" לא תבשל גדי בחלב אמו"
טוב אז בכותרת כתוב במפורש לכל מי שמבין פשוטו כמשמעו- אסור לבשל\לאכול ביחד בשר עם חלב.
השאלה שלי היא : איפה כתוב בתורה שאסור לאכול בשר עכשיו ולאכול קורנפלקס עם חלב בעוד 10 דקות?
למה צריך לחכות כמה שעות?הרי אנחנו מעכלים כשיש לנו יציאות בשירותים,אז מה הקטע לשמור כמה שעות ואז לאכול?
עדיין הכל מעורבב בקיבה..
|
|
למעשה אנחנו מעכלים ואז זה עובר לSTAND BY ליציאה בשירותים.. זה לא יוצא מהקיבה לאסלה אלא עובר למעי הגס ומשם לאסלה.
כלומר שאם תאכל עכשיו בשר, עוד 6 שעות (לפי התורה) הוא יהיה מוכן ליציאה לאוקיינוס (במעי הגס) אבל הקיבה תהיה ריקה..
מי שחושב שאני לא מדויק מוזמן לתקן אותי
נערך לאחרונה על ידי WOOOOOOW; 20-04-2011 בשעה 16:30.
הסיבה שלא אוכלים חלב אחרי בשר אינה בגלל ההתערבות במעיים, אלא בגלל הבשר שבין השיניים:
רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ט הלכה כח:
"מי שאכל בשר בתחלה בין בשר בהמה בין בשר עוף לא יאכל אחריו חלב עד שיהיה ביניהן כדי שיעור סעודה אחרת והוא כמו שש שעות מפני הבשר של בין השינים שאינו סר בקינוח"
מסיבה זו, נפסק בשולחן ערוך יורה דעה הלכות בשר בחלב סימן פט סעיף א:
"אכל בשר, אפילו של חיה ועוף, לא יאכל גבינה אחריו עד שישהה שש שעות. ואפילו אם שהה כשיעור, אם יש בשר בין השינים, צריך להסירו"
אז מותר לאכול בשר,לצחצח שיניים ואז לאכול חלבי?כי הוא אומר שאסור שיהיה שאריות בשר בשיניים?נכתב במקור על ידי הפילוסוף
עוד שאלה,אם רמב"ם כתב את זה,משמע זה לא מן התורה?
עוד שאלה,למה היה כל כך חשוב לרבנים לשנות את חוקי התורה ולהחמיר?
זה נושא מאוד מורכב, שהוא חלק מלימודים לרבנות, ובוודאי אינו מתאים לדיון על רגל אחת.
קיימות שתי דעות לגבי המצאות הבשר בגוף - האחד אומר שהאיסור הוא על קיום השאריות בבית הבליעה, והשני אומר שמדובר על בשר שבין השיניים (הרמב"ם, כמו שציין ישראל).
הרמב"ם אומר שבשר שבין השיניים מתכלה או נאבד לאחר שש שעות. לכן, תאורתית, אם תצליח להוציא את הבשר מהשיניים עד הסוף, אכן, תוכל לאכול חלב. אבל מדובר בניקיון אבסלוטי, מה שלא שייך למציאות.
לא מדובר כאן בהחמרה, אלא בדין בסיסי שמקובל על כולם, והוא נלמד מכך שכתוב את איסור בישול גדי 3 פעמים.
כידוע, בתורה אין אות מיותרת, ולכן חכמים מחוייבים ללמוד מהריבוי הזה. ולכן למדו 3 דברים: איסור בישול, איסור אכילה, ואיסור הנאה.
אין כאן שום שינוי של החוקים, אלא אך ורק לימוד, העמקה והבנה.
הרמב"ם לא כתב שום דבר על דעת עצמו, אלא הוא מסכם את דברי המשנה והתלמוד.
ושוב, נראה לי שדיון אמיתי ונכון קצת יהיה קשה לעשות פה, מחוסר ידע, אפשרות ומקום.
בכל אופן, מקווה שהייתי מספיק ברור.
