ברצוני להראות כי התורה נוקטת שיטה שלמה, מערכת מוסרית.
למרות שהרבה דינים שבתורה הם הרבה מעבר לכל מה שמסוגל לצפות מאדם בתרבות שלנו, יהיו בהכרח גם פרטים הנראים סותרים את מה שמקובל בימינו.
אדם שאינו שייך לתרבותינו, יתפלא מאד בראותו אותנו מענישים אדם השואף את ריחו של עשב מסוים להנאתו, אין ספק כי הוא יחשיב אותנו כבלתי מוסריים בעליל, וכמונעים מהאדם הנאה מחמת אמונות טפלות של טוטם וטאבו. יש לשער כי לו היה קניבל רואה אותנו משחררים רוצחים שמצהירים כי בכוונתם לשוב ולרצוח אותנו, תמורת גופה של אחד מבנינו, הוא היה חושבנו למשוגעים ולפושעים בעצמנו: לשחרר בני מוות תמורת אוכל???
ניהיליסטי יראה ככפיה וכפולשנות את החוק המטיל עונש על המחזיק פורנוגרפיה של קטינים...
כך שלא כל מה שנראה לנו בלתי מוסרי, נראה כך גם מנקודת המבט של המערכת המוסרית כולה.
האדם ירד לעולם כשבלבו בוערת אש מוסרית, אך בידיו אין כלים ליישם אותה, הדרך המוסרית היא מטמון שעליו למצוא בעולם הזה, השכל לבד אינו מספיק לנסח את הדרך, רק המטמון שהשאיר היוצר הוא הדרך המוסרית אליה התכוון.
כאשר ניתנה התורה באו בה מושגים שהיו בוודאי בלתי נתפסים בעיני בני האדם, התורה מצווה לאהוב את הזר ואת הגר "כמוך", אין ספק שהתנהגות זו לא תאמה ולא יכלה להתאים ליחסי האנוש של אותם ימים. הזר והגר הם בדרגת עדיפות משנית מהעם אליו האדם משתייך, ואהבת הגר במידה שווה כמוה כבגידה בעם.
האיסור לתעב מצרי "כי גר היית בארצו" גם הוא סתר את החשיבה האנושית, שהרי אם אין אתה מתעב את אויבך ורודפך, מסבה כל שהיא, הרי קרוב אתה לסייע לו במקום לצד אליו אתה משתייך.
השמיטה והיובל משחררים את הנכסים החובות והעבדים, זה בוודאי מעורר את רגש ההזדהות, אך הלא התנהגות כזו מביאה אנרכיה.
כל זכויות הקניין והכספים נעלמים כלא היו.
ישנה מצווה להלוות ואסור לקחת רבית, האם העני צריך להיות חזק מן העשיר? כשם שלעבד העברי יש זכויות יתרות על מעבידו?
אסור לחסום שור בדישו, איך בכלל מותר לרכב על סוס ולהאיץ בו במקל? אסור לנקום וליטור, אסור ללכת רכיל בין שכנים, כיצד יוכל האדם לעמוד על זכותו???
את כל המושגים האלו, בצד עוד רבים אחרים, כדוגמת: רעיון השבת, הערך המוחלט של החיים, ביטול קרבנות אדם, ביטול המעמדות, ביטול האפליה בין עניים לעשירים, זכויות האישה, השוואת כיבוד האם לכיבוד האב, האיסור המוחלט על גילוי עריות מכל סוג ותפיסתו כעבירה שבין אדם למקום, קריאה לשלום קודם מלחמה, איסור השחתה במלחמה, ביטול ענישת אבות על בנים, זכויות העובד והעבד, תפיסת המצפון והמוסר כמונח משפטי, הביאה התורה לעולם.
היטיב לבטא כל זאת במשפט אחד, בלז פסקל : "לפלא בעיני שהחוקה הראשונה בעולם היא גם המשוכללת ביותר", (פסקל, הגיגים 555).
