Slats Slats Slats
האמת על מערכת החינוך וכל מה שקשור לזה. לא לבעלי לב חלש.
Slats Slats Slats
נערך לאחרונה על ידי Tyler Durden; 03-05-2011 בשעה 16:39.
|
|
בהתבסס על מה שאתה כתבת בלי לשמוע את הצד השני:
מה שכתבת פה לא היה פאק במערכת החינוך, זה היה פאק בבית ספר ובהנהלה שלו.
הייתי מעיף את כל ההנהלה שלו (מהמנהלת עד למזכירות) על טיל.
טוב עשית כשעברת משם.
רוב הבתי ספר נורמליים, אתה נפלת לצערי ולצערך על אחד שלא.
ובאמת אין מה לאכול חרא מהם, צריך להעמיד אותם במקום.
ואם אמא שלך הייתה מאמינה לך מהתחלה יכול להיות שזה היה נגמר אחרת והיו מעיפים את המורה שהתחילה את כל זה.
נערך לאחרונה על ידי הנודד; 12-04-2011 בשעה 17:10.
...
נערך לאחרונה על ידי StyleByBrahano; 04-04-2012 בשעה 03:29.
אומרים שרושם ראשוני נתפס ב2 דקות עד 5 דקות הראשונות.
אם ברושם הראשוני אתה נותן רושם מוטעה, לא יהיה קל לשנות אותו ובמיוחד לא אנשים כמו ההנהלה של בית הספר הזה שידיברת עליו.
זה בחלט לא פאק במערכת כמו שהנודד אמר, אלא פאק בבצפר.
באמת שקראתי והזדעזתי לשמוע על הסיפור הזה וגם לנו יש ילד בבית ספר, סוג של אחד כמו בסיפור הזה, אומרים שהוא קצת מפגר, יש לו פיגור, ישלו פה יש לו שם וכו..
לפעמים אחת המורות מנסה להוציא אותו מהשיעור בכך שהיא אומרת שהמנהלת קראה לו ובאותו הזמן המורה מדברת על אותו התלמיד ועל הבעיות שלו בפורום הכיתתי.
בכל מיקרה הסיפור הזה באמת נוגע ללב, אבל חשוב לזכור שמערכת החינוך היא לא כזאת, אז קרא מיקרה אחד כזה למרות שאני בטוח שיש עוד כאלה פשוט לא בסדר גודל שאנחנו מדברים עליו אבל יש עוד מיקרים כאלה.
אני בטוח שאם ילד שנימצא במצב דומה לשל הילד בסיפור יקרא ויפנים את מה שכתוב כאן הוא יצא מיזה.
נערך לאחרונה על ידי VOCA; 13-04-2011 בשעה 20:24.
לשעבר 'Like
חחחחחחח פאק רציני מאוד הייתי אומר
סיפור מזעזע
מעצב גראפי לכל מטרה.
סיפור עצוב אחינכתב במקור על ידי Tyler Durden
הסיפור שאתם הולכים לקרוא הוא סיפור אמיתי, סיפור שהמערכת התאמצה חזק חזק לא להוציא לאור והיא כמעט הצליחה.
במילים אחרות, זה מה שקורה מול העיניים שלכם, בזמן שהן קשורות.
תלמידים יפקפקו בזה.
מורים והורים יכחישו את זה.
אבל אני מציג את זה כאן, בצורה הכי אמיתית שאפשר:
תלמיד בחטיבה נגד העולם.
מתי שהמילים "רצח, אונס, כאב" הופכות לחברים הכי טובים שלך. איך באמת הפכתי למה שאני כיום ומה השפיע על צורת החשיבה וההתנהגות שלי?
מקווה שתפיקו מזה את הלקחים ותשמרו על עצמכם ועל הילדים שלכם, שלא יעברו את הגהנום שאני עברתי. כי המערכת זה השטן. הם רוצים רק להרוס אתכם.
