מס' טיפים לרוכב המתחיל
רוב האנשים רוצים לעשות יותר, יותר טכני, יותר מהר, יותר שליטה. לא מעט חושבים שאם יחליפו אופניים ישפרו את ביצועיהם.
אופניים טובים אמנם יקלו על הרוכב/ת את הביצועים היותר קשים ואת השליטה במהירות גבוהה ותנאים קיצוניים אך בשביל רכישת מיומנויות בסיסיות טובות דווקא יותר נכון להתאמן על אופניים פשוטות. כך תוכלו לפתח מיומנויות טובות מבלי שהאופניים "יעשו לנו הנחות" וזה גם יאפשר לכם/ן לגלות לאיזו רמה אתם/ן רוצים/ות להגיע ואילו אופניים יספיקו לכם.
פרק א:
התאמת האופניים לרוכב:
מאחר והדבר הבסיסי ביותר שאנחנו צריכים בשביל לרכב הם האופניים, קצת על התאמת אופניים.
לא מעט אנשים יוצאים מהחנות עם אופניים שלא מתאימים להם. הסימן הראשון הוא אי נוחות, השני הוא כאבים, בעיקר בגב, ברכיים ומפרקי הידיים. מצב זה הינו מתכון בטוח לנטישת הספורט אם לא נחזור ונתקן את המעוות.
המידה הבסיסית שמוגדרת מטעמי בטיחות היא ה-Stand Over או בשפה פשוטה – המרווח בעמידה.
עימדו עם נעליים שטוחות כאשר ידיכם על הכידון, הכיסא נמצא מעט מאחוריכם והאופניים בין רגליכם.
בין הצינור העליון של האופניים (ה"רמה") לבין המפשעה שלכם צריכים להיות בין- 5 ל- 7 סנטימטרים.
אני מקווה שלא צריך להסביר יותר מדי למה זה חשוב.
תנסו להעלות את הגלגל הקדמי על שפת המדרכה כאשר אתם עומדים עם גלגל אחורי על הכביש....אם הם נוגעים בכם, הם גדולים מדי, ורוב הסיכויים שבתנאי שטח לא תוכלו לעמוד מעליהם אם תצטרכו לקפוץ מהכיסא על רגליכם.
המידה השנייה שחשובה לנו היא ה – Effective Top Tube או המרחק בין הכיסא לכידון.
אם המרחק הזה גדול מדי, אנחנו "ניפול" לפנים וכל המשקל שלנו ישען על הידיים. לא נוכל לתמרן את משקלנו כראוי והכאבים בידיים ובכתפיים לא יאפשרו לנו לרכב הרבה.
אם הוא קצר מדי, נרגיש שהאופניים "צפופים" מדי, נשב זקוף מאוד
נחבר את שני האורכים יחד ונחלק את הסכום שלהם לשניים. לדוגמא:
גוף 50 + זרוע 70 = 120 סנטימטרים . 120/2 = 60 סנטימטרים.
זהו בערך המרחק שצריך להיות בין מרכז הכיסא למרכז ציר ההיגוי של המזלג
המרחק ניתן לשינוי על ידי בחירת סטם (המוט שמחבר את הכידון לציר ההיגוי של המזלג) באורך שונה.
אורך הסטם לא צריך לעלות על 12 סנטימטר, כדי לא להעביר יותר מדי משקל לכיוון הגלגל הקדמי. סטם קצר מדי (מתחת 70 מ"מ) ישפיע על ההיגוי לרעה.
הבדיקה האחרונה היא לוודא שכאשר הפדלים וזרועות הקראנק מקבילים לקרקע,הברך של הרגל שנמצאת מקדימה, נמצאת מעל ציר הפדל של אותה רגל.
כל זאת כמובן כאשר הכיסא נמצא בגובה שמאפשר מתיחת רגל ישרה בישיבה כאשר העקב על הפדל, והפדל במצב הכי נמוך שלו.
אם כל מה שבדקתם נמצא תואם, ניתן יהיה לעשות כיוונים קלים לנוחותכם לאחר שתרכבו קצת יותר.