החידוש שבכל החוקים האלו והדומים להם שבתורה, הוא בתפיסת עולם חדשה. אין החוקים האלו מופנים אל היחיד, ולו אדם אחד היושב בתוך עמו יחליט בשנת היובל להפקיר את נכסיו ואת עבדיו, הרי שמעשהו הוא חסר משמעות. אדם יחיד יכול ברצותו להתקדש ולהתנזר עד אינסוף, לא רק שלא יקח לעצמו עבדים, אלא גם יוכל לומר על עצמו כשמואל הנביא "את שור מי לקחתי וחמור מי לקחתי", לא ישתמש באדם אחר ולא יבקש ממנו טובות.
התורה מכירה את המציאות, ומבדילה בין המוחלט לבין האפשרי, גם אם אפשרי להיות עדין נפש ורך לב ולהתחסד עם כל בריה, הרי חוקי התורה הם המוחלטים. ערך החיים הוא מוחלט, כבוד האדם וחירותו הם מוחלטים, שוויון הזכויות לכל חלקי האוכלוסיה מכל מין וסוג הוא מוחלט. לו הייתה התורה מוסיפה אל המוחלט את הבלתי מוחלט, הרי היתה פוגמת בערך החוקים המוחלטים.
התורה אינה מבטלת את העבדות, שכן העבדות אינה בהכרח פסולה, קיימת הלא עבדות מרצון, לפעמים נח לאדם לקבל מזון ולינה, ואולי גם הכשרה, תמורת עבודתו. בפרט במדינות עולם שלישי בהן ישנן פערים קשים מאד להשוואה בין אוכלוסיות. המציאות שעבדות הובילה בהרבה מקומות להשתעבדות ולאלימות, לפשיטות על כפרים תמימים בכדי למכרם לעבדים, אינה כלולה בוודאי בדיני העבדים.
בכדי להגיע למצב בו אפשר לאהוב את הגרים, ולהחזיר את כל הקנינים והחובות בשנת היובל, יש צורך בחברה שלמה המושתתת על הערך של "כי לי הארץ", ועל כל הערכים הנגזרים מתפיסה זו. מערכת החוקים שבתורה הנה נצחית, ובתור שכזו צריכה היא להבדיל בין ענינים התלויים בזמן ובין ענינים נצחיים. החוק נגד העבדות מתאים לתקופתינו, ואינו מתאים לתקופה הקדומה. ואילו שאר חוקי התורה הנוהגים תמיד מתאימים בכל מקום ובכל זמן (מלבד אלו המוגבלים במקום ובזמן).
במצב שהיה מקובל במשך אלפי שנים, לפיו החזק המנצח נוטל את השבויים לעבדים, לא היה אפשר לנהוג אחרת. אם כאשר היה הצבא הישראלי מנצח היה הוא משחרר את שבוייו, הרי שלא היה לו שום כוח הרתעה, וממילא לא הייתה לו אפשרות לנצח. כשם שאי אפשר לאיים על מדינה פרימיטיבית ב'סנקציות' מודרניות שאינן נוגעות אליה, כך בלתי אפשרי היה להוות כוח בעולם מבלי העבדות. מובן שהתורה מתערבת בחוקי העבדים ומונעת לחלוטין פציעה של העבד (המוציאה אותו לחופשי) וכן קובעת עונש מוות לאדון או אדם אחר ההורג עבד (כנעני !) גם תוך כדי הכאה.



ציטוט ההודעה


היה דיון על איזה שפה לעשות רשמית ב"עולם החדש" להגיד שהם היו בריטים זה ניקרא לצאת טמבל כמו שאמרתי בגלל שרובם היו בריטים החליטו לא לעשות את זה אבל היה דיון בקשר לאיזה שפה לעשות את זה ואחת השפות שעלתה ברצינות הייתה עברית זה נימצא בחומר של 5 יחידות היסטוריה תולדות ארצות הברית עם מעניין אותך מאיפה המקור...


