פרסום|טקסט עצוב על החבר הכי טוב שיש לי.
בית 1:
זה סיפור עצוב על חבר אמיתי,
שכל החיים שלו חלם על פלזמות וLCD...
רצה להיות ילד רגיל, שלא חושב יותר מידי,
לא נהנה מהחיים, הלך לישון מוקדם מידי...
להתאבד אולי כדאי? להכיר אנשים זה מה שהוא רצה....
היה חילוני שלדתי הוא כל הזמן התחזה...
הוא לא ידע מה האמת, עד שמאלוהים הוא קיבל איזה גט...
עכשיו לעיני כל חבריו הוא נחשב לפאקין' מת...
איך זה יכול להיות שבנאדם שכולו טוב ומרץ,
לא יקבל גמול על טוב הלב, בנאדם בעל דרך ארץ...
מדתי, לאתאיסט, חברים אומרים שהוא אוטיסט,
עני בלי שום בסיס, מלחשוב על רישיון הפך לטרמפיסט...
מקנא בפנקיסט, שמזיין ת'חברה שלו במרצדס,
מתמימות וחסדים, נטע לחשוב לגמור עם החיים, אולי להידרס...
החברים שלו כלבים, לא תומכים בני זונות,
לא מבינים שחברות זה מעל כל הדתות...
בית 2:
הבנאדם השתגע מרגע לרגע,
עכשיו אני מבין שהבנאדם בדיכי עלול להתאבד כל רגע...
כל קטע, שאני כותב בשיר הזה,
מבהיר ת'מצב לאנשים שאני לא הוזה...
שת'ה עני, אתה מרגיש שאתה רוצה למות,
שת'ה מכוער אתה מרגיש בעל ביטחון ירוד,
שת'ה מאוהב, אתה חולם, כולך בציפיות,
שת'ה מצפה.... דברים פשוט לא נועדים ליקרות....
כי העתיד שלו, זה הסיוט שלך,
התקוות שלו, זה כל האכזבות שלך...
שאתה נכנע אתה פשוט עצוב מלחשוב,
למרות שהעתיד שלך לא הולך לשינה על הספסלים שברחוב...
גודל בשכונת עוני, לומד בכיתה של ילדים אמידים,
עכשיו אני מבין שאנשים טובים, לאלוהים הם כמו צמידים...
שהם לא באופנה, אותם הם זורקים,
ועל החיים שלנו, דורך כמו שאתה על נמלים....
בית 3:
לפעמים אני טועה, למה אנחנו חיים בכלל?
למי אנחנו מלקקים, למה החבר הכי טוב שלי סבל...
ועדיין סובל, חוזר הביתה, סוגר ת'דלת שם ת'כרית על הראש,
מתחנן, מתפלל בכייה חזקה בזעקה לאלוהים, בלב אומר שאין מה לחשוש...
אנ'לא הולך לפרוש מהחיים... אלוהים יסדר את הכול, הרי הוא כל יכול?
מגן חובה, אני מתפלל, קורע ת'גרון כמו חמור...
אף אחד לא מבין ת'כאב, שעובר אצלו בלב,
שכל היום מטפטף כמו חמאה, ואין מי שילטף...
אין איפה לשים ת'ראש על כתף של איזה מישו,
הרי פאדיחה לספר לאנשים ת'חיים שלך, שאתה בוכה וצריך פאקין' טישו...
שנים עוברים, חברים טובים משתנים,
החברים הכי טובים שלך הופכים לאויבים! איתך כל יום הם רבים,
מתווכחים איתך אם ת'ה מאמין באלוהים,
"אתאיסט דפוק, איך ת'ה יכול להאמין בכלל שנוצרנו מקופים?!
וואלה אל דבר איתי, אני אפקיר אותך, בול כמו אלוהים..."
17 שנה מענה שאתה עודך בחיים....
שת'ה מתעצבן, זה בעצם עצבים בגלל שאנשים אחרים מאושרים,
ואתה לא זכית להם, מביט בכוכבים,
אלוהים כותב עליהם מכתבים עצובים...
ומבין שאתה לא היחיד, שחי חיי כלבים...
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי dark side