ביסודי הייתי הילד הכי אהוב. לא היה בן אדם אחד שלא אהב אותי, מה"מקובלים" והבנות עד ל"חנונים".
היו לי ציונים טובים, המורים אהבו אותי (עם כמה שהייתי מופרע..)
נשמע כאילו הדרך שלי להצלחה סלולה בשושנים. "מסלול" של כל ילד שהולך להצליח ובגדול. הורים אחרים אשכרה היו אומרים לאמא שלי "הלוואי עלי בן מושלם כמו שלך". ובאמת הייתי. היה בי הכל.
אבל ביום בהיר אחד...החלטנו לעבור עיר. לעזוב הכל ולהתחיל מחדש. באותה השנה הייתי אמור לעלות לחטיבה, ללא האנשים מהיסודי שלי. לגמרי לבד.
חשבתי לעצמי...
כמה גרוע, זה כבר יכול להיות? אני בן אדם חברותי, שמח, בעל בטחון עצמי שכולם אוהבים אותו. אני אסתדר!!
אבל לא ידעתי לאן הגורל לוקח אותי..
עליתי לכיתה ז'. הימים הראשונים היו די סבבה, נתתי התחלה טובה כצפוי. אף אחד אפילו לא העלה בדעתו לשנוא אותי. זה היה עניין של זמן עד שאשתלב שם והכל יחזור לקדמותו...
עד שהמערכת, עשתה את הצעד שלה.
המחנכת משום מה לא סבלה אותי מהיום הראשון. היא ראתה בי בתור "איום", למרות שלא הייתי מופרע ביחס לאחרים. התכונה שהכי בלטה אצלי זה הבטחון העצמי ושמחת החיים.
לאט לאט, היא התחילה להתנפל אלי לבד. זה לא היה כזה נורא ויכולתי לתת פייט בחזרה.
עד שיום אחד..שמתי לב שהילדים התחילו לצאת נגדי משום מה. לא הבנתי מה קורה כאן, והתחלתי להתחרפן מחוסר אונים. הייתי ילד בן 13, מה כבר יכולתי לעשות?
כאן בדיוק המשכתי ליפול. עם הזמן, התחילו להוציא אותי מהכיתה, כשאני שומע את אותה המחנכת אומרת לכולם "אל תדברו איתו. הוא משוגע, הוא מסוכן לסביבה והוא על כדורים. הוא יעוף מבית הספר מהר מאוד". למרות שהייתי אחד האנשים הפחות מופרעים בכיתה.
לאט לאט, זה התפשט לשאר צוות המורים. והגיע עד למנהלת. שהיא הקימה את כל הלה פמיליה נגדי - צוות ההנהלה והמורים הקדיש את עצמו כדי לעשות לי תמוות ולהסיט את כולם נגדי. הם קראו לי מול כל הכיתה בשמות כמו "חולה נפש", "לקחת את הכדורים היום?" ו"אני אקרא לפסיכולוג שלך שיטפל בך".
והילדים? כמובן הושפעו מהם. מי כמוני יודע, כמה שקל להשפיע על אנשים, העיקר על ילדים בני 13. והסטיגמה של ה"משוגע" התפשטה הלאה, מהכיתה עברה לשכבה ומהשכבה עברה לכל בית הספר. אבל הם לא התחילו את זה. המורים כן.
הגעתי למצב שהיו מורידים לי דם באופן קבוע מהמכות. לא בהפסקות, לא מאחורי הגב, אלא מול המורים. קרה מצב, שכל שכבת ט' עלו עלי עם סכינים, מספריים וכו' ליד המזכירות ולאף אחד לא היה אכפת. תוך כדי שאני מדמם, הרמתי פח להגן על עצמי. השעו אותי לשבוע.
זה השלב שבו הפכתי לחיה. הרגשתי בג'ונגל - להרוג, או שיהרגו אותך. אנלא אגיד מה עברתי בשנה הזאת. אני רק אגיד ששברתי לעצמי תיד רק כדי לא לבוא לבצפר והייתי חותך את את עצמי על בסיס קבוע, כדי איכשוה לא ללכת לשם.
