ההישרדות הנצחית של עם ישראל, עומדת למול השנאה הנצחית התוקפת אותו בגלים מאז קיומו. מן הרגע שבו בא במגע עם עמים אחרים, חלחלו לעולם פרצי שנאה בלתי נתפסים כנגדו. שנאה עצומה וכבושה, לעתים גלויה ולעתים רוחשת מתחת לפני השטח. גם העמים שלא הכירו את היהודי, ידעו לספר עליו אגדות מפלציות. עד לרגע זה אין עם שנוא יותר על פני כדור הארץ, גם העם הגרמני ששפך רק בדור האחרון נהרות דם תוך כדי השמדת 20 מליוני בני אדם מן העמים השולטים בעולם כיום, אינו 'זוכה' לשנאה שכזו, השנאה היא 'שנאת חינם' שאינה תלויה כלל בהתנהגותו של ישראל. שנאה כאשר הוא מנצח ושנאה כאשר הוא מפסיד, שנאה כאשר הוא מרחם על שונאיו, וגם כאשר הוא מראה להם את כחו. כאשר הוא מצליח וכאשר הוא טועה.

שנאום משום שהם "כופרים" ומשום שהם "מאמינים", משום שצלבו את המשיח, ומשום שהם מתנצרים. משום שהיהודי נטמע והתערה בחברה, ומשום שהתבדל. משום שחי ללא מדינה, ומשום שביקש מדינה לעצמו. משום שהשתלט על עסקי קרקעות, ומשום שהתנזר מהם בפקודת השלטון. משום שהוא גר בגטו, ומשום שחודר לפרברי העיר. משום שהוא מוזר ונכשל, ומשום שהוא מצליח מדי. משום שהוא מקיים דת מוזרה, ומשום שהוא עוזב אותה.

- "מכל מיני הקנאות המשתוללים בעולם אין לך דבר מטומטם כמו האנטישמיות. לגבי הקנאים הללו אין היהודים כיום יכולים לעשות שום דבר אשר ירצה להם. אם הם עשירים הם נתונים לגזל. אם הם עניים הם נתונים לבוז. אם הם מצדדים במלחמה הרי זה מפני שהם רוצים לנצל את ריבות הגויים של הדמים להנאתם. אם הם דורשי שלום הרי הם פחדנים מטבעם או בוגדים. אם הוא יושב בארץ זרה הוא נרדף ומגורש מתוכה. אם הוא רוצה לשוב לארצו מונעים אותו מזה", (לויד ג'ורג' 1923).
- "מעט תופעות בדברי ימי אדם אפשר לראות בהם רציפות או התמדת קיום במשך תקופה כה ארוכה.. כידוע אין מחסור בקבוצות מיעוט בכל חברה, כשם שאין מחסור במתיחויות ובשנאה בין קבוצות מיעוט וקבוצות רוב בכל מקום, אך אין אלה מתפתחות לתופעה רציפה ומתמדת כדוגמת שנאת ישראל לדורותיה.. נשאלת השאלה מדוע האנטישמיות לובשת אופי מתמיד וקיצוני כ"כ דווקא כלפי היהודים?"", (שנאת ישראל לדורותיה, פרופ' ש. אטינגר).
- "כעם היהודים, זה הנודד הנצחי, שנאת היהודים נראית כאילו אין למות שליטה בה. רק מי שהוכה בסנוורים יוכל לאמור שאין היהודים העם הנבחר לשנאת העולם כולו. כל כמה שיגדל הפירוד בין העמים בייחוסיהם זה לזה, בהרגשותיהם ונטיותיהם - הנה באיבתם ליהודים עם לעם יתן יד. רק בדבר זה לבדו לב אחד לכולם", (פינסקר).
- "תופעה פסיכית פחד מדמות המפלצת.. דמות אימים זו קיבלה בהכרתם של העמים תוקף של דמות זוועה ממשית, עד ששוב לא נראה היהודי הריאלי אלא במסווה של דמות דמיונית זו", (אנצ"ע ערך יודופוביא).
- "שנאת ישראל הפכה להיות אפאקציונאלית. כלומר, רגש שלרצון ולהיגיון אין שליטה עליו ושאינו "תלוי בדבר". האיבה כלפי היהודי לובשת צורה של שנאה סתמית, גם בימינו, והיא כמעט בבחינת רפלקס המופעל באופן אוטומאטי", (האנטישמיות גורמיה וצורותיה עמ' 164).
- "אין עוד עם בתולדות האנושות שהשנאה כלפיו כה הזינה את ההיסטוריוגרפיה ואת ההיסטוריוסופיה - הכללית והיהודית גם יחד - כעם היהודי", (ד"ר בכרך, אנטישמיות מודרנית).
לא היה עוד עם מעולם שכל סובביו שנאו אותו מאז ולעולם. היתה שנאת שכנים על בסיס סכסוכי אדמות, שנאה כתוצאה מתחרות, שנאה כתוצאה מהבדלי תרבות, אך לא שנאה שכזו, שהיטיב להגדירה י.א. הלוי: "שנאת עולם לעם עולם". ויעבץ כותב: "ומכל עמי הארצות האלה לא היה גוי אחד אשר אהב את ישראל, וגם בארצם, בארץ מולדתם עצמו אויביהם", (תולדות ישראל ח"ה 104).