נטלי פורטמן ואשטון קוצ'ר עושים סקס בלי מחויבות
נטלי פורטמן מאוהבת, בהריון ומאורסת. לו החבילה הביתית הזו היתה נופלת על אמה קורצמן, הדמות שהיא מגלמת בקומדיה הרומנטית החדשה קשר לא מחייב, זה היה אסון עבור הרופאה הצעירה. לאמה אין זמן לאהבה, ובטח שלא לדברים הנלווים לה (כגון נישואים). היא טוענת שיש לה אלרגיה למערכות יחסים, הצהרה שנתמכת על ידי סדרה של פרשיות אהבים קצרות. "אמה היא רופאה שלא מחפשת מערכת יחסים. היא פשוט לא רוצה להיות מעורבת, בעיקר מכיוון שקשה לה לאבד אנשים", מספרת פורטמן. דמות של אשה המרוכזת בעצמה ובקריירה שלה ומתעקשת לא לפתח קשר רומנטי היא לא בדיוק הגיבורה הסטנדרטית בקומדיות רומנטיות, ולדברי פורטמן, העובדה שהדמות הולכת נגד הנוסחה המקובלת היא שמשכה אותה.
כבר בפעם הראשונה שפורטמן קראה את התסריט היא התחילה לשמוע את מילותיה של אמה: "התחלתי לקרוא את השורות בקול. אתה יודע שזה סרט שאתה חייב לעשות כשאתה לא יכול אפילו לחכות לסוף התסריט כדי להגיד את המילים הכתובות בקול". גם העובדה שבמאי הסרט הוא איוון רייטמן עזרה לפורטמן להסכים להשתתף בסרט. "אייוון הוא אגדה בתחום הקומדיה, מ'מכסחי השדים' ל'דייב', 'שוטר בגן ילדים' ועד 'תאומים'. גדלתי תוך הערצה לסרטיו. זה באמת נפלא לקבל הזדמנות לעשות סרט שיוצריו רוצים שתהיה אדם אמיתי, שיושב בחדר ומדבר. היה כיף לגלם תפקיד כזה".
מבלרינה קפואה לרופאה משוחררת
אמה שונה 180 מעלות מהתפקיד המדהים וזוכה האוסקר שעשתה פורטמן בתור נינה, בלרינה שנמצאת על סף גדולה ועל סף שיגעון, בברבור שחור של דארן ארונופסקי. אבל היציאה של "קשר לא מחייב" מיד אחרי "ברבור שחור" היא צירוף מקרים יותר מאשר תכנון מראש. "הייתי מקושרת לעשייה של 'ברבור שחור' במשך עשר שנים ול'קשר לא מחייב' במשך שלוש שנים, כך שזה באמת מקרה שהם יצאו באותו זמן. אני בת מזל שחוויתי את שניהם, שיכולתי לעבור מתפקיד שדרש אימונים מוקפדים ומחמירים היישר לתפקיד קליל, כיפי וחסר דאגות".
הנשיות הכיפית והקלילה של פורטמן בסרט מתורגמת לדמות נשית קצת אחרת, כזו שיודעת להפריד בין סקס ואינטימיות. היא וקוצ'ר בקושי מתנשקים, והיא אף מסרבת להתחבק איתו אחרי סקס. פורטמן רואה זאת כמשל לדרך שבה אנו מדברים זה עם זה. "אני חושבת שזה עניין של תרבות. אנחנו מתקשרים באמצעות הודעות טקסט, אי־מייל, טוויטר והוול בפייסבוק. קל מאוד לבטל את הצורך בקשר פנים מול פנים. לכן קל לנו להפריד את הצדדים הפיזיים והרגשיים של סקס. יותר אנשים עושים זאת, אבל זה אתגר גם להצליח למנוע היווצרות של רגשות".
זוגיות בעידן הפייסבוק. פורטמן וקוצ'ר ב"קשר לא מחייב"
צחוק והפתעות בלוס אנג'לס
הבמאי רייטמן העיר שרבים מהצופים יופתעו עד כמה פורטמן מצחיקה. היא מודה בזאת בעצמה: "אני אוהבת לנסות לגרום לאנשים אחרים לצחוק. למרות כמה מהדמויות שגילמתי, אוויליות היא לאו דווקא כל כך רחוקה מהאישיות האמיתית שלי". נראה שבתוך כל מי שנמצא על המסך ב"קשר לא מחייב" נמצא גן מסוים של אוויליות, כפי שמנסחת זאת פורטמן, או אם תרצו – יכולת קומית טבעית. פרט לקוצ'ר ופורטמן, בקאסט יש סוללת שחקניות מהעילית הקומית של הוליווד – גרטה גרוויג, לייק בל, מינדי קיילינג, אוליביה תירלבי ואופיליה לאביבונד. "ההפתעה האמיתית עבורי בסרט הזה היתה לפגוש את כל הבחורות הנהדרות האלה, וזכיתי להישאר חברה שלהן", מספרת פורטמן.
