סוגייה בכוונת תפילה
בס"ד
רשום בילקוט יוסף הלכות תפילה "שצריך לכוון בתפילה,ואם לא כיוון בפירושי המילים לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולהתפלל,ויציב לעצמו תנאי שאם חייב להתפלל תפילה זאת תיהיה תפילת חובה ואם לאו תיהיה תפילת נדבה"
ורשום שם בהלכה "שאם מישהו יושב באוטובוס בזמן מנחה וחושש שיעבור זמן מנחה ולא יכול לכוון את ליבו באוטובוס בזמן הנסיעה יחכה עד שיגיע לביתו ושם יתפלל תשלומין בערבית(2 תפילות 18,הראשונה לצאת ידי חובת ערבית והשניה לצאת ידי חובת מנחה),ואז יכוון את ליבו"
זה אומר שתפילה בכוונה חשובה מאוד,ואם מרן אומר שעדיף שיחכה עד שיגיע לביתו ולותר על תפילה בבזמנה רק כידי לכוון.
אבל אם אי אפשר להתפלל בכוונה בציבור כי הציבור ממהרים בתפילה ,ואם אנחנו ציבור קטן ולמשל אני העשירי ואז הציבור צריך לחכות לי וזה טורח ציבור וגם קשה לכוון ככה.וידוע מה מעלתה של תפילה במניין וכמה היא חשובה,ואפילו אומרת הגמרא שאם לא יכול להגיע ולהתפלל ביחד עם הציבור יתפלל בביתו בזמן שהציבור מתפללים.כך שרואים שמעלתה של תפילה במנין גם גדולה.
אם כך,מה עדיף?תפילה במנין ללא כוונה,או תפילה ביחיד אם כוונה??
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי srvi12