במהלך השנה שברו לי תאף וריסקו תשיניים. ולאף אחד לא היה אכפת. כל המורים היו עדים לזה. הם אפילו לא ניסו לעצור את מה שהלך שם.
כל יום הייתי נלחם על החיים שלי כמו חיה. זה לא היה מכות רגילות או הצקות, זה היה מלחמה.
יום אחד, הדחף להרוג נכנס בי. הרגשתי לראשונה את כל מה שרוצח סדרתי מרגיש, את הרצון הזה לסיים חיי אדם. אהבתי את ההרגשה הזאת.
לקחתי כיסא, הלכתי לאחת הילדות שקראה לי "מכוער" והתחלתי להכות בה בלי רחמים עד שהעיפו אותי ממנה. פתחתי לה את הראש ועשיתי לה כמה סדקים בעצמות. מעולם לא הרגשתי טוב יותר. אחרי זה חטפתי מכות מכל השכבה, אבל הרגשתי בשמיים. אחרי ה"פרשה", הושעתי לשבועיים ומשהו.
גורמים כמו ועדות השמה, עובדים סוציאלים, פסיכולוגים, פסיכאיטרים התחילו להתערב. כולם היו מטעם בית הספר, כך שלדבר אליהם לא היה טעם. כל דבר שאמרתי להם התפרש בתור "הזיה" שלא באמת קרתה ונתנו לי ריספרדל, כדורים נגד סכיזופרניה. הרי סיפור שכולם נגדי הוא לא הגיוני בעיניי המערכת, אין מצב שהם טועים ואני בסדר. חייבים להשתיק את החריג!!!
הכדור הזה רק עשה אותי יותר עצבני ונתן לי חשק להמשיך לעשות נזק לכולם.
אותו הפסיכיאטר, אמר כשאני אגדל אני אהיה רוצח וחולה נפש. אז הוא העדיף לעצור את זה. ידעתי ששנה הבאה, אני הולך לכיתה של משוגעים "על תנאי" בבית ספר בעיר אחרת ואם גם להם אעשה בעיות, אלך למוסד לחולי נפש.
אתם בוודאי שואלים את עצמכם, איפה ההורים שלי בכל העניין. אין לי אבא. ואמא שלי רק תמכה בהם באותה תקופה, עד למקרה הזה...
למישהי בבצפר גנבו את הפלאפון וכמובן שהאשימו אותי והזמינו את אמא שלי. אחרי בירורים ואחרי שהבינו שלא עשיתי כלום, המנהלת אמרה לי ולאמא שלי "לעוף מכאן את והבן המופרע שלך".
בשלב הזה, אמא שלי התחילה להיות יותר כמו מה שאני כיום. מורדת ששונאת את המערכת ולא מאמינה לאף אחד.
אחרי שנכנסתי בתור אדם ויצאתי בתור חיה...
בסוף השנה, העבירו אותי לכיתה טיפולית בעיר אחרת. אבל זה פחות קשור לסיפור, שם הם היו פחות נאצים. מה שכן, ידעתי שהסוף שלי קרב ואם לא אעשה משהו, אני הולך להיות הזונה שלהם. אני הולך לעוף למוסד של משוגעים, אם לא אקום ואמרוד בכולם. הפעם, אמא שלי הייתה לצידי.
ביחד, מרדנו בכל זה. צעקתי בועדת השמה שאנלא מוכן שהם ינהלו לי את החיים יותר. החלטתי ללכת לתיכון חדש ונורמלי, שבו אף אחד לא מכיר אותי, להתחיל הכל מההתחלה. וכך זה היה. התנתקתי מהמערכת לגמרי. החלטתי להשתנות ולא להיות חננה שמייפל זה כל החיים שלו ואחד שלא יוצא ולא מביא בנות.
