
נכתב במקור על ידי
xXxfuck_youxXx
שלום הרמטכ"ל,
אחי התגייס ואין לי מושג איך הוא יסתדר, כי הוא שונא שמעשנים לידו, אתה יכול בבקשה לסדר לו אוהל של 'לא מעשנים'?
שירה נחושתן ,
טבריה .
נ"ב:
הוא נועל נעליים מספר 50, ונתת לו 49, אתה רוצה ששלוש שנים הוא יקפל את הבוהן?
נב"ב
למה צריך ללכת 90 קילומטרים בשביל כומתה אדומה, אם אפשר לקנות כומתה כזאת בתחנה המרכזית של טבריה בעשרה שקלים?
זהו אחד מהמוני המכתבים ששלחה שירה נחושתן ליחידת הרמטכ"ל.
"צנחן וחצי" הוא ספר על משפחה שלמה שהתגייסה להגן על חייל אחד:
משפחת נחושתן הוא שמה, ובמיוחד לבת שירה שמרגע שאח שלה התגייס לצנחנים, היא החליטה לדאוג לו וגם לחיילים האחרים.
היא דאגה להם לנעליים, למברשות שיניים ואפילו לפיצות. ובאופן קבוע כמעט, לפני השינה היא שלחה פקס ישירות לרמטכ"ל.
הילדה הדאגנית במיוחד, שירה נחושתן, מצליחה להעמיד את כל הצבא על הרגליים ולעשות בלגן עצום. מוזכר גם הסיפור על מסע הכומתה שעובר אחיה החייל, נועם, בדרך אל כומתת הצנחנים האדומה.
נימוק 1: הסיפור מרגש מכיוון שכל פעם שמזכירים את אחיה של שירה בסיפור, נעם , אפשר ממש להרגיש את כל הגעגועים שנמצאים בליבם של בני המשפחה רק מהמילים שמתארות הכול.
נימוק 2: אחת הדמויות שאהבתי במיוחד הייתה נעם.
בהיותו אדיש וחסר תגובה לאחר ששירה, אחותו הדואגת, הפכה את כל צה"ל על ראשם
ודאגה לכל צרכיו החשובים ביותר כגון: שלא יעשנו לידו, הרבה בשר לאכילה, מידת נעליו ועוד.....
נימוק 3: עוד אחת מהדמויות האהובות עליי בסיפור היא הרמטכ"ל:
מוזכר בסיפור שהרמטכ"ל היה לחוץ כי ראה שיש לנועם אחיה של שירה צרכים רבים אשר לא את כולם יוכל לספק.
הרמטכ"ל צייד לפקודותיה של שירה שלבסוף הביאו לבלגן אחד גדול