פרק ב:
הרכיבה:
הדבר הראשון שאנחנו צריכים לנסות בזמן הרכיבה הוא להירגע, להשתחרר.
זוכרים איך שהיינו ילדים רכבנו ללא פחד? זו ההרגשה שאנחנו צריכים לשחזר. הפחד גורם לנו לכווץ את כל השרירים, ללפות את הכידון בכל כוחנו, להיות קשיחים כמו קרש יבש.
השליטה באופניים דורשת משחק של שיווי משקל המתבצע על ידי הזזת הגוף לשמירת מרכז הכובד שלנו בין הגלגלים.
אם נהיה קשיחים, לא נוכל לשחק עם מרכז הכובד שלנו ונהיה מועדים לנפילות, גם יכולת ספיגת המהמורות שלנו נמוכה, וכשניפול, יהיה לנו סיכוי גבוה יותר להיפצע.
אז RELAX !!!
אחיזת הכידון:
אחיזת הכידון צריכה להיות כלחיצת יד טובה, לא ננסה לשבור עצמות ולא ניתן יד רפויה. הדבר הכי קרוב שעולה לראש זה כמו שאוחזים מטאטא.
אם כבר באחיזה דנים אנו, אז מומלץ להשאיר את האצבע על מנוף הבלם, לכל צרה שלא תבוא. כאשר באמת צריך את הברקסים, זה הרבה פעמים בהפתעה. אז עדיף שנהיה מוכנים עם אצבע על המנוף ונצרף עוד אצבע אם צריך.
את משקל הגוף עדיף לחלק בין הפדלים לאוכף כתלות במצב השטח.
בשטח משובש מאוד נעמוד על הפדלים כדי לא גרום לעצמנו כאב מיותר בגב ובישבן, עם ברכיים מעט מכופפות נוכל לספוג את המהמורות עם הרגליים.
ברכיבת כביש נשב בנחת על האוכף ונשתמש בכוח הרגליים לדווש.
שתי התופעות שנותנות לנו שליטה על האופניים ובכך מאפשרות לנו לרכב בנתיב מסוים ולא ליפול הן שיווי משקל ואחיזה.
שיווי משקל:
אנחנו יודעים לשמור על שיווי משקל בעמידה, וזה קל יחסית, מאחר ורוחב כף הרגל שלנו מאפשר לנו להפעיל מומנט לכיוון הרצוי.
צמיג האופניים הוא לרוב צר יותר וגמיש יותר ואינו מאפשר הפעלת מומנטים כמו כף הרגל. לכן נשאף לנצל את העובדה שהאופניים יציבים יחסית כאשר הם מתגלגלים ולשמור על שיווי משקל תוך כדי רכיבה, לשאוף תמיד להיות בתנועה.
מעבר לשיווי משקל לצדדים, ברכיבת שטח ישנם גם שיפועים למעלה ולמטה אשר מחייבים אותנו לשמור על שיווי משקל כדי לא להתהפך.
כעיקרון, כל עוד מרכז הכובד שלנו נמצא בין שני צירי הגלגלים של האופניים, נישאר יציבים – העיקרון תופש לגבי רכיבה, על שיווי משקל בזמן בלימה נפרט מאוחר יותר.
אם הרכיבה בשטח מאוזן יחסית הרוכב שנמצא בין שני הגלגלים וקרוב יותר לגלגל האחורי, מצב זה מפחית את העומס מהגלגל הקדמי ומאפשר לו לתפס יותר בקלות מכשולים קטנים, כמו כן ההיגוי יהיה קל יותר.
בעליה האופניים נוטים בזוית, אם נישאר באותה תנוחה יחסית לאופניים.
מרכז הכובד שלנו קרוב מאוד לגלגל האחורי ובמקרים קיצוניים גם עלול להיות מאחוריו ולא יהיה כמעט משקל על הגלגל הקדמי. במקרה כזה, כמעט כל כח שנפעיל בדווש יגרום להרמת הגלגל הקדמי ולאיבוד האחיזה וההיגוי. שלא נדבר על האפשרות להתהפך אחורה.
