"המשרתת": דרמה סוחפת עם חיי מין פעילים
מתח, ארוטיקה, פסיכולוגיה נשית, משחק מדויק וחוויה אסתטית - נדמה שלא צריך לבקש יותר מסרט. ולכן הצפייה בהמשרתת היא חוויה מענגת כל כך. אבל יחד עם זאת, ביצירתו של הבמאי הקוריאני אים סאנג-סו ישנם גם פגמים קטנים, שריטות ותהיות שנשארות ללא מענה. וזהו גם סוד קסמו של הסרט. למשל האקספוזיציה הקצרה שבתחילתו. האקספוזיציה היא שריטה בגופה של הגברת המגונדרת, שרק מוסיפה לחינה. בדיוק כפי שהצלקת הגדולה שמפארת את ירכיה של המשרתת - צלקת שמודגשת היטב בכמה מהשוטים בסרט – מוסיפה למסתורין של הדמות.
באקספוזיציה, הלקוחה כאילו מסרט אחר, אנחנו משוטטים ברחובות סיאול, דאונטאון סיאול, כשהמצלמה מוחזקת ביד, והתחושה היא של תיעוד. זהו מרכז בילוי לצעירים, באחד מערבי סוף השבוע ככל הנראה, והם אוכלים גלידה, רוקדים במסיבה, משוטטים. ופתאום צעירה קופצת אל מותה מאחד הבניינים. הצעירים שעדים למעשה בוהים בה לרגע וחוזרים באדישות לעיסוקיהם. עולם כמנהגו נוהג. מי הצעירה, לא נדע. גם לא לאחר שמסתיים הסרט. שוויון הנפש של הצעירים למותה מעורר בצופה תמיהה, אבל טמון עמוק בחברה הקוריאנית, שבה רווחות התאבדויות צעירים. האקספוזיציה, אם כך, קשורה לחלק האחר של הסרט באופן אסוציאטיבי בלבד.
משחקי שעשוע "המשרתת" - רימייק לסרט מ־1960 - צולם באחד הבתים היפים שנראו בקולנוע, ושם הוא מתרחש ברובו. ומרגע כניסת המשרתת הצעירה למקום עבודתה החדש, הצילום משתנה לחלוטין. הוא הופך למדויק ומסוגנן באופן שהולם את הלוקיישן. הבית מעוצב בצבעים קודרים, מבשרי רעות. מחיצות אסייתיות מזכוכית מפרידות בין החדרים, אבל חושפות את מה שאמור היה להיקבר במרתפים חשוכים. רצפות השיש שחורות, הווילונות הכבדים תפורים מקטיפה תכולה, שנדלירים יורדים מהתקרות הגבוהות וגרמי המדרגות אינסופיים. בפטיו נחצבה בריכה חמה ובזמן שבחוץ יורד שלג, המשרתת - שיכורה מהפאר שעוטף אותה וממשחקי החיזור של האדון החתיך - קופצת לבריכה ומברכת את מזלה הטוב.
מלכת אמבטיה (מתוך "המשרתת")
לא כל הדמויות ב"המשרתת" מורכבות. לפעמים נדמה שחלקן נחתו היישר מטלנובלה. אבל למי אכפת. למשל, החותנת המרשעת. היא כה אכזרית ומושחתת וכה מקושטת. מכשפה רעה מהאגדות, ותכליתית כל כך. לאחר שהמשרתת נכנסת להריון מזרעו של האדון, מסבירה המכשפה לבתה המפונקת שבנישואים לגבר עשיר בגידות הן חלק מהחבילה, "אבל זו את שתחיי כל החיים כמו מלכה, את וילדייך. אז שיתפרפר".
זה בקבוק ביד שלך?
והאדון. גביר כל כך יהיר ומלא בעצמו. גם הוא דמות די קלישאתית. ושוב, למי אכפת. הסיפור חזק ושתי הדמויות המובילות האחרות נהדרות. המשרתת הטובה והתמימה, שיכולה היתה לומר שנאנסה ולו רק כדי להציל את עצמה, אבל מתעקשת לומר שנהנתה ממגעה עם האדון; וסוכנת הבית המבוגרת והאלכוהוליסטית, שכלואה בכסף הרב שמשפחת שנואי נפשה מרעיפה עליה, וממלמלת מבוקר עד ערב "עבודה מבחילה, מגעילה, משעממת, משפילה".
יחסי כוחות ברורים לכל (מתוך "המשרתת")
ומאחורי הקלעים של הדרמה הסוחפת מתנהלים חיי מין ערים. קטע הסקס הראשון מתרחש בין האדון לאשה החוקית, שנמצאת בהריון מתקדם עם שני תאומים. האשה רוכבת על בעלה והם משוחחים על ענייני היום. מי שראה סרטים נוספים של הבמאי, כמו "אשת עורך הדין הטובה", בוודאי שם לב שסאנג סו מצטיין בסצנות סקס שאותן הוא מביים בנונשלנטיות. בפעם השנייה האדון נכנס במפתיע היישר לחדר השינה של המשרתת, מצויד בבקבוק יין שנראה כפאלוס אדיר ממדים. המשרתת מניחה בצד את הלפטופ הקטן שלה ומתמסרת בהתלהבות. מעניין שהמשרתת נכנסה למיטה עם לפטופ קטן. פשוט כך. לא ספר. כי בימינו אנשים נכנסים למיטה עם המחשבים שלהם ונפרדים מהספרים. אני תוהה אם הקולנוע עוד ימשיך לייצר דימויים של אנשים קוראים ספר.
ציטוט ההודעה
