
נכתב במקור על ידי
XsonicX
לדעתי, "אושר" הינו מושג אינדבדואלי.
וכן, אני מאמין שלרוב האנשים המונח "אושר" מתפרש כהרגשת ה-"טוב לי" שנוצרת בשל יעדים מדידים ומוחשיים אשר הם משיגים, גם אם הם לא יודו בזה וישקרו ש"אושר מבחינתי זה לחייך/ליהנות כל יום/לאהוב/לשמוח סתם ככה בלי סיבה".
השאלה היא, האם לדעתך כאן מסתיים לו מונח ה-"אושר" או שיש עוד משהו נסתר.. מתחת לפני השטח, מתחת לכל ההישגים, החברים, ההנאות והאתגרים שציינת?
לא יצא לך לחשוב על זה פעם? (אם לא יצא לך לחשוב, זה אפילו יותר טוב..).
כשהיית קטן, השתוקקת לצעצוע מסויים, תחילה ההורים לא הסכימו לקנות לך אותו, בכית קצת והגיע היום הנחשף אשר אמא ואבא נכנסו הביתה והביאו לך מתנה.. את הצעצוע שלו ייחלת כלכך!
אני מניח שאם אתה בן אדם ממוצע הבריא בנפשך, חווית "אושר" באותו הרגע.
אבל האם זה נפסק כאן? האם ה-"אושר" הזה שחווית בגיל שנתיים מלווה אותך עד היום? כשאתה כבר בוגר?
אני מניח שלא.
וזה ממשיך:
- בגן רצית לשחק עם חברים וכשהם שיתפו אותך הרגשת "אושר" אך הוא כנראה התפוגג תוך כמה שעות לאחר שחזרת הביתה.
- בבית ספר היסודי, כשאמא ואבא אמרו לך שאם תקבל 100 במבחן הם יקנו לך מחשב.. קיבלת את ה-100 הנחשף וכשהמחשב הגיע בכלל חווית את "שיא האושר".. אבל אני מאמין שגם אושר מסוג שכזה נעלם והתפוגג במוקדם או במאוחר..
- כעת זאת חברה..
- מחר זה תואר ראשון.
- מחרתיים זהו התואר השני.
- שבוע הבא זהו תפקיד נחשק שרצית להתקבל אליו.
וכולו וכולו וכולו..
האם לדעתך אושר מהסוג הזה הוא חיוני לך? לגופך? לנפשך? לחייך?..
גם אם כן, כל זה טוב ויפה... אך האם לדעתך (ותהיה כן עם עצמך), בגיל 60 או 80 באמת ישנה לך אם קיבלת 100 במבחן או רק 90, אם הצלחת להשיג חברה בגיל 17 או 25 או האם הצלחת להוציא את התואר שרצית ולא תואר אחר?
שוב אני שואל, האם אותם רגעים של "אושר" הנוצרו לך באמצעות הישגים, באמת מלווים אותך לאורך זמן?