לכן בעליה אנחנו נשב על קצה הכיסא ונרכן קדימה כדי להעביר את מרכז הכובד בחזרה אל המרכז בין שני הגלגלים. לפעמים נצטרך אפילו לעמוד כדי לשמור על שיווי משקל.
בירידה הסיפור חוזר על עצמו רק בכיוון ההפוך.
מרכז הכובד שלנו נע קדימה לכיוון הגלגל הקדמי ואם נישאר בכיסא או חס וחלילה נעמוד זקוף, אנחנו עלולים למצוא את עצמנו מגיעים למטה לפני האופניים.
בירידה, ניקח את הגוף אחורה כדי לשמור את מרכז הכובד בין הגלגלים.
ככל שהירידה תלולה יותר, נמתח את הזרועות וניקח את הגוף אחורה יותר.
בירידות תלולות ננמיך את האוכף כך שנוכל להימתח אחורה עד שהבטן תיגע באוכף.
אחיזה:
אחיזת הצמיגים בקרקע מאפשרת לנו להאיץ, לבלום ולשנות כיוון.
האחיזה תלויה מאוד במשקל שמונח על ציר הגלגל.
זוהי עוד אחת מהסיבות שאנחנו חייבים להיות ערניים למיקום מרכז הכובד שלנו.
כאשר אנחנו בתנועה קדימה, בזמן בלימה האופניים רוצים לעצור בעוד הגוף שלנו רוצה להמשיך קדימה. כך עובר רוב המשקל אל הגלגל הקדמי של האופניים ויש צורך לשמור את מרכז הכובד נמוך ואחורה כדי למנוע מצב שבו אנחנו נופלים קדימה. העברת המשקל אחורה גם תחזיר משקל לגלגל האחורי ותשפר את האחיזה שלו בזמן בלימה.
את הבלימה מבצעים עם הבלם הקדמי והבלם האחורי בו זמנית.
יש לזכור שרוב המשקל עובר קדימה והגלגל האחורי לא נושא הרבה משקל בבלימה ולכן אחיזתו בקרקע יורדת. אם הגלגל האחורי ננעל בזמן בלימה, יש להרפות מעט ממנוף הבלם האחורי וללחוץ בשנית. נעילת הגלגל האחורי לרוב לא תגרום לנו ליפול אך תפחית את יכולתנו לשלוט באופניים.
הגלגל הקדמי לא יחליק בקלות ויאפשר בלימה עד למצב של STOPPIE על משטחי בטון, אספלט וכדומה.
על משטחים חלקים, דרדרת, חצץ, ובוץ, יש להיזהר מאוד לא לנעול את הגלגל הקדמי. נעילה של הגלגל הקדמי תסתיים כמעט תמיד בנפילה הצידה וקדימה.
בסיבובים יש להשתדל להימנע משימוש בבלמים (לבלום לפני הסיבוב) ולהקפיד על העברת משקל למרכז האופניים. העברת המשקל קדימה משפרת את אחיזת הגלגל הקדמי שמוביל את האופניים ומונעת בריחה של האופניים מהקו שבחרנו.
לשיפור האחיזה בכלל יש למתוח את הרגל בצד החיצוני של הסיבוב ולהשעין את כל משקל הרוכב עליה. דבר זה יפחית את הסיכוי להיזרק החוצה מהסיבוב.
חשוב מאוד לצאת למגרש פתוח \ פארק עם דשא \ רחבה גדולה ולתרגל עצירה, עליות, סיבובים ושליטה בכלל, כל פעם לתרגל נושא אחד בלבד במשך 20 דקות בערך. לא להשתולל ולא "לערבב" תרגולים, המיומנות תבוא עם התרגול.
פרק ג:
מכשולים:
.
הנה סדר הפעולות:
1)ניקח את הגוף אחורה
2)נמשוך את הכידון ונעלה את הגלגל הקדימי
3)נעביר את הגוף קדימה
עכשיו נשאר רק לצאת לרכב ולתרגל את הכול!
אל תשכחו קסדה!
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי Mr.Young