והסוף טוב. בתיכון חזרתי להיות אותו הילד שאוהבים אותו, התחלתי לצאת, צברתי שוב בטחון עצמי, חברים בכל הארץ, בנות, מסיבות..
שנות התיכון היו הכי טובות בחיים שלי. יצאתי משם בתור אדם שמח, בעל בטחון עצמי, קצת מורד וקיצוני אבל זה רק בגלל מי שאני.
הכל אפשרי. אל תתנו לאף אחד להגיד מי אתם יכולים להיות ומי לא, אל תתנו למערכת להחליט בשבילכם. קחו את עצמכם ותהיו מה שאתם רוצים להיות!! אם אני יצאתי ממצב של חיים או מוות אז הכל שטויות!
FUCK THE SYSTEM
REBEL FOR FUCKING LIFE
מכיר עוד כאלה מחברים אחי,
שמח שהתגברת על ההשפלה של המערכת המטומטמת שלנו.
בולשיט!... לי היה חרא דומה [לא כמוהו אבל גם אצלי המערכת חשבה להכנס חזק בחריג שצץP:] ואני הייתי בכלל בדתי ככה שאולי תחשבו שדתיים הם יותר טובים או חרא בסגנון.. האמת היא שהמערכת נכנסת בכל אחד שלא מוריד תראש ואמר "נכנע"..וגם אם הוא סובל מהצקות
כמו שפותח האשכול תיאר.
כל עוד הוא לא מתכופפף ומראה שהוא עוד כבשה שמובלת לשחיטה ותהפוך לחייל של המערכת ,-הוא מורד ומורדים תמיד סובליםP:
אבל אני לא הראשון ולא האחרון שמבין אתזה ,הנה ההוכחה:
המערכת רקובה בכל מקום. ואם לא אתם חיים בלהלהלנד..
בואנה
I WOULD HAVE SUED HER ASS
אם היו עושים לי דבר כזה
כמובן שלדעתי לא צריך לקחת יותר מדי את הפילוסופיה של "אני נגד העולם"
אני שמחה שיצאת מזה בשלום ולקחת את הטוב שבדבר =]
Some laugh, some weep, some dance for joy.
My mind craves nectar day and night..
מזעזע !
העיקר שיצאת מזה D:
וואלה תאמין לי, בכיתות ח' ~ י', סבלתי קשות ממורים שהתרידו אותי.
במיוחד היו שתי מורות שירדו לי לחיים, היו יורדות עליי קשות בשמות גנאי.
וכל מיני דברים כאלו שאתה לא מצפה ממורה לומר, המחנך שלי הוא היה השפוי היחידי.
הוא היחידי שניסה לעזור לי אבל הוא אמר לי וכפי שהבנתי ככה שאצטרך לאכול הרבה חרא עם הזמן.
בכל פעם שהייתי חוזר הביתה ההורים שלי היו מאשימים אותי שאני לא בסדר.
עד שיום אחד קבלתי את העצבים של החיים שלי, קמתי מהכסא אמרתי למורה "לכי תזדייני" והתיישבתי.
המורה ישר אמרה לי עוף החוצפה - לא עפתי, קראה למנהלת,
לאחר מכן דברתי עם המנהלת [שהיא נשמה טהורה] והיא הפנתה אותי למפקח.
המורות האלו עמדו כמאית השנייה מפיטורין, אבל אז המחנך שלי [דתי] דיבר איתי
והתחיל להרצות לי, שמעכשיו כל המערכת תעמוד לצידי עם כל בעיה שתיהיה לך עם המורות האלו.
זה פשוט מה שצריך, היום אני לומד בכיתה יא' ואני כבר אומר לכן, אחרי פסח - אנחנו הולכים למפקח בית הספר.
שיעיפו את המחנכת הצולעת שלנו לקיבנימט!
אין לי ארץ אחרת גם אם אדמתי בוערת !