מועדים לשמחה!
"אהוב את הבקורת כי היא תעמידך על הגובה האמיתי"
* * *
מתוך הבנה הדדית, אשמח שלא תגיבו על הודעותי בשבתות וחגי ישראל.
בכל עניין, אשמח לעזור בפורום תמיכה טכנית / יהדות
גלישה נעימה ומטורפת :-)
תודה לך,הבנתיזה נושא מאוד מורכב, שהוא חלק מלימודים לרבנות, ובוודאי אינו מתאים לדיון על רגל אחת.
קיימות שתי דעות לגבי המצאות הבשר בגוף - האחד אומר שהאיסור הוא על קיום השאריות בבית הבליעה, והשני אומר שמדובר על בשר שבין השיניים (הרמב"ם, כמו שציין ישראל).
הרמב"ם אומר שבשר שבין השיניים מתכלה או נאבד לאחר שש שעות. לכן, תאורתית, אם תצליח להוציא את הבשר מהשיניים עד הסוף, אכן, תוכל לאכול חלב. אבל מדובר בניקיון אבסלוטי, מה שלא שייך למציאות.
לא מדובר כאן בהחמרה, אלא בדין בסיסי שמקובל על כולם, והוא נלמד מכך שכתוב את איסור בישול גדי 3 פעמים.
כידוע, בתורה אין אות מיותרת, ולכן חכמים מחוייבים ללמוד מהריבוי הזה. ולכן למדו 3 דברים: איסור בישול, איסור אכילה, ואיסור הנאה.
אין כאן שום שינוי של החוקים, אלא אך ורק לימוד, העמקה והבנה.
הרמב"ם לא כתב שום דבר על דעת עצמו, אלא הוא מסכם את דברי המשנה והתלמוד.
ושוב, נראה לי שדיון אמיתי ונכון קצת יהיה קשה לעשות פה, מחוסר ידע, אפשרות ומקום.
בכל אופן, מקווה שהייתי מספיק ברור.
מועדים לשמחה!
גם לך
נערך לאחרונה על ידי Old Lady; 20-04-2011 בשעה 23:33.
בתורה כל מה שכתוב זה שאסור לך לאכול גדי עם החלב של אמא שלו.
זה ה"חכמים" (עם דגש על המרכאות) שאומרים שאסור לאכול מאכלים חלביים עד 6 שעות לאחר ארוחה בשרית.
כפי שכבר הסברתי -
אין שום אות מיותרת בתורה, ומכל ייתור 'לכאורה' אנו למדים דבר חדש. לכן, לקחו חכמים את שילוש הכתוב וניתחו אותו לעומק.
לגבי ה-6 שעות מדובר כבר במדע. להזכירך, הרמב"ם היה איש משכיל ביותר, מדען ורופא בכיר.
"אהוב את הבקורת כי היא תעמידך על הגובה האמיתי"
* * *
מתוך הבנה הדדית, אשמח שלא תגיבו על הודעותי בשבתות וחגי ישראל.
בכל עניין, אשמח לעזור בפורום תמיכה טכנית / יהדות
גלישה נעימה ומטורפת :-)
כתוב במפורש "לא תבשל גדי בחלב אימו"
אז עכשיו יש שני דברים שצריך לדבר עליהם,
1. "בחלב אימו" כתוב במפורש שאסור לבשל את הגדי בחלב של אמא שלו, עכשיו בטח הרמב"ם הביא תירוץ של "אי אפשר לבדוק כל פעם אם זאת באמת אמא שלו" או משהו כזה, אבל בסדר בזה יש עוד טיפה הגיון.
2."לא תבשל" איך לעזאזל הוא הגיע לזה שאסור שהחלב ייגע בבשר שבין השיניים? כתוב לא לבשל ולפי דעתי החום בפה שלנו הוא לא 180 מעלות כך שסביר להניח שהגדי לא מתבשל לנו בפה.
עם כל הכבוד לחכמה הגדולה שלו, זה נראה כאילו שהוא פשוט חיפש עוד ועוד חוקים מיותרים ולא קשורים.
