אירועי טרנספר
טרנספר של אוכלוסייה היה מן הפעולות השגורות והנפוצות כבר בעולם העתיק, אף כי יעדיו היו לעתים קרובות שונים מאלו שנהגו בעת החדשה. בדרך כלל הונעו פעולות הטרנספר משאיפה להפיק תועלת כלשהי מהאוכלוסייה המוגלית - כמו במצב בו הוגלתה אוכלוסיית איכרים לחבל ארץ דליל אוכלוסין כדי להגדיל את מספר עובדי האדמה באזור - או מרצון להחליש את האוכלוסייה בחבל הארץ ממנו הוגלו התושבים: תחת שלטון האימפריות בעת העתיקה, הייתה השליטה בפועל בחבל ארץ מסורה בדרך כלל בידי שליטים מקומיים, והגליית השכבות המשכילות והחזקות בחבל ארץ מסוים נתפשה לעתים קרובות כדרך לחזק את שליטת האימפריה באזור. האימפריה האשורית הייתה דוגמה מובהקת של נוהג זה, בגרשה חלקים מהאוכלוסייה הנכבשת, אם כדי לסלק את המנהיגים או המנהיגים בפוטנציה מחבל ארץ מסוים, ואם כדי להרבות את מספר עובדי האדמה בחבל הארץ אליו הועברו התושבים.
מקרים של טרנספר רחב היקף או גירוש רווחו גם בתקופות מאוחרות יותר. בימי-הביניים ובעת החדשה המוקדמת רווחו פעולות של גירוש מטעמים שונים ומשונים - אם כדי לשמוט חוב של השלטון לקבוצה אתנית (כמו במקרה גירוש יהודי אנגליה במאה ה-13), אם כתוצר של כיבוש ארץ (כמו במקרה הרקונקיסטה בספרד במאה ה-15, שהובילה לגירוש המוסלמים ולגירוש יהודי ספרד) ואם כחלק מעימותים דתיים (כמו במקרה ההוגנוטים בצרפת). לעתים קדמה לפעולת הגירוש גם פעולת טרנספר, בה הוגלתה האוכלוסייה על ידי השליטים ממקום מושבה אל חבל ארץ מרוחק יותר ורצוי פחות.
מקרים של טרנספר רחב היקף מנימוקים תועלתניים כאלו ואחרים רווחים גם בעת החדשה, כשלעתים קרובות הם מלווים גם במבצעי יישוב מחדש או חילופי אוכלוסין מסוגים שונים. מעשים כאלו ניתן לחלק, בהגדרה רחבה, לשני סוגים עיקריים:
טרנספר מתוכנן ושיטתי על ידי השלטון המרכזי, כחלק ממדיניות ארוכת-טווח של השלטון. במקרי טרנספר אלו, חותר השלטון המרכזי להשגת יעדים מסוימים, כמו פינוי כלל האוכלוסייה מחבל ארץ מבוקש ליישוב על ידי אחרים ויישוב אוכלוסייה נאמנה לשלטון במקומה; ו
טרנספר מאולתר, בו אוכלוסייה מסוימת מועברת בעקבות אירוע דרמטי - לרוב, מלחמה או סכסוך אלים - כאמצעי למנוע עימותים עתידיים, או למטרות אחרות.
עד למלחמת העולם השנייה ואף מעט אחריה, נחשבו פתרונות של טרנספר דרך הומנית לפתרון מצבים של סכסוך אתני, במיוחד כאשר עימותים אתניים (או דתיים) הובילו לעתים קרובות לסכסוך דמים מתמשך בין אוכלוסיות. אמנת ז'נבה הרביעית מ-1949 אסרה לראשונה על העברת אוכלוסייה משטח כבוש והגדירה אותו, גם כן לראשונה, סוג של פשע.[1]
[עריכה] טרנספר של מיקום מחדש
טרנספר של מיקום מחדש נפוץ במיוחד כאשר פרויקט רחב היקף דורש פינויה של אוכלוסייה המתגוררת במקום. דוגמאות למקרים כאלו ניתן למצוא בפינוי אוכלוסייתה הענייה של פריז במאה התשע עשרה כדי לבנות את מערך השדרות הנרחב שתכנן ברון אוסמן; בפינוי חלק מאוכלוסיית עמק טנסי לצורך הקמת סכר הובר בארצות הברית של שנות השלושים של המאה העשרים; בטרנספר של יותר מ־90,000 בני אדם במצרים לצורך פינוי השטח הנדרש לאגם נאצר הצמוד לסכר אסואן שבנהר הנילוס; בפינוי 440 עיירות וכפרים הסמוכים לנהר היאנגצה שבסין, לשם הקמת סכר שלושת הערוצים; ופינוי 330,000 נפש בסין[2] לצורך הקמת תעלת מים.
סוג שונה במקצת של טרנספר מיקום מחדש התרחש כאשר כלל האוכלוסייה בחבל ארץ מוגדר פונתה במסגרת נסיגה או וויתור מתוכנן מראש על אותו חבל ארץ. גם במקרים אלו, עיקר עניינו של השלטון המפנה היה בחבל הארץ המפונה ולא בחבל הארץ בו ייושבו המפונים מחדש.
דוגמה טיפוסית אחת לכך הייתה הגליית תושבי האי דייגו גרסיה על ידי השלטון הבריטי בסוף שנות השישים של המאה העשרים. הבריטים החליטו להעביר את 2,000 תושבי האי שבאוקיינוס ההודי למאוריציוס ולסיישל, לאחר שחתמה על הסכם להקים בו בסיס צבאי משותף לארצות הברית ובריטניה. בשנת 2000 הכיר בית משפט בריטי בזכויות התושבים, העניק להם אזרחות בריטית והורה למצוא פתרון לבעיה. עד היום לא נמצא פתרון כזה. פער השנים הניכר בין הפינוי להכרה בזכות ליישוב מחדש הובילה אחדים לראות בפעולה גירוש ולא טרנספר של מיקום מחדש.[3]
דוגמה עדכנית יותר לטרנספר של מיקום מחדש ניתן לראות בפינוי תושבים יהודיים ברצועת עזה ובצפון השומרון במהלך תוכנית ההתנתקות (2005). חלק ניכר מהתושבים המפונים, ועמם רבים מתושבי ישראל, חלקו על הגדרת המעשה כמיקום מחדש, וראו בו גירוש.
נכתב במקור על ידי S.P.Q.R
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
