שיר אהבה לקרן פלס
יש לה, לקרן פלס, יכולת מופלאה. היא שואבת אותך, מבלי שתרגיש, אל תוך עולמה הדביק, הורוד, המתוק מדבש, הגדול מהחיים. בעזרת מנגינות מורכבות ומופלאות ובשילוב טקסטים אישיים וחכמים הצליחה פלס לסלול את דרכה אל אוזניו של הישראלי המשווע למשמע צליל נעים.
כמה אנחנו צריכים אחת כזאת שתשכיח לנו ותיקח אותנו אל עולם חלומי בו האהבה היא השחקן הראשי והיחיד הזוכה בכל השבחים. עד לא מזמן היא כתבה כאילו לא גרה כאן. כאילו לא הייתה חלק מנוף ארצנו. חיה בבועה. וזה בעצם מה שהפך את השירה שלה לסקסית ונחשקת.
בדיסק האחרון שלה "בין העיר לכפר", שיצא לפני כמה שבועות, היא מנסה לסטות מהסלול ולכוון למטרות אחרות. ללא הצלחה יתרה היא השתדלה להתחבר ולכתוב עלינו.
כדי לכתוב שיר מחאה על הארץ הזאת, אתה צריך קודם כל לבחור צד, להיות החלטי. בשיר "כל היתר חולף" יוצאת לפלס אמירה מעומעמת ומגומגמת ומורגש בטקסט המקום הלא נוח אליו נדחקה כשנדרשה להביע דעה. "מישהו אמר כל השירים אותו דבר/סוגדים לאהבה ולא מדברים על כל השאר" כתבה בשיר "מבול". כבר אז היה ברור שבעתיד תעשה ניסיון לכתוב אחרת, או גם אחרת.
לא כל אמן חייב לנקוט עמדה ולגייס את הפופולאריות שלו למען מטרות פוליטיות. מותר לאמן לשמש מקלט בו מתקבלים כמה רגעים של חסד, של בריחה מהמציאות. קרן פלס שימשה מפלט כזה עד לא מזמן.
בסופו של דבר מישהו הצליח לפוצץ לה את הבועה בה חיה ואירחה את כולנו. אל תצטערי קרן פלס, כך קרה גם לרון, זה סופו של כל בלון.
(מתוך הבלוג של yossid85 "ועל כל ישראל")
