את אהבת חיי צעקתי!
"בכל שנה שעוברת עלי אני משוכנע יותר ויותר שהבזבוז הגדול בחיים טמון באהבה שלא הענקתי, בכוחות שלא ניצלתי, בזהירות האנוכית שאינה מוכנה לסכן דבר, ואשר בניסיונה להתחמק מן הכאב מחמיצה את האושר"
אני הוא V - וכן אני מודה. פחדתי להראות את רגשותיי למין השני, פחדתי שהיא לא תאהב את מה שתגלה, פחדתי שהעבר שלי הוא זה שיקבע את עתידי.
אני הוא V - ומה שאני אספר לכם, עומד לזעזע את עולמכם. קחו כסא, תרגישו בנוח, ותנסו להבין למה החיים הם כמו שהם - קריאה מהנה.
V את אהבת חיי צעקתי!
"עולמי היה עולמה, ועתידי נראה בענייה, כל רגש בי הרגיש מוגבר, כל תחושה אנושית לא הייתה מוסברת בזמן שהייתי על ידה." - כשהיא הלכה היא השאירה לי את הזיכרון הזה. היא הלכה, ולא ראיתי אותה יותר...
לאחר מספר ימים, שנתי לא ידעה שובע - יצאתי לטיול קצר מחוץ לביתי, עוד לילה גדוש במחשבות על ניסיונות נכזבות, על כאב לא מוסבר שנובע מתחושת ריקנות שהיא לא שם. עצב עמוק, עצב שלא ניתן להסביר, כל הגוף הרגיש כאוב, פגוע, מילה הכי קטנה יכלה למוטט אותי - ואני לא ידעתי איך אצא מזה.
חזרתי לביתי, הדלקתי טלוויזיה. אני זוכר שהיה איזה סרט מצחיק על אהבה... כן, כן, אני זוכר.. מישהו מאוהב במישהי, ונראה שהיא גם בו, לילה אחד אמר לה "את אהבת חיי" ויום לאחר מכן היא הסתלקה, מאז הוא חיפש אותה, אך לשווא.. נשמע מוכר?, זה בגלל שאני הייתי בסרט הזה, ועד היום התסריט ממשיך להיכתב..
כיביתי את הטלוויזיה, חזרתי למטה. בכיתי.. כמו רוב חיי, בכי היה הכלי שהיה לי. אני לבד, והיא.. היא נמצאת במקום כלשהו, חייה את החיים במלואם.
רגשותיי לא ידענו מנוח, 4 ימים לא יצאתי מביתי, לא עניתי לטלפונים, ולא פתחתי את הדלת לאף אחד. - במשך 4 ימים חשבתי, התפללתי, ונשבעתי - נשבעתי שהאדם שנמצא כרגע בתוכי לא יחיה עוד, ואדם חדש היוולד, אדם שונה, - באותו רגע אפשר לומד שהתאבדתי. הנפש הוחלפה, ואדם חדש נולד.
לאחר 4 ימים, 23:00 בלילה, החלטתי לצאת לבר ולנסות להכיר מישהי שתמלא את ליבי באושר, הרגשתי מחוזק.
כבר בתחילת הדרך ראיתי זוגות הולכים יד ביד - התמלאתי עצב, ומיד הסתובבתי חזרה לכיוון הדלת, באתי לפתוח ולרוץ הביתה אל הדיכאון, אך לפתע מישהו נגע לי בכתף. - הסתובבתי בבהלה, והיא הופיעה.הלוואי שהייתי יכול לתאר לכם מה הרגשתי..
("משפט") - בר.
(משפט) - אני.
( - ) הסבר לשיחה.
"סליחה אדוני, אתה יודע איך אני מגיעה לבר (לא חשוב) בדיזינגוף?"
כן, זה ממש קרוב, בכיכר הראשונה, מצד ימין.
