נכתב במקור על ידי
md-designers
אני מבין אותך אחי היקר.
היית בכדורגל...לא זרם עברת לטניס...היה נחמד אז הפסקת וזרמת על ג'ודו וכל החיים ראית שמשהו הולך לך בקלות אז ויתרת ועברת לאתגר חדש.
הדבר היחידי שמשותף לכל מקצועות הספורט שעסקת בהם - זה ההתמכרות שלך(ובצדק) לאדרנלין.
אני כמוך אחי. אני יודע איך זה להיות על המגרש. ולהרגיש את הטירוף הזה.
לרוץ ולהלחם על כל מילימטר על המגרש. להרגיש את החוויה שיש כיחיד וכקבוצה.
אין סיפוק יותר גדול מזה. מסכים איתך.
שאלה קטנה: מה תעשה אם תפצע ?!
אני בדיוק חוזר ממתיחה במפשעות שזה אחד הדברים הגרועים שקרו לי בחיים.
הייתי מושבת חודשיים וחצי. היה אסור לי לרוץ.
בסופי שבוע ובימי שלישי בליגת שכונות שאני משתתף בה, לא יכלתי לשחק.
הרגשתי כאילו לקחו לי את הדבר הכי חשוב בחיים.
לגביי הלימודים - כנ"ל. כמוני. כמוך.
לא הייתי מגיע ללימודים. לא הייתי קם בבוקר. הייתי יושב כל התיכון מעושן מירוק.
שם זין אחד ענק על כל החיים. אבל הה לי אופי של ספורטאי גדול כנראה.הייתי שם ב MONEY TIME.
ברגע האמת. ברגעים המכריעים - הייתי יוצא מהחושך ונותן 200%. בשביל להצליח.
וכמו כוכב אמיתי. ברגעים הנכונים הייתי עושה את ההחלטות הנכונות ומנצח.
אומנם סיימתי עם תעודת בגרות די בינונית. כיום אני סטודנט לשנה ב' במדעי המחשב ומתמטיקה.
ואם הייתי משנה משהו, אולי זה את הגישה שלי.
כי וואלה הייתי יכול להשקיע טיפה מאמץ. לעשן פחות.
להגיע יותר ללימודים ולקבל תעודת בגרות לפרצוף.
הייתי הרבה יותר מבסוט על זה.
לרוע מזלי, גם היום יש לי את הבעיה הזאת. כי לא התעניינתי ולא ניסיתי לפתור אותה כמוך.
גם היום אני בקושי מופיע ללימודים. אני נזכר ללמוד בתקופת המבחנים. ואני מצליח.
אבל אף פעם לא מספיק לי הזמן בשביל להגיע למושלמות. וגם היום הציונים בינוניים.
ציטוט ההודעה
