אני בת 15 וחצי ויש לי חבר כבר שנה פלוס.הוא בן 16 עוד מעט
והבעיה היא שאני מרגישה שאני חייבת אותו איתי כל הזמן
כשאני רואה שהוא במחשב ולא מתקשר אליי בסקייפ אני נעלבת , הרוב אני מתקשרת אליו , אני לא מצליחה לשחרר אותו בלילה כשהוא רוצה ללכת לישון ואני לא יודעת למה זה קורה אבל אני כאילו לא מצליחה לשחרר אותו
אנחנו נפגשים פעם בשבוע , וכשאני רואה את חברות שלי יוצאות עם הבני זוג שלהם כל יום זה צובט לי בלב,כי אני מרגישה לפעמים שהקשר שלנו נהפך להיות הרבע שעה הזאת בסקייפ כל איזה שעתיים.
דיברתי איתו על זה שאני רוצה שנפגש יותר והוא אמר שגם הוא מאוד רוצה אבל אין לו זמן . אבל כשזה קשור לעיסוקים שלו אני לא רואה שמשהו מונע ממנו ללכת.
בנוסף לזה , הוא התחיל לצאת עם בנות לאחרונה . וזה פשוט שהתרגלתי לזה שהוא יוצא רק עם החברים שלו שהם בנים , והשנה בגלל הכיתה החדשה הוא התחיל להתחבר גם לבנות ולצאת איתן . ואני הטיפוס הכי קנאי בארץ
אני לא מצליחה לחשוב עליו ועל בנות ביחד
אני משתדלת שלא להראות לו עד כמה אני מקנאה אבל הוא אומר לי לפעמים "איזה קנאית את " וכאלה , ולפעמים הוא גם אומר לי שזה ממש חמוד.
אני לא רוצה להיות קנאית מדי, ואני לא רוצה לכבול אותו באזיקים כי זה מה שאני עושה . אני באמת לא יודעת איך להתמודד עם זה
עזרה בבקשה ?![]()



ציטוט ההודעה