רמב"ם כותב בספרו גם דינים שהם מן התורה, וגם דינים שהם מדרבנן, כך שזה שציטטתי לך מדברי הרמב"ם זה לא בגלל שהמקור הוא לא מן התורה, אלא בגלל שרמב"ם הוא ספר יותר מסודר וברור.
כל זה לא רלוונטי לנושא הזה, שברור שהוא אינו מן התורה, ובקושי מדרבנן.
מקור דין זה, הוא מדברי התלמוד במסכת חולין דף ק"ה (הסוגריים להלן הם מפירוש רש"י):
אמר רב חסדא: אכל בשר - אסור לאכול גבינה, גבינה - מותר לאכול בשר (משום דבשר מוציא שומן והוא נדבק בפה ומאריך בטעמו). אמר ליה רב אחא בר יוסף לרב חסדא: בשר שבין השינים מהו (האם הוא נחשב בשר לעניין שלא לאכול גבינה עמו עד שיטלנו)? קרי עליה: (במדבר י"א) הבשר עודנו בין שיניהם (משמע שהוא נחשב בשר גם כשהוא בין השינים. אמר מר עוקבא: אנא, להא מלתא, (אני, לעניין זה), חלא בר חמרא (חומץ בן יין) לגבי אבא (לעומת אבי), דאילו אבא - כי הוה אכיל בשרא האידנא לא הוה אכל גבינה עד למחר עד השתא (כשהיה אוכל בשר כעת, לא היה אוכל גבינה עד שיעברו 24 שעות), ואילו אנא - בהא סעודתא הוא דלא אכילנא, לסעודתא אחריתא – אכילנא (ואילו אני, איני אוכל בשר רק באותה סעודה ממש).
נמצא אם כן, שישנם שני עניינים שונים, האחד בנוגע לבשר שבין השיניים, והשני בנוגע לטעם המצוי בפה והגרון.
כמו שאפשר לראות ההפסקה שבין בשר לחלב, נאמרה ביחס לבשר שבין השיניים, אך מלבד זאת, מיד אחרי בשר אין לאכול חלב מחמת טעם הבשר שנשאר בפה.
להלכה נפסק כמו שהיה עושה מר עוקבא, שהיה מפסיק בין הסעודות בגלל שירי הבשר הנשארים בין השינים.
בנקודה זו נחלקו הפרשנים, מה נקרא הפסקה בין שתי סעודות?
דעת הרמב"ם והשולחן ערוך היא כמו שהבאתי לך, שההפסק הוא בין סעודת הבוקר לסעודת הערב, שהוא כשש שעות הכי הרבה.
אך דעת פוסקי אשכנז, והביאם הרמ"א ביו"ד סימן פט סעיף א, כמו שנראה יותר בדברי מר עוקבא, שהעיקר זה להפסיק בין סעודת הבשר לסעודת החלב, ולכן כתבו הם שאם מקנח את פיו משיירי הבשר, ומדיחו במים, זה כבר מספיק בשביל להחשב סעודה אחרת, ואין בזה כל חשש, אך הוסיף על זה הרמ"א, שלצאת מידי חשש, נהגו להוסיף שעה אחת של הפסק גם לשיטות אלו, כדי שיחשב שתי סעודות בוודאי.
גם לשיטות אלו צריך לברך ברכת המזון או ברכה אחרונה אחרי הבשר, גם כן מאותה סיבה, כדי שלא יחשב לאותה סעודה.
אבל, הוסיף הרמ"א שיש מדקדקין לנהוג כדעת הרמב"ם והשולחן ערוך, ולהפסיק שש שעות, וכן נכון לעשות.
למעשה, בקהלות אשכנז יש נוהגים להמתין שלש וחצי שעות, כדי שיחשב רוב שש שעות, ולצאת גם את השיטה המחמירה.
נערך לאחרונה על ידי ישראל; 21-04-2011 בשעה 14:49.
הרשאות פרסום
