מידע כללי על השכלה גבוהה

השכלה


השכלה היא ידע כללי שאדם רוכש במהלך חייו. השכלה פורמלית נרכשת בבתי ספר לסוגיהם השונים, מבית הספר היסודי ועד לאוניברסיטה, ובבתי ספר להכשרה מקצועית. השכלה בלתי פורמלית נרכשת על-ידי האדם בכוחות עצמו, באמצעות קריאת ספרים ודרכים נוספות.
אדם הרוכש את רוב השכלתו בכוחות עצמו נקרא אוטודידקט.

------------------------

מה זאת אוניברסיטה

אוניברסיטה היא מוסד להשכלה גבוהה. חשוב לדעת שהיא נקראת כך לא משום שההשכלה שרוכשים שם היא "גבוהה" - כלומר מתאימה רק לאנשים גאונים או חכמים במיוחד - אלא משום שהולכים ללמוד בה אחרי סיום ולכן זהו שלב גבוה יותר מלימודי התיכון, כמו שהלימודים בבית הספר הם שלב "גבוה" יותר מהלימודים בגן.

------------------------

מה ניתן ללמוד באוניברסיטה

באוניברסיטה ניתן ללמוד תכומים שונים של ידע. היא מחולקת לפקולטות שונות, כגון הפקולטה למדעים מדוייקים, שם לומדים מקצועות כמו מתמטיקה, פיזיקה, וכיצ"ב, הפקולטה למדעי החברה, שם לומדים סוציולוגיה, פסיכולוגיה וכל מה שקשור למקצועות החברה. כל פקולטה מחולקת לחוגים שונים, כאשר בכל חוג לומדים משהו אחר. אחד ההבדלים בין האוניברסיטה לבי"ס, שבב"ס חייבים ללמוד את כל המקצועות - גם אתה לא ממש אוהב אותם, ובאוניברסיטה כל אחד בוחר לו חוגים שהוא אוהב.


------------------------

היסטוריה

ככל הנראה, האוניברסיטה הראשונה הייתה האקדמיה היוונית, שנוסדה ב-387 לפני הספירה. את האוניברסיטה ייסד הפילוסוף היווני אפלטון ליד אתונה. באוניברסיטה זו למדו בעיקר פילוסופיה, מתמטיקה וספורט.
האוניברסיטאות האירופיות המודרניות נוסדו בימי הביניים. במאה- ה־11 הוקם בעיר סלרנו בית ספר לרפואה, במאה ה־12 הוקם בבולוניה בית ספר למשפטים שהתפתח לאוניברסיטת בולוניה, ובפאריס נפתח בית ספר לתאולוגיה ופילוסופיה. הכנסייה זיהתה את האוניברסיטאות כמאגר של אנשים מוכשרים האמונים על פרשנות טקסטים, ואלו היו תחת חסות הכנסייה ונתונים למרותה. לפני אוניברסיטאות אלה, היו קיימים מוסדות דומים בעולם המוסלמי, בעיקר בקהיר. האוניברסיטה האסיאתית החשובה ביותר הייתה נלנדה בהודו. באוניברסיטה זו למד הפילוסוף הבודהיסט נאגארג'ונה.
ראשיתן של היווצרות האוניברסיטאות האירופיות הייתה באיגודים חופשיים: קבוצות של מורים ותלמדים אשר קבעו לעצמם חוקים וסדר חיים. עם הזמן איגודים אלו קיבלו אישור מטעם השלטונות, עד אשר הפכו למוסד מוכר.
באירופה המשיכו גברים צעירים ללמוד באוניברסיטה כאשר הם סיימו ללמוד את הטריוויום: האמנויות המכינות של הדקדוק, הלוגיקה והרטוריקה, כמו גם את הקואדריוויום: אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה.

------------------------

מכללות מקצועיות בישראל

המכללות המקצועיות בישראל הן מוסדות העוסקים במתן השכלה אך אינן מוסמכות להעניק תואר אקדמי. המכללות המקצועיות מעניקות השכלה גבוהה שאינה אקדמית, ולכן אינן מורשות להעניק תארים אלא רק הסמכות ותעודות. במכללות אלה ניתנים קורסים או הסמכות בתחומים שונים, כגון: רפואה משלימה, מחשבים, אומנות ומוזיקה, בניין ותחזוקה, חשבונאות, בישול, מלונאות, חשמלאות, טכנולוגיה וקורסים טכנולוגיים ועוד.

