צ'יינה דאון: מה מקלקל את הסרט "שנחאי"?
צ'יינה דאון
מה השתבש בהפקת מותחן הריגול "שנחאי" והפך אותו מפנינה איכותית של איפוק, דרמה ומתח לסרט דלוח, נטול עניין ומשעמם? דני סגל מחזיר מנות
עם שם מצויין, פרמיס מצויין ושחקנים מצויינים, "שנחאי", מותחן ריגול המתרחש בסין בתקופת מלחמת העולם השניה, היה אמור להיות פנינה איכותית של איפוק, דרמה ומתח. מסוג הסרטים שזוכים באוסקרים, הופכים לקלאסיקות ומצליחים לספק בידור טוב ומסרים פוליטיים באותה נשימה. אבל משהו השתבש בדרך, והצפיה בסרט המרדים הזה יוצרת את התחושה המאכזבת שלמרות שכל האורחים הגיעו, מישהו שכח להפיח רוח חיים במסיבה.
התסריט, אותו כתב התסריטאי חוסיין אמיני, ישב על המדף של המפיק הרווי ויינסטיין (מירמקס) עוד ב-2003, והופק בסופו של דבר על ידי הויינסטיין קומפני, החברה החדשה שלו ושל אחיו בוב. למרות ששמו של ג'וני דפ נקשר בהפקה בשלבים מסויימים, ג'ון קיוזק עשה כמיטב יכולתו על מנת להשתלב בסרט מרגע שהוא הבין כי הוא בשורטליסט, וכי מייקל הפסטרום השבדי, אתו הוא עבד בעבר בסרט "1408", מביים, ולוהק בסופו של דבר לתפקיד הראשי. אבל הוא נאלץ לחכות הרבה מאוד זמן על מנת לראות את פירות עבודתו, מכיוון שלאחר הצילומים, שהסתיימו כבר ב-2008, הסרט עבר תהליך פוסט פרודקשן ארוך ומפרך
מזימות בינלאומית נוסח סין
בין שאר הגורמים לעיכוב ניתן למנות את סירובה של ממשלת סין לאפשר להפקה להצטלם בשנחאי, עליו היא הודיעה לצוות ההפקה כשבוע לפני שצילומי הלוקיישן אמורים היו להתחיל (הסרט צולם בסופו של דבר בבנגקוק ובאנגליה), בתואנה כי הפרק הספציפי בהיסטוריה של סין בו הסרט עוסק, במהלכו היתה סין כבושה על ידי יפן, עדיין מעורר רגשות חזקים בקרב הציבור. גם הבחירה של הפסטרום לדחות את הפסקול אותו כתב עבור הסרט המלחין אלכס הפס, ולהעדיף להמתין לפסקול חדש אותו הוא הזמין במקום ממלחין אחר בשם קלאוס בדלט, לא עזרה להפקה לעמוד בלו"ז. אבל למרות הדאגות המובנות של הסינים לגבי ייצוגה הקולנועי של תקופה לא פשוטה בהיסטוריה שלהם, ולמרות המאמצים וההשקעה בהפקה הבלתי נגמרת, התוצאה דלוחה, נטולת עניין ומשעממת.
הסרט עוסק בסוכן פול סומס (קיוזק), שמגיע לשנחאי בשנת 1941 וחוקר את מותו של חבר טוב בשם קונור. במהלך החקירה מגלה סומס כי קונור ניהל רומן עם נערה מסוממת בשם סומיקו, ששימשה גם כמאהבת של הקפטן היפני טנקה (קן ווטנאבי, הזכור מתפקידו ב"הסמוראי האחרון", עליו היה מועמד לאוסקר), האדם החזק בשנחאי. במקביל נוצר קשר סמי רומנטי בין סומס לבין הגברת לנג-טינג המצודדת (לי גונג, הזכורה מ"זכרונותיה של גיישה"), אשת החברה הגבוהה, שבעלה (צ'או יאן פאט, המוכר בין השאר מ"נמר דרקון") מקורב באופן מסוכן לטנקה, קשר שמתהדק כשמסתבר שהיא מעורבת בפעילות המחתרת הסינית. בין לבין מתבררת אמת אפלה לגבי היעלמותן של כמה ספינות צבא יפניות, בפואנטה שכל מי שמכיר את ההיסטוריה של מלחמת העולם השניה יזהה כבר ברבע שעה הראשונה של הסרט. פרנקה פוטנטה ("ראן לולה ראן") נוכחת גם היא בתפקיד משנה קטן.
שמישהו יעיר את ג'ון קיוזק
מעניין לקרוא את התסריט המקורי, ולראות אם על הנייר הסרט הזה כן עובד. התחושה שנוצרת לעיתים במהלך הצפיה היא כי הבמאי והשחקנים מתייחסים לעלילה בחרדת קודש, ומפחדים לסטות ממנה אפילו במילימטר, אבל לא ברור מה יש בו בתסריט הזה שהופך אותו לראוי לייחס המיוחד. הוא אמנם עוסק בתקופה מעניינת, אבל הוא לא באמת מצליח להמחיש את הבעייתיות שלה, והיא נותרת ערטילאית. הצופה לא מזדהה עם המחתרת, לא כואב את כאבו של סומס כשזה חוטף מכות, לא מתרגש מסיפור האהבה, ולא חרד לגורלו של אף אחד. הסרט מותיר את הצופה אדיש לחלוטין. אולי קצת פחות חשיבות עצמית והסתמכות על הסיפור שיספר את עצמו, וקצת יותר ירידה לעומק התקופה והדמויות, היו מספקות תוצאה מעניינת יותר.
קן ווטנבי וצ'או יאן פאט, שני שחקנים אסייתים וותיקים ומרשימים מאוד, ממלאים את המסך באנרגיה בסצנות בהן הם מופיעים. גם התפאורה יפה, אם כי השחזור התקופתי עצמו לא מצליח להפתיע ולעניין, ונותר צפוי למדי. אבל האנרגיות הנמוכות של הסרט, שנוטה לפטפטנות, ולוקה בקצב איטי, לא מאפשרות להנות גם מהאלמנטים בסרט שכן עובדים. מה גם שג'ון קיוזק קצת ישן בהליכה, ולא מצליח לייצר דמות ראשית כריזמטית.
מאורות אופיום, קזינו, חדרי עינויים, קרבות יריות ברחובות, הוצאות להורג, נשים יפות, גברים מרשימים, ולוקיישן אקזוטי. כל מה שהפך סרטים כמו "קזבלנקה", או אפילו "זהירות, תשוקה" של אנג לי מ-2008, למעניינים וסוחפים, נמצא גם ב"שנחאי", אבל החלקים לא מצליחים להרכיב שלם ראוי. בסופו של דבר "שנחאי" נותר בגדר הבטחה לא ממומשת, עטיפה מפוארת ומושכת ללא תוכן תואם.
NANA
ציטוט ההודעה
