התגנבות יחידים: סרט ניאו-בורקס רווי יצרים מיניים
סרט חדש של הבמאי דובר קוסאשווילי תמיד מעורר עניין. גם סרט לא מזהיר שלו, כמו "מתנה משמים", מרתק ומסקרן יותר מסרט ישראלי משביע רצון של רבים מעמיתיו. כי טוב קולנוע מיוחד ולא אחיד ברמתו על פני סרט שגרתי ובלתי מאתגר. קוסאשווילי הוכיח כבר ביצירת הביכורים החזקה שלו, "חתונה מאוחרת", כי מדובר בקולנוען שיוצר מדם לבו או מכניס את עצמו לתוך היצירה. המקרה של "התגנבות יחידים" מעניין פי כמה. מדובר בעיבוד קולנועי לספרו של יהושע קנז, כלומר ביצירה שהיא מראשיתה של אמן אחר. החיפוש אחר סימני ההיכר של הבמאי היו בלתי נמנעים.
נדמה כי השלב הראשון בקריירת הבימוי של דובר הסתיים; ניתן לכנותו "הטרילוגיה הגרוזינית", ובה סרטו הקצר "עם חוקים" ושני הסרטים שהוזכרו לעיל. השנה האחרונה היא הפאזה הבאה בחייו הקולנועיים של הבמאי: הוא חתום על סרט אמריקאי בשם "דו קרב", על פי אנטון צ'כוב, שהציג בארצות הברית באפריל האחרון אבל לא זכה לתהודה בישראל; וכעת מגיע עיבוד ספרותי נוסף, שמוכיח כי קוסאשווילי התרחק מן העדה שלו, כור מחצבתו היצירתי. אם סרטיו המוקדמים עסקו בהוויה המקומית דרך עיני עולים מגיאורגיה, הרי שסרטו הנוכחי דן בחברה הישראלית בכלל ובמיתוס הצה"לי בפרט.
"התגנבות יחידים" מתחקה אחר סיפורה של יחידת טירונים בעלי כושר לקוי, אי אז בשנות ה־50. את הטיפוסים המרכיבים את הגלריה המגוונת מכיר כל מי ששירת בצבא, לא משנה באיזה חיל או תפקיד. ישנו אלון (עוז זהבי), הקיבוצניק יפה התואר הנאבק בגורלו הג'ובניקי; אבנר (גיא אדלר) מבין טוב יותר את הראש הצבאי, אבל העקרונות שלו מסבכים אותו עם המערכת; פרץ "סעיף עצבים" (אוהד יהודאי) ובן־חמו (אסף בן שמעון), מספקים את שני סוגי העולים החדשים, יוצאי עדות המזרח - הראשון חמום מוח וקצר פתיל, השני ילד של אמא, הניחן בעדינות השמורה לגברים שמחבבים גברים; אפס אפס (בני אלדר) הוא הרוסי הלא לגמרי נאיבי, כפי שנדמה שהוא; וכן הלאה. לכל אחד עלילת משנה משלו ועל כולם מפקדים בני (מיכאל אלוני) ומועלם (שי קדימי), העושים כל שביכולתם כדי לסיים את הטירונות במינימום הרוגים ופצועים עקב תקריות מטופשות.
'עכבר העיר'
ציטוט ההודעה
סרט שאני אחשוב לראות אותו.
