היא הבטיחה לא לבכות, והיא מעולם לא בכתה,
היא למדה לקיים הבטחות.
אך כשלחייה סדוקות, כשכבתה נשמתה -
אולי הדמעה היא שתמטיר לה שמחות?
חיוכה עוד שקט, אך עיניה כואבות,
גופה מאס מלרוץ אל האש.
ובין תקווה ללא עת, לבין שנים מכתיבות,
לא נותר לה דבר לבקש.
מין שירה של סירנה, מין ניגון של כינור,
מין דממה שלעולם לא תסתיים,
ואותה ילדה שאיננה, היא הבטיחה שתזכור,
והבטחות היא למדה לקיים.




ציטוט ההודעה
