקודה - חוסר התמדה, בריחה, מחבוא ושקיעה בנינוחות של הבית. בקיצור כישלון. אני חייב לציין שביום שהחלטתי בכנות עם עצמי שאני רוצה לגרום לשינוי משמעותי בחיים שלי, התקדמתי כברת דרך אדירה, והפכתי לבן אדם בוגר.
פתאום הבנתי משהו, וקצת קשה להסביר בדיוק מה. הבנתי שאני מאוד אמיץ, ונדרש הרבה מאוד אומץ בשביל להגיע מנקודה של חרדה קשה וחוסר קיום חברתי קטסטרופי, לנקודה שבה אני נמצא יום יום במסגרות חברתיות עם עוד אנשים, לעיתים במצבים מאוד מלחיצים (מסיבות, להתחיל עם בחורות, להתעמת עם מניאקים). אני חייב לציין שהדרך היא הדרגתית. יש גבול למה שאתה יכול להשיג בשנה, בשנתיים, אבל מסתבר שאתה יכול להשיג הרבה. ואני אישית השגתי דברים יחסית מאוד מהר. אבל הקצב הוא פחות קריטי - יותר חשובה ההתקדמות.
למשל, בשנה הראשונה לא שקלתי אפילו להתחיל עם בחורה - בחורות היו Off Limit מובן מאליו, רק מאוחר יותר נפתחתי לזה. בשנה הראשונה החלטתי שאני הולך למכון כושר 6 פעמים בשבוע (כן זה הרבה) ולאקסטרני להשלים תעודת בגרות מלאה. אחת הבעיות העיקריות שלי היו שלא התמדתי עם שום דבר. לכן אני לא ויתרתי לעצמי על אף יום, אפילו לא יום אחד, אלא אם הייתי חולה מת. אפילו התמודדתי אם אחד הפחדים הגדולים שלי - להתעמת עם בחור ערס שקלט את הרגישות שלי, וניסה לתפוס עלי תחת. ומדובר פה על מישהו מרוקאי גבוה ומפחיד כזה. ישר שהרגשתי רמז להצקה, נעמדתי מולו, הסתכלתי לתוך העיניים שלו ואמרתי "אני לא מפחד ממך". אני לא דיברתי אליו באותו רגע, אני דיברתי אל הפחד שלי. ואני לא יודע אם הייתי יכול לעשות את זה בלי ללכת למכון כושר, שחוץ מכל הבונוסים הפיזיים הוא הקנה לי ביטחון עצמי וחיזק את אותו ילד מפוחד וחסר אונים שהייתי.

אני לא רוצה לחפור יותר מדי, אבל זאת עובדה חיה וקיימת שאפשר לצאת מחרדה חברתית קשה, ואולי יותר קשה מזה - מכל התופעות שמתלוות לכך - חוסר חיי חברה, חוסר חברים מוחלט (כפי שהיה לי), חוסר התמצאות כללית בחיים בכל התחומים, חשיבה מובנית לכל סיטואציה וסיטואציה, חוסר התמדה והימנעות. כך שאם אתה מרגיש שאתה תקוע, שאתה חוזר לאותה נקודה כל פעם, שאתה עומד להקיא רק מהמחשבה ללכת למסיבה (שבה בטוח תשתה המון ולא תדמיין לרקוד אפילו) או להתחיל עם בחורה, שאתה אפס ושלא יצא ממך כלום בחיים, שאתה משקשק מהמחשבה ללכת לראיון עבודה, שאין לך בכלל כוח לחפש ראיון עבודה, או לעשות כל דבר בעצם, ושאתה סובל וקשה לך ואתה לא יכול. יש לי חדשות בשבילך, גם בך יש את הכוח להשתנות ולשנות את המצב הזה. וזה מה שיש לי להגיד. אם אתה רוצה לשתף בדברים יותר אישיים או ספציפיים לגביך אני אשמח לעזור.