מי שרוצה יכול גם לתאר את המקרה...
מי שרוצה יכול גם לתאר את המקרה...
|
|
התחיל לי בכיתה ז'. מה שגרם לאיכות חיים ירודה במשך כל החטיבה...ולי נמאס מהחרא הזה.
אחרי מלחמות קשות עם עצמי, חזרתי למה שהייתי בערך בתיכון.
מאז שאני זוכר את עצמי.
בתיכון זה הרג אותי, עד היום.
זה נירא לי התחיל בכיתה ה' עד סוף ו'
זה פשוט הרג אותי !
התחיל לי בסביבות כיתה ט' ומאז רק הורס לי את החיים ולאחרונה גם הרס אפשרות להתקרב למישהי שאני מאד מחבב![]()
לי זה התחיל מכיתה ג' ונהיה יותר ויותר גרוע במהלך השנים ועכשיו לאט לאט אני חושב שזה נעלם.
סתם, גרמת לי להזכר בהצגת סיום של הביצפר היסודי. הייתי הכי גבוה בכיתה ונתנו לי להגיד טקסט קצר אך רב משמעות "קדימה!" בחזרות, בהתחלה כמובן שליחששתי את זה ולא יכלו לשמוע בשורה הראשונה והמחזאית (או מורה חיילת כלשהיא) התעצבנה ודרשה שאגיד בקול יותר רם... אז אני זוכר שממש צעקתי את זה, מתוך שילוב של מצוקה והתרסה, בלי שאני שם לב באמת לאם שומעים או לא. ומיד הודחתי בבושת פנים מהתפקיד. סתם זכרון מוזר.
ביישן תמיד הייתי אבל חרדה חברתית ממש התפתחה רק בגיל 16.
התחיל לי בתיכון, נגמר לי חצי שנה אחרי הצבא.
ת'אמת אין לי מושג.
כמעט ולא זכור לי מקרה של חרדה, אבל תמיד הייתי ביישן וחסר ביטחון, ואולי אני פשוט מדחיק את זה ופיתחתי כאלה שיטות הימנעות מהחרדה שאני כמעט לא מרגיש בה.