
נכתב במקור על ידי
הפילוסוף
האמת - שוב נהניתי מדבריך, למרות התקפתך החזיתית, ואולי דווקא משום כך.
אתמצת את דבריך: אינך רואה מוסריות בחלק מהמצוות וחוקי התורה, ואתה רואה את עצמך כמוסרי דיו. הדגשת בדבריך שאינך פוגע באיש.
ראשית כל, גם ענייני טומאה וגם ענייני קרבנות, הם דברים הגיוניים השומרים על מוסר. דווקא עניינים אלו נקראים בפי חכמי התלמוד בשם "חכמה ודעת". אין בכוונתי להיכנס כעת להבהיר את משמעותם. בהמשך יתבאר לך יותר מה נחשב כקשור למוסר [בהקשר לשאלתך מה הקשר בין דבר הגיוני למוסר].
אני מסכים אתך, כלפיך ולא בטוח שכלפי אחרים, שחלק מהמוסר אתה מבין מעצמך ומקיים אותו אף ללא שהנך שומר תורה ומצוות. אך כאן נעוצה הנקודה המרכזית של הדת –
המוסר אינו מצטמצם בהקשר של אנושיות ונימוסים בין אדם לחברו, אלא הרבה מעבר לכך. המוסר הנו דבר כללי מאד המתייחס לכל תחום מתחומי המציאות. הוא מתייחס גם לבעלי החיים, גם לצמחים ואפילו לדוממים. הדת מלמדת איך לשמור על כבודו של החי, על היחס הנכון לצומח, ועל שאר חוקי המציאות.
מעבר לכך, המוסר התורני מתייחס גם ליחס הכללי של האדם לחיים שלו ולמציאות בה הוא חי. הדת מקפידה מאד על ההשקפה הכללית של האדם על המציאות, התורה מכוונת אותו לראות את עצמו במקום הנכון ביחס למציאות וכך להתנהג ולהשלים עמה באופן הנכון.
העיקרון של מוסר הוא אחד בכל התחומים הללו. כשם שלגנוב מאחר, אתה מבין שיש בכך עיוות ועוול, כך גם לבטל זכות מבעלי החיים, כך גם לשבש את המבנה והצורה של הצומח או הדומם, וכמו כן גם בשיבוש היחס הנכון אל המציאות ששורשו במחשבה.
עתה אראה לך איך שהנקודה הזאת עונה לשאלותיך. השאלות שלך מבוססות מתוך תפיסה שמוסריות עניינה העיקרי בין אנשים ובעלי רגש. בגלל זה היה קשה לך לתפוס שענייני קרבנות וטומאה הם עניינים מוסריים, באותה המידה גם לא יכלת לתפוס מה לתפילה או לתרומות ומעשרות ולמוסר. אך מעתה, תחום המוסר אינו מצטמצם בתחום מסוים, המוסר הוא היחס הנכון בכל תחום ותחום.
אמחיש את העניין בדוגמא שקל להסכים איתה. אם יש לי בביתי בסלון נברשת גדולה ויפה והיא תלויה במרכז החדר, האם כאשר אזיז אותה אל צד החדר -במקום לא מתאים- יצדק האומר כי אני מעוות? האם יצדק האומר כי יש כאן עוול והשחתה? חושבני שמקובל עליך כי יצדק! חושבני כי נסכים שעשיתי דבר לא ראוי!
באותה המידה כל שינוי המעוות פרופורציות וסדר נכון יש בו עיוות וגם הוא נכלל בתחום המוסר. לא רק בדברים מוחשיים אלא גם במחשבה. מחשבה לא נכונה המעוותת את היחס הנכון למציאות, גם היא עיוות. בהרבה מהמקרים העיוותים בהשקפות היסודיות על העולם, מעוותים הרבה יותר מאשר עיוותים הנראים לעין בשר.
אתן רק דוגמא קצרה, אדם שתפיסת העולם שלו היא כזו שהכל מגיע לו, או אדם הלוקח את התנאים הטובים שהוא מורגל אליהם כמובנים מאליהם, מתנהג ברוב תחומי חייו בצורה מעוותת. בדרך כלל התנהגותו מעוררת סלידה אצל הסובבים אותו.
הסיבה שראשית כל רואים את המוסר ביחס שבין אדם לאדם, הוא משום שבדברים שבין אדם לחברו, העיוות נתפס בקלות. אדם, מהיותו אדם, קרוב לענייניו וצרכיו של האדם, בפרט בהיותו אדם בעל רגשות. כאשר הוא מתבונן על עוול הנעשה לאדם או בעל חיים, ראשית הוא מכיר ומבין טוב את העוול, שנית, הוא חש מעבר לעוולות עצמם גם את הצער הרגשי. הרגש מרשים יותר ולכן הוא נתפס יותר בקלות.
אך חטא גדול הוא, להישאר מצומצם בתחום אחד מתחומי המוסר ולזנוח את שאר התחומים השייכים כולם לאותו העיקרון של מוסר. כפי שכבר כתבתי, המוסר מגיע לכל מקום ולכל שטח אליו האדם מגיע. כל דבר שאדם יכול להתנהג, במעשה או במחשבה, כך או כך, המוסר קם וניצב לפניו ומכוון לכיוון הנכון ומתריע נגד הלא נכון.
בדבר הערתך על כך ששמירת חוקים יש בה סכנה של אוטומטיות, יש בדבריך הרבה מן האמת, אך אין בכוונתי להתעכב על כך בשלב זה. אני מקווה שזה יזדמן בהמשך.
מקווה שלא קצרתי מדי, לילה טוב.