אז מה תגיד על זה שאני הייתי בדיוק אותו הדבר אבל התנהגו אלי בדיוק ההפך?בולשיט!... לי היה חרא דומה [לא כמוהו אבל גם אצלי המערכת חשבה להכנס חזק בחריג שצץP:] ואני הייתי בכלל בדתי ככה שאולי תחשבו שדתיים הם יותר טובים או חרא בסגנון.. האמת היא שהמערכת נכנסת בכל אחד שלא מוריד תראש ואמר "נכנע"..וגם אם הוא סובל מהצקות
כמו שפותח האשכול תיאר.
כל עוד הוא לא מתכופפף ומראה שהוא עוד כבשה שמובלת לשחיטה ותהפוך לחייל של המערכת ,-הוא מורד ומורדים תמיד סובליםP:
אבל אני לא הראשון ולא האחרון שמבין אתזה ,הנה ההוכחה:
המערכת רקובה בכל מקום. ואם לא אתם חיים בלהלהלנד..
המחנכת שלי כל כך אהבה אותי למרות שהייתי פרוע ועשיתי שטויות שהיא כל בוקר התקשרה להעיר אותי ולשכנע אותי לבוא לבית ספר...כי הרבה פעמים הברזתי והיו לי המון חיסורים.
שוב, זה תלוי באיזה בית ספר אתה נמצא ואיזה אנשים נמצאים בבית ספר הזה.
אתה לא יכול להגיד שהעץ כולו רקוב רק בגלל כמה תפוחים שסרחו.
נערך לאחרונה על ידי הנודד; 14-04-2011 בשעה 09:38.
Slats Slats Slats
נערך לאחרונה על ידי Tyler Durden; 03-05-2011 בשעה 16:39.
אני מסכים איתך שהחינוך בישראל הוא לא בשמיים...אפילו די בקרשים הייתי אומר.
אבל למה בתכלס אתה צריך תעודת בגרות? תואר? בשביל המערכת?
לא...לאף אחד ב"מערכת" לא באמת אכפת ממך, אתה עוד בורג קטן במערכת עצומה שלא ישנה הרבה לאנשים אם לא תעשה כלום.
התעודת בגרות והתארים הם בשביל שתוכל להתקיים אחר כך בכבוד.
בלי תעודת בגרות ובלי תואר נדירים האנשים שהצליחו להתפרנס בכבוד, זה רק המוכשרים ביותר עם תוספת של הרבה מזל.
נעזוב לרגע את הדרך שבה מנסים לחנך אותך, אבל הרעיון מאחורי זה הוא לא לדכא אותך, הוא לגרום לעתיד שלך להיות יותר טוב.
אפשר להתווכח מפה ועד להודעה חדשה על התוצאות ומה שקורה בשטח באמת, אבל הכוונה היא שתהיה לך תעודת בגרות טובה ככניסה ללימודים האקדמאיים ותוכל לכלכל את עצמך אחר כך בכבוד.
אני לדוגמה רוצה להרוויח כסף בתחום שאני אוהב, שזה חשמל ואלקטרוניקה.
בשביל לעבוד במקצוע הזה אני צריך תואר של מהנדס חשמל ואלקטרוניקה...וכשהייתי צעיר לא היה לי ראש ללימודים אז עשיתי שטויות במקום ללמוד ולא הוצאתי תעודת בגרות.
עכשיו אני משלם על זה, תרתי משמע, גם בכסף, גם בזמן שנשרף וגם לומד במכללה ולא באוניברסיטה שזה נחשב פחות טוב (כי מה לעשות, לא למדתי ואין לי תעודת בגרות, בלי תעודת בגרות אין לך סיכוי אפילו להיכנס לאוניברסיטה).
הדרכים להתקיים בזמן שלנו הן לא ע"י ציד בעלי חיים כמו פעם ולבנות לעצמך איזה צריף ביער.
הדרכים הן ע"י זה שאתה עובד ומרוויח כסף כדי לספק לעצמך את רמת החיים שאתה רוצה.
