הערמה ביהדות
כמה וכמה סוגיות בתלמוד דנות בפרטי הערמה, וכיצד היא מותרת,
לעתים אנו משתמשים בה לטובתינו ותועלתינו, כך אנו עושים היתר עיסקא, מכירת חמץ, עירוב, פרוזבול.
מן הצד השני חלק גדול מן הפוסקים מתנגדים מאד להיתר מכירה בשביעית, מכשירי גרמא בשבת, ועוד כיוצא בהן.
איך בכלל אפשר לתת לגיטימציה להערמה שהיא עקיפת החוק? ואם נותנים לה לפעמים לגיטימציה, מדוע מתנגדים לה בחמת זעם בהזדמנות אחרת כאילו היא עקירת כל התורה כולה???
|
|
אל תמנע טוב מבעליו... אז אענה לכם תשובה שסיפקה אותי:
המושג 'הערמה' הוא מושג הלכתי, מושג שהחוק עצמו מכיר בו.
אין טעם להיכנס כאן לפרטי ההלכות, אך העיקרון הוא: הערמה שהחוק עצמו השאיר עבורה פרצה, כמוה כמאושרת על ידי החוק.
ברור שכאשר התורה אוסרת על החזקת חמץ, יכול האדם לתת את חמצו לנכרי, בסופו של דבר אין המדובר אלא בממון, וכל שהחמץ באמת קנוי לנכרי, שיצטרך לשלם כמובן את מלא התמורה תמורת השארת החמץ אצלו, הרי באמת אין היהודי עובר על "בל ייראה". שכן זוהי מכירה התקפה לגבי כל נושא משפטי בעולם.
לעומת זאת, אי אפשר לטעון שהחוק של שמיטה, משאיר פרצה של מכירת מדינה שלמה לפועל ניקיון זר, זהו מעשה מטופש ומטורף, שאף חוק של אף מדינה בעולם לא יכיר בו, ואין שום סבה שדווקא ההלכה תכיר בו.
זהו ההבדל העקרוני בין ההערמה האפשרית, לבין ההערמה הפסולה.
"תקנת הפרוזבול באה להבטיח את ענייניהם של בעלי מלאכה, חנונים ובעלי עסקים קטנים, שהיו זקוקים לאשראי. תקנה זו שביטלה את שמיטת הכספים בשנה השביעית למעשה, שמרה על תכליתה ועל רוחה", (אורבך, חז"ל אמונות ודעות, עמ' 517).
ראה גם "כך דרכו של תלמוד", מאת השופט מ. זילברג עמ' 30. וכן ז. פלק (ערכי משפט ויהדות, י-ם תשמ'), הקובע כי קיימת "העדפת הערמה משפטית על פני שינוי החוק ובלבד שתכובד הרציפות".
תן לחכם ויחכם עוד
נושא מעניין.
אני החלטתי להגיב כי ראיתי שאין פעילות ככ בפוסט, אז שלא תחשוב שאנשים לא קוראים ולא נהנים מהכתיבה.
הכל כתוב בצורה יפה ומעניינת, למדתי דבר או שניים ממה שכתבת ובעיקר נהנתי.
תודה גברנכתב במקור על ידי Daniel
הרשאות פרסום
ציטוט ההודעה
