מבדר מסוגו – קוד מקור – ביקורת סרט
הבמאי דנקן ג'ונס הוא במאי טוב אפילו במאי טוב מאוד. סרט הביכורים שלו "Moon" הוא יצירה קולנועית מפתיעה ומקורית המתכתבת עם יצירות מופת כמו "אודיסיאה בחלל" של סטנלי קיובריק או "סולריס" של טרקובסקי. לעומת זאת, סרטו השני "קוד מקור" מתכתב במקרה הטוב עם "התחלה" ועם כול הכבוד לכריסטופר נולן הוא לא קיובריק וגם לא טרקובסקי. דנקן ג'ונס מודע לכך שהתסריט שהוא נשכר לביים הוא בסך הכול בידורון זול שכתוב היטב ולכן הוא בעיקר נשען על כשרון הבימוי שלו. התוצאה מבדרת מסוגה ועשויה היטב.
העלילה עוקבת אחרי קולטר סטיבנס, חייל בצבא ארה"ב המוצא עצמו בתוך גופו של אדם זר ברכבת נוסעים רגע לפני פיגוע, הוא משוגר בכול פעם מחדש לאותו הגוף כאשר הממונים עליו מבקשים ממנו לאתר את הפצצה ואת מבצע הפיגוע. ג'ייק גילנהאל שלאחרונה עשה בחירות הקולנועיות תמוהות, כמו "על אהבה וסמים אחרים" המעצבן ו"הנסיך הפרסי" האיום מפצה בסרט זה על שני הכישלונות הביקורתיים והמסחריים. לא ש"קוד מקור" יזכה אותו במועמדות לאוסקר או יהפוך ללהיט היסטרי אבל הסרט עצמו ראוי והמשחק שלו אמין לחלוטין.
שני שחקנים מעולים מתבזבזים כאן בתפקידים מרכזיים מבוצעים היטב אך יבשים. ורה פרמיגה שחקנית שבדרך כלל זוכה לתפקידים עסיסים ומסעירים אם זה סרט הבכורה שלה "לתוך העצם" או הלהיט מלפני שנה "תלוי באוויר". כאן היא אפרורית. המשחק שלה טוב כהרגלו אבל היא לא באמת מעניינת. ג'פרי רייט כמדען שהמציא את קוד המקור שמסוגל לשגר את תודעתו של אדם לתוך גופו של אדם אחר. כנראה בגלל שהם לא יוצאים מהמעבדה ותפקידם המרכזי לדבר לתוך המצלמה, הדמויות שלהם לא באמת מתפתחות או מעניינות.
מישל מונהאן היא האשה שגיבור הסרט מחליט להציל מהרכבת. קל להבין למה הוא רוצה להציל אותה: היא חביבה ומאוהבת בגבר שלתוך גופו התודעה שלו נזרקת. הסצנות ברכבת עצמה עשויות היטב, מותחות ומקצועיות ולא חסרים פיצוצים מסוגים שונים. אפילו שחקני המשנה, הביטים והניצבים עושים עבודה טובה. כך "קוד מקור" הופך לאחד מסרטי הפעולה המדע בדיוניים המבדרים של עונת האביב אך הוא לא מצליח להתעלות מעבר לכך וזאת בעיקר בשל התסריט הלא חכם והלא מקורי של בן ריפלי.
בן ריפלי תסריטאי הוא אנונימי שאחראי לתסריטים של "מין מסוכן 3" ו "מין מסוכן: התעוררות". לא בדיוק סרטי קולנוע כפי שאתם יכולים לנחש אלא יותר מוצרים זניחים ל DVD שמוקרנים באישון לילה בערוצי הסרטים של YES. בסרטו השני דאנקן ג'ונס הוכיח לנו שהוא מסוגל לקחת תסריט בינוני עד עלוב ולהפוך אותו לבידור קולנועי עשוי היטב. נקווה שבפרויקט השלישי שלו הוא יבחר תסריט שישתווה הרבה יותר לכשרון הבימוי שלו.
ביקורת קצרצרה שלי:
ראיתי את הסרט בקולנוע שלשום ולדעתי זה דווקא סרט לא רע, אפילו יפה מאוד.
האומנם כן הוא קצת צפוי אבל זה לא מה שמעניין כל-כך הוא היה מותח וגם דיי פעיל והוא יחסית היה קצר ולעניין (לא מבחינת זמן אלא מבחינת המקום בו התרחש הסרט)
היה שם גם משחק יפה וכמובן גם קצת צחוקים (על הגבול).
קוד מקור הוא מבין הסרטים שחוזרים על אותו "המקום" אך בדרך שונה (בערך כמו 8 צדדים לאמת שרואים 8 צדדים שכל צד הוא שונה) ואישית אני אוהב סרטים כאלה, אלה סרטים שאני יותר מתחבר אליהם ונהנה מהם.
אז אם אתם חושבים ללכת לקולנוע בשבוע הקרוב אני מאוד ממליץ על הסרט הזה.
תהנו!
ציטוט ההודעה
