חידת הרגשות.
לימדו אותי ששלווה פנימית תפקידה להיות חידת הרגשות.
אם מצאתם אותה,אז סימן שהגעתם למטרתכם הזמנית.
הזמן הוא בסך הכל מרכיב פשוט הבנוי מנתון קבוע וקצבו משתנה על פי מקדם פסיכולוגי.
לפעמים אנו יכולים לזהות את הזמן בתור יועץ ההנאה שלנו. אם עבר הרבה זמן - סימן שנהננו ?!
שלב א' - מצאתי את המקור:
כל חיינו אנו מתמכרים לחיות בדרכנו הנוטה לשנות עצמה ככל שאנו הולכים בה יותר.
לפעמים הדרך מתפלגת לנתיבים ואנשים מסביבנו בסך הכל מכוונים אותנו או מטעים אותנו.
אבל איך נדע ?! רוב האנשים יגידו לכם - "זרמו עם הלב".
אני באמת לא יודע אם זה רעיון כל כך טוב,
עתידו של הלב להשבר מספר כל כך רב של פעמים בחיינו שבסופו של דבר.
הוא מפתח איזושהי "נעילת אדישות" כזו שלא ניתן לפתוח.
המנעול הזה כל כך חזק שאתה אומר לעצמך שעדיף כבר להרים ידיים ופשוט לזרום על האדישות.
שלב ב' - הבנתי את המקור:
אולי דווקא ברגעים שכאלה אנו מגלים שהחיים הם גוונים מונוטוניים.
אתם חיים את השגרה. אתם חלק מהחברה שכל כך ביזתם.
בכל אותם הרגעים שאמרתם לעצמכם שבחיים לא תחיו ככה.
אתם מוצאים את עצמכם עם עיניים על הרצפה וראש מושפל.
שלב ג' - חיפוש אחר פתרון:
לא מסוגלים לקבל ששאתם בסך הכל עוד בורג חסר משמעות.
בורג קטן שמחזק מכונה כל כך גדולה ומשומנת.
מה שמצחיק שהיא יכולה בקלות רבה מידיי להסתדר בלעדיך.
האם מדובר בעוד חוויה נטולת כאבים או ששוב נסבול עד אשר לא נדע עוד כאב.
אם העדפתנו היא לחיות כאחד מן המניין.
לחיות בתור תמרור שמסמל לאדם שהולך בדרכו לאן מועדות פניו.
אולי אנו צריכים לשאוף לחיות כ-דרך חיים ולא כ-הצועדים בהם.
שלב אחרון - הארת הפתרון:
הרועה העיוור יודע שצריך לראות דברים אחרת בשביל להתקדם.
החירש שומע את צלילותם של מחשבות האנשים והמח שלו שקט מבפנים,
אנשים ברחוב קוראים לו "המדיטציה המהלכת".
האילם הוא החכם מבין אנשיי העולם.האילם חי על פי הקלישאה "סייג לחוכמה שתיקה" .
האילם שומר לעצמו את נוכחות החוכמה המרובה ששוכנת במוחו העוצמתי.
חי את חיו בשקט. חי את חיו בשלווה ואושר.
נ.ב:
סיפרו לי שכל יום אנו נולדים מחדש.
האם שווה לעבור את המסע הריגשי הזה כל פעם בכדי להגיע לשלווה פנימית זמנית ?
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Mr. Ingidao