------------------------

אופיין של המכללות המקצועיות

המכללות המקצועיות הן מכללות שמתמקדות בדרך כלל בתחום מסוים ובו מעניקות השכלה והכשרה מקצועית על מנת לתת לסטודנט כלים תעסוקתיים-מקצועיים, הפיקוח על המכללות המקצועיות מופקד לרוב בידי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה שמעניק אישורים לבוגרי המכללות שבפיקוחו.
בניגוד לאוניברסיטאות, רובן של המכללות אינן דורשות תנאי קבלה מיוחדים כמו המכללות האקדמיות, בחלק מהמכללות המקצועיות נערכים ראיונות אישיים ומבחנים התאמה לקורסים אך אין דרישה למבחן פסיכומטרי, בנוסף רק בחלק קטן מההכשרות נדרשת תעודת בגרות כתנאי קבלה ללימודים.
על פי חוק המועצה להשכלה גבוהה (מל"ג), תשי"ח-1958, רק מוסד להשכלה גבוהה שקיבל את אישור המועצה יהיה רשאי להשתמש בכינוי "מכללה אקדמית".

------------------------

מערכת ההשכלה הגבוהה בישראל
(מחבר: ד"ר שלמה הרשקוביץ)

מאז ראשית שנות ה-90 החלה מערכת ההשכלה הגבוהה להתרחב בקצב שלא היה דוגמתו מאז סוף שנות ה-60 וראשית שנות ה-70. בשנת תש"ן למדו כ-76,000 סטודנטים במערכת ההשכלה הגבוהה, ובשנת הלימודים תשנ"ח - כ-148,500 סטודנטים, דהיינו גידול של למעלה מ-95%.

הגורמים העיקריים לגידול היו: עלייה ניכרת בנטיית האוכלוסייה ללימודים אקדמיים, שהביאה לגידול בשיעור המתחילים ללמוד לתואר ראשון מ-22.9% של שנתון רלוונטי ממוצע בתש"ן לקרוב לשליש היום, וגידול של כ-30% בשכבת הגיל הרלוונטי להשכלה גבוהה כתוצאה מגידול טבעי ומעלייה.

החל משנות ה-90 עוברת מערכת ההשכלה הגבוהה גם שינויים מבניים מרחיקי לכת. למערכת נוסף מספר רב של מוסדות חדשים, התורמים לא רק להרחבת הקיבולת, אלא גם ובעיקר לגיוון אפשרויות הלימוד שמציעה המערכת ולנגישותה בפני שכבות אוכלוסייה שלא השתתפו בה בעבר. בשנת תש"ן היו במערכת ההשכלה הגבוהה שש האוניברסיטאות, מכון ויצמן למדע, האוניברסיטה הפתוחה, שישה מוסדות להשכלה גבוהה שאינם אוניברסיטאות ושמונה מכללות להכשרת מורים, שהוסמכו להעניק תואר "בוגר בהוראה". במהלך שנות ה-90 נוספו למערכת 23 מוסדות חדשים. נוסף על כך התרחבו המסלולים האקדמיים במכללות האזוריות הפועלות באחריות האקדמית של האוניברסיטאות. שינויים אלו הביאו למעבר אחוז ניכר של תלמידי התואר הראשון מן האוניברסיטאות למוסדות אחרים להשכלה גבוהה. בשנת תשמ"ו רק 12% מן הסטודנטים לתואר ראשון למדו במוסדות לא-אוניברסיטאיים, ואילו בתשנ"ז הסתכם חלקם בלמעלה מ-30%. אם כוללים ביניהם סטודנטים במכללות אזוריות באחריות האקדמית של האוניברסיטאות, אזי מגיע חלקם של סטודנטים לתואר ראשון שלא למדו בקמפוס הראשי של אוניברסיטה ל-36.2%.