חידוד לשבת; פרשת ויצא
בית אלהים ושער שמים: פרשת השבוע ממשיכה את סיומה של הפרשה הקודמת בה צווה יעקב ללכת פדנה ארם. גם הפטרת השבת פותחת בתיאור זה של יציאתו של יעקב באמרה: "ויברח יעקב שדה ארם ויעבד ישראל באשה ובאשה שמר". תיאור זה של ההפטרה יחד עם מה שסופר לנו בסוף הפרשה הקודמת מבליט את שני הייעודים שלמענם צווה יעקב ללכת אל לבן דודו.
הראשון מה שאמרה לו אימו "קום ברח לך אל לבן אחי חרנה… עד שוב חמת אחיך", יעקב מצטווה לברח חרנה מפני רצונו של אחיו להרגו על אודות הברכה, משום כך פותחת ההפטרה במילים "ויברח יעקב" וכפי שנאמר בפרשת תולדות "חרנה" משום חרון האף של אחיו; והשני מה שאמר לו אביו "קום לך פדנה ארם … וקח לך משם אשה", כלומר ציוהו על המשכת התולדות ועל כן לפני ששלחו מברכו בברכת אברהם, היא ברכת המשכת הזרע וירושת הארץ, על כן ממשיכה ההפטרה "ויעבד ישראל", שהוא השם המורה על כלל ישראל. כלומר הפס' הראשון של ההפטרה מציב את שני הייעודים של עם ישראל כפי שבאים לידי ביטוי ביעקב אבינו "ויברח יעקב שדה ארם", שהוא חרן דהיינו שהדגש הוא על עצם היציאה והיעד הוא משני; וזה המצב של הגלות שבו האדם נמצא בכל מקום חוץ מאשר במקומו שלו ו"ויעבד ישראל", שהוא עניין הוצאות נשמות ישראל מן השבי הארמי, לפדות את ניצוצות הקדושה הטמונים בארם.
כל פרשת השבוע עוסקת בסכנת הגלות, כפי שאמרו חכמינו ז"ל על הפס' "ארמי אובד אבי" זהו לבן שביקש לעקור את הכל. שהרי כל מטרתו של לבן לא היתה להרוג את יעקב אלא כאמרו "הבנות בנותי והבנים בני והצאן צאני" וכאמרו יעקב "לולא אלקי אבי היה לי… ריקם שלחתני" שכל רצונו של לבן היה להשאיר את יעקב בגלות או לכל הפחות לשלחו ללא נשיו ובניו וללא רכוש, לאמר יכולים ישראל לשוב לארצם אך לא בתור עם ולא בתור מדינה, כי אם כפרטים כיחידים, רצונו של לבן שלא נגיע למצב של "ממלכת כהנים וגוי קדוש", אלא שתהיה פילוסופיה יהודית ולא מלכות ועם. ואמנם הפרשה מראה לנו את הסכנה שבא היה יעקב כאשר כמעט ונטמע ונשאר בגלות כפי שלמדונו חז"ל שאמר הקב"ה למלאכי השרת כשיעקב נתעכב לשוב לקיים את נדרו בבית אל "עד מתי יהא צדיק זה לוקה ואינו יודע בשל מה לוקה". ואכן כאשר נולד יוסף הבין יעקב שהגיע הזמן לחזור אל ארצו ומקומו ובכל זאת עדיין התעכב שם ולבסוף חייב לברח כדי שלא לאבד את הכל. וזה הוא "וירא יעקב את פני לבן" וכאשר האנטישמיות גואה נזכר יעקב בכך שצריך הוא לשוב לארצו. כפי שבא לידי ביטוי בכך שבצאתו חלם על מלאכי אלקים ועל נצח וכעת הגיע למצב וחולם על צאן ורכוש.
גם ההפטרה מלמדת אותנו על סכנות הגלות ועל הסכנה הטמונה בכך שהאידיאולוגיה הלבנית תיכנס לעם ישראל ועל הסכנות הטמונות בכך שיחשוב ישראל שיכול הוא לחיות בשלוה בין העמים. ועל המאבק בין אפרים שתפקידו גאולת הארציות והממלכה (עם הסכנות הקשורות בכך) לבין מגמת ישראל שהיא גאולת הרוח והשגת הקדושה (והסכנות הקשורות בכך , עד לאיחודם בביאת משיח צדקנו הוא "אדמוני עם יפה עיניים". עד למצב בו "שובה ישראל" בה יראו ישראל ויתעוררו לשוב בתשובה, כלומר לשוב אל ארצם בה יכולים לקיים המצוות באמת (לא בתור פולחן והשתעבדות, כי אם בתור מעשה של תיקון וגאולה). אזי "מי חכם ויבן אלה נבון וידעם", ושלא כמו יעקב לא יצטרכו ללקות, אלא יבינו מעצמם ולא מרשעת הגויים "צדיקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם" ויאמרו "הגדיל ד' לעשות עמנו היינו שמחים".
שבת שלום,
הרב ירחם שמשוביץ.
החידוד לשבת מפורסם: לעילוי נשמתם של 44 הנספים באסון השריפה בכרמל ולעילוי נשמת: אביב ז"ל, בן שמואל יבדל לחיים משקוביץ ושלמה בן אברהם לוי ז"ל.
קרדיט לאתר החדשות החמות - HNN
ציטוט ההודעה