"תודה רבה לך, אני מסתובבת כבר שעה, ממש ממש תודה"
- היא באה ללכת, ואני הכנסתי את המפתחות למנעול הדלת, תוך כדי הסטתי את ראשי לכיוון שבו הלכה.
אמממ.. סליחה רגע, סליחה..
- היא הסתובבה, ואני הלכתי לכיוונה.
"כן.., אני מקשיבה, הכל בסדר? העניים שלך קצת אדומות.."
זה ישמע לך קצת מוזר..., אבל אני אחרי פרידה של כמה שנים.., החלטתי לומר לה שהיא אהבת חיי, והיא הלכה. 4 ימים לא יצאתי מביתי, והיום החלטתי לעזור אומץ ולצאת, אך הזוגות שמהלכים פה שוברים אותי... ואני מרגיש.. אני מרגיש... *התחלתי לבכות את הכאב החוצה* שאני צריך מישהו שיעמוד לצידי..
- לפתע היא התקרבה וחיבקה אותי. אני אדם זר בשבילה, והיא פשוט חיבקה אותי.
"יהיה בסדר.. אל תבכה בבקשה, שאני רואה מישהו בוכה אני בוכה גם.. *היא דמעה מעט*
אני כל כך מצטער, אני נפלתי עליך משום מקום, אני מצטער שהרסתי לך את הערב. תמשיכי לך, אני גר פה, אני אלך הביתה לישון מעט..
"אתה בטוח שאתה תיהיה בסדר?"
כן, כן, - אני אדם חזק, עברתי דברים יותר קשים בחיים.
"בסדר, דרך אגב אני בר."
אני הוא V (אתם מבינים).
"שמור על עצמך, ותחייך, זה הכי חשוב".
תודה לך בר, להתראות,תהני.
- היא הלכה, ואני פתחתי את הדלת. הלכתי למקלחת הבטתי במראה - שמתי ידיים על הפנים ופרצתי בבכי.. את בר אני לא אראה יותר, פשוט פספסתי את הסיכוי האחרון שלי לאושר.. הסתכלתי שוב - וצעקתי אתה אידיוט!, אידיוט!, אידיוטטטטטטטט!!!!!!!!!!!!!
- דפיקות בדלת. ניגבתי את הפנים, ונגישתי לפתוח.
"החלטתי להעביר איזה ערב ביתי עם סרט טוב, יש לך במקרה DVD?"
- עיניי נצצו, ואני בחיוך ענק - בוודאי, יש לי DVD מצויין.
מצטער על הכאוס בבית, ועל שאין לי להציע לך משהו לאכול, לא הייתי בקניות בזמן האחרון..
"אז V... איזה מן אדם אתה?, חי לבדך בעיר הגדולה בתל- אביב?"
עד לפני כמה זמן לא הייתי לבד.. *וכרגיל שוב דומע..*
"נקודה רגישה. לסתום את הפה. *עשתה סימן של ריצ'רץ' על הפה*
-- העברנו שעה רק בדיבורים, והזמן עשה את שלו..
בר איזו סוג של בחורה את?, אני אדם זר בשבילך, אין לך מושג מי אני, ובכל זאת את בביתי. מה יכול לגרום לך לעשות מעשה כזה?
"אני רואה אותך. העיניים שלך משדרות לי משהו שלא ראיתי מעולם. אני רואה כאב, אני רואה אדם שעבר הרבה בחיים, ואני רואה אותך V, אני פשוט רואה אותך.."
הסיפור הזה נמשך זמן רב.. ובר ואני נפגשנו יותר ויותר.. נהפכו לזוג.
באחד הימים שישבנו בפארק החלטתי לגלות לה - "את אהבת חיי צעקתי!" - אך הפעם, היא לא הלכה לשום מקום. היא נשארה, היא נשארה בגלל מי שאני.
ומי אני?.. אני הוא אדם שבור, ואני אדם בעל אושר. אני הוא V.
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי player1
