על גבולות, חופש, אוכל ומה שבינהם
כשאני מבקשת שיגדירו לי מהו גבול, התשובות הן בד"כ בקונוטציה שלילית. אנשים מגדירים גבול כמשהו שמגביל אותם, עוצר אותם, מדכא אותם, קו ברור ונוקשה שאותו אסור לעבור.
אני מציעה להסתכל על המושג גבול בצורה שונה, גבול מטרתו להגן עליי מבפנים ומבחוץ, הוא נותן הגדרה של התחלה וסוף ובכך מעניק משמעות, הוא קיים בראש ובראשונה כדי לשרת אותי ולאפשר לי חופש בחירה. גבולות הם יסוד חשוב והכרחי להתפתחות בריאה של ילדינו, הצבת הגבולות שומרת עליהם מפגיעה פיזית ומאפשרת להם התפתחות רגשית תקינה. שימת גבולות מספקת לילדינו סביבה בטוחה ויציבה שם יוכלו ליצור לעצמם זהות, עצמאות וריבונות אוטונומית.
ישנם גבולות אבסולוטיים שאינם ניתנים לשינוי כמו למשל גבולות בין מדינות, אתיקה ומוסר, חוקים וכו' שמטרתם להגן על הפרט בתוך החברה וישנם גבולות דינמיים, סובייקטיביים שמטרתם להגן על הפרט בתוך עצמו. גבולות באוכל הם דוגמא לגבול אינדיווידואלי שכזה, גבול שע"י הגדרתו נותן הפרט מענה לצרכים הפיזיים והרגשיים שלו. אז איך אדע מהו הגבול הנכון בשבילי? גבול פרוץ מדי יכול להיות בעוכריי כי הוא עלול לסכן אותי ואת בריאותי, הפיזית והנפשית ולחילופין, גבול צר מדי ילווה תמיד בהרגשת כישלון כי כל יציאה מהקווים תיתן חוויה של מעידה או נפילה.
תחימת האוכל בצלחת, אכילה סביב שולחן, הרכב ארוחה והגדרת המתוקים בתפריט שלי הם רק דוגמא לגבולות חיצוניים המאפשרים לי למצוא ולברר את הגבולות הפנימיים שלי ולרכוש חזרה אכילה אינטואיטיבית. מחשבות ותפיסה דיכוטומית באוכל של שחור ולבן, אסור ומותר לא מאפשרות לי בחירה ובד"כ יוצרות חוויה מתמשכת של קיפוח ודיכוי המובילות לתחושות של פיתוי, התמרדות פנימית וחיפוש אחר פיצוי. גבולות פנימיים אשר יאופיינו בגמישות יחסית יאפשרו לי לנוע בחופשיות ו"לשחק" בתוכם בהתאם לסיטואציות השונות, הם יתחמו את הסביבה הבטוחה שלי באוכל ויקנו לי את היכולת לבחור כל פעם מחדש את שנכון לי משלל האופציות הקיימות והזכות הזו לבחור מעניקה לי חוויה של שליטה, העצמה וחופש.
מה דעתכם? אילו גבולות הייתם מגדירים לעצמכם, בכל הנוגע לאוכל?
נכתב במקור על ידי NixL