חלק גדול מהסרט צולם ברחובות לוס אנג'לס, אבל לא מופיעים בו הצילומים המוכרים של עצי דקל והוליווד שנפוצים כל כך בתיאוריים הקולנועיים של העיר הזו. הייצוג הלא שחוק קסם אף הוא לפורטמן. "עברתי ללוס אנג'לס בערך באותו זמן שהתחלתי לעבוד על הפרויקט הזה. היה לי סיפור אהבה משלי עם העיר בזמן הצילומים. זה מקום נפלא, עיר מגוונת. יש הרבה שכונות שיש בהן ריכוז אתני מסוים, אבל של כל התרבויות. הטבע מדהים ויש אמנות ומוזיקה מעניינות. יש כל כך הרבה שאנשים לא מכירים בעיר הזאת. היה ממש כיף לחקור את הצד הזה של אל.איי בסרט".
סיפור האהבה האמיתי. פורטמן עם ארוסה, בנג'מין מילפייה (צילום: AP)
לפני כשלוש שנים – בערך בזמן שעברה להתגורר בחוף המערבי של ארצות הברית – פורטמן הקימה חברת הפקה יחד עם שותפתה להפקות, אנט סאביץ', ששמה האנדסום צ'רלי פילמס. פורטמן היא מפיקה בפועל ב"קשר לא מחייב", וסאביץ' מפיקה שותפה. "אנחנו מעוניינים לעשות סרטים שהיינו רוצים לראות בקולנוע אבל לא עושים אותם, למשל יצירות שבהן מופיעות נשים מצחיקות בדרך שלא ראינו לפני כן על המסך. 'קשר לא מחייב' הוא יצירה כזו. הייתי רוצה לראות יותר נשים מצחיקות, ולא רק מקרים שבהם הגברים מצחיקים והנשים הן בנות זוג או נודניקיות". כששואלים אותה לגבי הפרויקט הבא שלה – משחק או הפקה – פורטמן מצחקקת. "טוב, כידוע אני בהיריון, אז אני די מתמקדת בזה".
לא טיפש כמו שהוא נראה
כשפוגשים את אשטון קוצ'ר, קל לראות למה הוא אולי אחד האנשים שהכי קל לטעות באישיותם. לטוב ולרע, שחקנים הופכים למזוהים עם הדמויות שהם מגלמים, וקוצ'ר בדרך כלל אינו אחד שיעטה על עצמו מבטא זר, תלבושת תקופתית או כל דבר אחר שישדר לצופה שהוא מגלם דמות ולא את עצמו. נראה שלעד הוא ייזכר כמייקל קלסו, הבחור הממש חתיך והדביל ב"מופע שנות ה־70", למרות שמאז הוא הופיע בהצלחות קופתיות רבות (שבהן גילם דמויות שהיו שונות מאוד מאישיותו הסיטקומית) והפיק סדרות טלוויזיה מצליחות.
אז מהעובדה שהוא חתיך אי אפשר להימלט, אבל קוצ'ר הוא בין השאר גם אחד ממקימי קטליסט, אולפן שנועד ליצירת חומרים מעוררי מחשבה המיועדים למגוון סוגי מדיה תוך עשייה פילנתרופית ברחבי העולם, וסטודנט לשעבר שלמד הנדסה ביו־כימית. כששואלים אותו מה הניע אותו להשתתף שוב במוצר קולנועי קליל הוא, בדומה לפורטמן, מדבר על הרעננות של הסרט וייחודו בנוף הקומדיות הרומנטיות. "אדם נמצא במקום מעניין אחרי שעבר פרידה טראומטית ואין לו שום רצון להיכנס למערכת יחסים חדשה. המצב הרגשי הזה נראה לי מעניין. בנוסף לכך, יש לו דינמיקה יוצאת דופן עם אביו, שהוא כוכב טלוויזיה. אדם רוצה למצוא את מקומו העצמאי, הרחק מאביו, מחוץ לצלו. אלה שני מרכיבים שהופכים את אדם למי שהוא כשאנו פוגשים אותו לראשונה, וזה גרם לי לרצות לגלם אותו".
מרענן בנוף הקומדיות הרומנטיות. "קשר לא מחייב"
לפי רייטמן, במאי הסרט, קוצ'ר ניגש לתפקיד הזה בצורה הרבה יותר עדינה וכנה מאשר לדמויות קודמות שלו, והוא חושב שהקהל יראה את פירות מאמציו "למקד מחדש את יכולות המשחק שלו". האם מדובר בניסוח מאופק שניבא את זכייתו המפוקפקת של קוצ'ר בפרס השחקן הגרוע ביותר בטקס פרסי הראזי על תפקידיו ב"קילרז" ו"ולנטיינז דיי"?
