טוב, האמת שזה נושא רחב ומורכב, עם הרבה כיוונים.
נתחיל מהמציאות, דהיינו מה התנאים שצריכים להיות, כדי שהבן יקרא 'בן סורר ומורה': 1) זה בשלב שהוא בגיל 13 עד 13.5 שנה. פרק זמן קצר. 2) הוא צריך לאכול כמות מסוימת של בשר ולשתות כמות של יין האיטלקי (דווקא. ולכאורה, מה זה משנה סוג היין). 3) הוריו צריכים להביא אותו לבית הדין שיהרגוהו (איזה הורים יסכימו). ואפי' אם אחד מהם מסרב, אי אפשר להרוג אותו. 4) אם הוא ברח אחרי שגזרו את דינו למיתה. וכשתפסו אותו הוא עבר את גיל 13.5, הוא פטור. וזה לכאורה תמוה. למה?
(ישנם עוד פרטים, שאפשר לקרוא אותם בפרק שמיני של מסכת סנהדרין, במשניות).
מכל האמור לעיל, למדו חכמים שהתורה הגבילה את האפשרות שבן סורר ומורה יקרה באמת במציאות, ע"י כללים שלא יאפשרו לזה לקרות (כמעט, הרי יש סיכוי זעיר שזה כן יוכל לקרות). ואמרו חכמים ש'בן סורר ומורה לא היה ולא עתיד להיות, ולמה נכתב? דרוש וקבל שכר' (נראה שזו המצווה היחידה שנאמר עליה כך). מה יש לדרוש? שהתורה אמרה שבן סורר ומורה ראוי למיתה. וזה עצמו קשה, כיוון שלא מצאנו בתורה שעל אכילה ושתיה מתוך גרגרנות אדם יתחייב מיתה. אלא שהתורה אמרה שאם בשלב כזה בחיים שלו כך הוא מתנהג, כשיגדל הוא יהיה ליסטים (גנב שרוצח וגונב). לכן עדיף להמית אותו כעת שהוא לא חטא כל כך, ולכן לא יענש בשמים בחומרא, מאשר לתפוס אותו בהמשך על רצח ולהרוג אותו כשהוא חייב.
זאת אומרת, שהמטרה של התורה היתה שנלמד לאיפה אדם יכול להדרדר, כאשר כבר בילדותו הוא דברים חריגים. מה שנקרא היום 'ילדות עשוקה'. כמה נערים שנמצאים בחברה מקולקלת, מגיעים לפשע בהמשך חייהם וכו'.
לגבי הענין של המלחמה. זה שלפני שנכתבה פרשת 'בן סורר ומורה', נכתבו שתי פרשות. אחת, הדין שכאשר אדם בשעת מלחמה רואה אישה מהאוייב שמוצאת חן בעיניו מאוד, מותר לקחתה לאישה (יש בזה הרבה פרטים. גם מותר לו לבוא עליה בשעת המלחמה). ההיתר הזה שהתורה נתנה, נובע מחולשת האדם. דהיינו, זו לא המלצה של התורה, לנהוג כך. אלא מי שלא יכול לעמוד בכך, אז התורה התירה לו. ואחר כך נאמרה בתורה הפרשה שיש לאדם שתי נשים, אחת מהן שנואה וממנה בנו הבכור, הוא חייב לתת לו פי שניים בירושה, למרות שאמו שנואה. אחר כך כתובה פרשת 'בן סורר ומורה'.
וחכמים למדו מסמיכות הפרשיות, שמי שיקח אישה מהמלחמה, סופו לשונאה. והבן שיהיה לו ממנה, יהיה סורר ומורה.
ועל זה אמר לך הרב שלך, שאם הוא עושה זאת לשם מצוה, אז לא יצא מזה קלקול. אני לא מכיר את הפירוש הזה, אבל זה נשמע הגיוני, שהתורה לא התירה לאדם משהו, שאחר כך הוא יפגע ממנו.
בכל אופן, דוד המלך גם לקח אישה מהמלחמה. וממנה נולד לו אבשלום, בנו. שמרד בו, ואחר כך היתה מלחמה ביניהם, ואבשלום נהרג. כך שרואים שזה קצת התקיים, הדין של בן סורר ומורה.
אגב, עצם השאלה שם, 'למה הורגים ילד בגלל שהוא אכל בשר?' היא שאלה טובה. וגם אנחנו צריכים לשאול אותה את עצמינו. רק שיש לה תשובה, שבאמת התורה לא רצתה להרוג את הילד, וזה גם לא קרה מעולם. אלא התורה רצתה ללמד שילדים צריך לחנך, ולדאוג שלא יגיעו למקומות גרועים בהמשך חייהם.
אותו הדבר לגבי פרשת מקושש. שואלים, 'מה, בגלל שאדם קושש עצים הרגו אותו?'. זו לא שאלה פסולה, רק שיש לה תשובה. שהשבת היא קדושה מאוד, וממעשה קטן ביותר, אפשר לעבור על איסור חמור ביותר. וכל מי שנהרג על כל עבירה שהיא, זה רק כאשר לפני כן הזהירו אותו שני עדים שאם הוא ימשיך הם יעידו עליו והוא יתחייב מיתה, ובכל זאת הוא בחר להמשיך. כאילו היה לו שווה להמשיך לקושש, למרות שידע שזה יעלה לו בחייו.
'קצת' הארכתי, אבל אבל נראה לי שזה חשוב, להבין את התורה נכון. כל טוב.