משוגעים על המסך: האם השתנה ייצוג פגועי נפש בקולנוע?
כשהסרט "קן הקוקייה" יצא לאקרנים, היה ד"ר גדי לובין, היום ראש שירותי בריאות הנפש במשרד הבריאות, תלמיד תיכון. "אחרי שראיתי את הסרט הזה החלטתי שאני רוצה להיות פסיכיאטר", הוא מגלה, "בעיקר כי הבנתי שיש דרך טובה יותר לעשות את זה מהאופן שבו הממסד הזה מוצג שם. הרבה "משוגעים" עברו בנהר הקולנועי מאז סרטו של מילוש פורמן, שחוגג החודש 35 שנה. העיבוד לספרו של קן קיזי מ-1962, נחשב לאבן דרך בייצוג פגועי הנפש והממסד הפסיכיאטרי בקולנוע, ופרט לכך, זיכה את ג'ק ניקולסון באוסקר ראשון. למען האמת, הקולנוע תמיד נמשך לדמויות הלא מאוזנות של החברה. אך האם, לצד מצג קולנועי של שחקנים מוכשרים, תורם מסך הכסף לתדמיתם של פגועי הנפש האמיתיים? מה בין בין "קן הקוקייה", "שאטר איילנד" ו"נערה בהפרעה" לבין מי שנאלצים להתמודד עם הפרעות נפשיות?
גם עבור בשמת אדמון, דוברת "אנוש" (העמותה הישראלית לבריאות הנפש), "קן הקוקייה" הוא אחד מהסרטים שעשו ועושים נזק לתדמיתם של פגועי הנפש. "אולי בזמנו זה היה סרט שמשקף את המציאות", היא מסבירה, "אבל מאז עשינו צעדי ענק בנושא בריאות הנפש. פעם התרופות גררו תופעות לוואי מאוד קשות כמו ריור, רעד בידיים, קשיון שרירים וכן הלאה. כך, המחלה הייתה ניכרת מאוד על פניהם של החולים. בתרופות של הדור החדש, כבר אין סיבה לסטיגמה האיומה הזו".
ציטוט ההודעה