כולם מצייצים אני אוהב אותך
בכל מקרה, כראש אולפן שמכיר את המדיה, קוצ'ר גם נמשך לייצוג הקולנועי של הדרכים שבהן עובד עולם הדייטינג כיום: "אני חושב שיש האצה בשלבים של מערכת היחסים בגלל הטכנולוגיה. פעם קצב הקשר היה מוכתב על ידי הפגישות. כל אחד מבני הזוג היה יכול לגלות לאחר מה שהוא רוצה על עצמו מתי שיבחר. את הפרטים הכבדים והשליליים יותר היית חושף רק בדייט החמישי או השישי. היום מתחברים לפייסבוק, כך שיודעים מי החברים שלו ולאן הוא נסע בחג האחרון. מתבוננים בתמונות ורואים מי המשפחה שלו. יש מגוון רחב של מידע שמגיע מראש למערכת היחסים. למעשה, אנחנו מכירים כבר מההתחלה".
התוצאה של כל המידע המהיר הזה, לפי קוצ'ר, היא ש"החלק הפיזי של מערכת היחסים ותהליך החיזור, במובנים מסוימים, מדביק את הקצב. זה משנה דברים באופן משמעותי". במילים אחרות, סקס נכנס לתמונה הרבה יותר מוקדם, ואפילו, כמו במקרה של אמה ואדם, מגיע בפני עצמו, בלי יומרות רומנטיות מאחוריו.
בלי יומרנות רומנטית. דמי מור ואשטון קוצ'ר מאוהבים (צילום: AP)
על ההופעה של פורטמן, שלעומתו מזוהה דווקא עם יכולות משחק דרמטיות, אומר קוצ'ר: "אם מסתכלים על העבודה של קתרין הפבורן, למשל, אולי לא תופסים אותה כקומיקאית קלילה. חלקים גדולים מגוף העבודה שלה הם בעלי משקל ועומק. אבל האינטנסיביות הזו תומכת בתפקידים קומיים כשמשתמשים בה בדרך הנכונה. כשחקנית, נטלי מגוונת מאוד. היא מסוגלת לעשות הכל, מפני שהיא מבינה דמויות. כל הקומדיה ב'קשר לא מחייב' נטועה בדמויות. אני חושב שבשבילה זה יום עבודה רגיל!".
קוצ'ר בהחלט מודע לתפיסה הרווחת של כמה מעבודותיו הקודמות, והוא כלל אינו מזלזל בהן. אבל הוא יוצר הבחנה בינן ובין סרטו החדש: "בעבר, הרבה בחירות קולנועיות שביצעתי כנראה לא היו מונעות על ידי הדמויות כמו במקרה הזה. כאן אני מגלה את הדמות מבפנים החוצה - מנסה להבין מי היא, מה היא רוצה, כמה היא רוצה זאת, ואיך היא מתקשרת עם דמויות אחרות. בקומדיה רחבה יותר קל לעבוד מבחוץ פנימה. אני מרגיש שהפעם סוף סוף בחרתי תפקיד שגם מתאים לדרך העבודה שלי".
הטוב, הרע ושניהם יחד: על הקשר שבין האוסקר והראזי
לפני 71 שנה, בטקס האוסקר ה־12, זכתה ג'ודי גארלנד באוסקר מיוחד, על תפקידה הנצחי כדורותי ב"הקוסם מארץ עוץ", ואף היתה מועמדת לפרס על תפקידה ב"כוכב נולד" משנת 1954. גם בתה של גארלנד, לייזה מינלי, זכתה באוסקר (ובטוני ובגראמי), אבל ב־1988 היא הוסיפה את הראזי הנכסף, על משחקה בשני סרטים גרועים באותה שנה, "Arthur 2: On the Rocks" ו"Rent a Cop".
ויויאן לי, עוד אגדת קולנוע, זכתה פעמיים באוסקר, על "חלף עם הרוח" ו"חשמלית ושמה תשוקה", ולמרות זאת נעזבה על ידי בעלה, סר לורנס אוליבייה. הוא קיבל את העונש שלו, עם שני פרסי ראזי בשנות ה־80.
אבל אין ספק שאחת מגולות הכותרת של פרסי הראזי הגיעה בשנה שעברה, כשסנדרה בולוק זכתה בפרס השחקנית הגרועה ביותר על הופעתה בקומדיה "All About Steve". למחרת כיבדה אותה האקדמיה והעניקה לה את פרס האוסקר לשחקנית הטובה ביותר, על תפקידה ב"הזדמנות שנייה". בולוק, אגב, התייצבה לשני הטקסים. (עופר פרוסנר)
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי yoram2