ובשביל להרוויח מספיק כדי לדאוג לעצמך ולילדים שלך ולחיות ברמת חיים טובה אתה צריך או להיות מאוד מוכשר, או להיות מאוד חכם עם מזל רב, או להיות משכיל.
לרוב האנשים אין את הכישרון המטורף הזה שבעזרתו הם יכולים להרוויח כסף, אין את החוכמה הגדולה הזאת (יחסית לשאר האנשים) שהם יכולים לנצל לטובתם, רוב האנשים זה אנשים רגילים שירוויחו רמת חיים טובה וכסף רק אם הם ילמדו, אז העדיפות היא שכולם ילמדו ומשם ימשיכו.
בקשר לאישה הכונפה והשני ילדים:
אישה אתה בוחר, זה שיש סמרטוטים שמתפשרים על אישה כונפה זאת בעיה שלהם, אבל זאת בחירה.
כנ"ל ילדים.
אבל אני אישית רוצה להביא ילדים, אני אוהב מאוד ילדים ולפי דעתי זה אושר מאוד גדול.
לי לדוגמה יש חברה כבר 4 שנים ומשהו ולפי דעתי היא החברה המושלמת בשבילי (גם נראית מעולה וגם עם אופי מאוד טוב שמתאים לי).
לרגע אני לא מצטער שאנחנו ביחד.
נערך לאחרונה על ידי הנודד; 14-04-2011 בשעה 11:42.
טיילר עצוב לי לשמוע אבל אני שמח שעברת את זה כמו גדול, בקשר לדבר השני אני מסכים איתך רצח, הסיבה היחידה שאנשים חושבים שכל מיני דברים הם שגויים זה רק כי הם חושבים בצורה רובוטית ובתכלס זה באמת משפיע בצורה דרסטית עלינו, התחלתי לצאת רק מגיל 15-16 כמו בנאדם כי המערכת המזויינת זיינה את השכל על כך שלצאת זה לא טוב יש שתיה יש בלאגנים וכו', עד שאמרתי להורים שלי FUCK IT תתמודדו, וחשבתי שאני עברתי גיהנום בחטיבה, הייתי ילד כאפות (וזה לא סתם מקרי, חולשה קל לזהות) כמובן שהייתי בלי ביטחון כי הייתי חננה, אמנם לא החנון שדבוק ללימודים וחורש תתחת כל היום אבל הייתי אפס בעל הבנה חברתית בקנטים, בערך שנתיים סבלתי בחטיבה כאפס סדרתי, לא הרביצו לי מכות רצח רק ב"צחוק"אבל הייתי כזה עלוב, בט' הם כבר ירדו ממני כי אנשים מתבגרים, לא כי השתניתי או משו, אחרי זה חזרו להציק לי קצת בתיכון אפילו שזה לא היה רציני בכלל ביחס לעבר, אבל הייתי אפס מושתן כמעט עד היום האחרון שלי בתיכון, התחלתי להשתנות רק כשהוא נגמר ולצערי בדרך פספסתי חיים שלמים, כי הייתי חתיכת מפגר והלוואי והייתי יכול לחזור אחורה, ילד מעאפן שפחד להוציא מה שהוא אוהב שפחד להיות מי שהוא בבית (שם אני מרגיש הכי בטוח מן הסתם) ושרק בגלל ביישנות מפגרת לא יצא לו כמעט כלום עם בנות, ואני אוכל מזה קש עד היום, אמנם כבר עברתי שינוי די גדול אבל העבר משפיע עליי עדיין, ואם לא הייתי מרגיש שאני מתחיל ב"איחור" להיות בנאדם אז לא היו לי ממש בעיות בחיים.
Man!
I probably would eat shit until I would die. im not half as strong as you... maybe physically... but everyone knows that the strongest person is the one who is willing to give everything. even if I had nothing to lose... I wouldnt be able to keep on, and fight.
My admiration to you grows bigger.
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
