כבוד שלא ראויים לו
הנחה נפוצה ביותר, שכמעט כל אדם בחברה שלנו מקבל - לרבות הלא-דתיים - היא כי האמונה הדתית פגיעה במיוחד לעלבונות, ויש לגונן עליה בקיר מגן עבה מהרגיל, של כבוד מסוג מיוחד לעצמוף שונה הכבוד שכל אדם אמור לגלות כלפי אדם אחר.
דאגלס אדמס ניסח זאת היטב בנאום מאולתר שהשמיע בקיימבקידג' זמן קצר לפני מותו, והמופיעה בשלמותו בספרו סלמון הספקן (Adams 2003) - נאום שלעולם איני נלאה מלחזור עליו:
הנה דוגמה אחת לכבוד הכנוע שהחברה שלנו מגלה כלפי הדת, בעניין חשוב באמת. הרבה יותר כל להשיג מעמד של סרבן מצפון בעת מלחמה מטעמים דתיים מאשר מטעמים אחרים כלשהם. תוכל להיות פילוסוף מבריק בתורת המוסר, שעבודת הדוקטורט שלו, המפרטת את כל עוולות המלחמה זכתה בפרס, ועדיין תצטרך להזיע קשות מול וועדה שתשקול את בקשתך שיכירו בך כסרבן מטעמי מצפון."בדת [...] יש רעיונות מסויימים במרכזה, שאנו מכנים קדושים, מקודשים או משהו מאין זהץ פירוש הדבר הוא "יש כאן רעיון, או מחשבה, שאין לכם רשות לומר עליה שום דבר רע; פשוט אין לכן. למה לא? - מפני שאין לכם רשות!". אם משהו מצביע עבור מפלגה שאינך מסכים עם עמדותיה, אתה חופשי להתווכח עליהן כמה שיתחשק לך; לכל אחד יהיה משהו לומר, אבל אף אחד לא ירגיש נעלב מכך. אם משהו חושב שהמיסים צריכים לעלות או לרדת, אתה ראשי להתווכח על כך. לעומת זאת, אם משהו אומר "אסור לי ללחוץ על מפסק החשמל בשבת", אתה אומר "אני מכבד את זה".
מדוע לגיטימי לגמרי לתמוך במפלגת הליכוד או בקדימה, בימין או בשמאל, במודל כזה של כלכלה לעומת מודל אחר, במקינטוש או ב"חלונות" - אבל להחזיק בדעה על איך החל היקום, או מי ברא את היקום... לא, זה קדוש? [...] התרגלנו לא לאתגר רעיונות דתיים, אבל מעניין לראות איזו סערה מחולל ריצ'רד דוקינס כשהוא עושה זאת.! כולם ממש מתחילים להשתולל בטירוף, כי אסור לך לומרים דברים כאלה. אבל כשמביטים על כך בצורה רציונאלית, אין שום נימוק שבגללו הרעיונות האלה לא יהיו פתוחים לדיון כמו כל רעיון אחר, חוץ מהעובדה שהסכמנ בינינו משום-מה שהם לא יהיו פתוחים."
ואולם, לומר שאחד מהוריך, או שניהם נמנים עם כת הקווייקרים, תעבור את הוועדה ללא כל קושי, בלי קשר לשאלה עד כמה אתה בור או מתקשה להביע דעה במה שקשור לפציפיזם, או אפילו במה שקשור לאמונה הקווייקרית עצמה.
הנה עוד דוגמה מעוותת למתן זכויות יתר לדת. ב2006 פסק ביתהמשפט העליון של ארצות הברית, בהתאם לנאמר בחוקת ארצות הברית, כי כנסייה מסוימת בניו מקסיקו אינה כפופה לחוק - שחל על כל אדם אחר - האוסר על שימוש בסמים מעוררי הזיות.
חברים נאמנים בכנסייה הנקראת "המרכז הרוחני הרב-החסד של איחוד הצמחים" מאמינים כי יוכלו להבין כהלכה את אלוהים רק אם ישתו תה מצמח ההואסקה (hoasca), המכיל את הסם הלא חוקי דימתיל טריפטאמין. שימו לב: די בכך שהם מאמינים כי הסם מגביר את יכולת ההבנה שלהם. הם אינם נדרשים להציג ראיות לכך.
ומנגד, ישנן די והותר ראיות לכך שצמח הקנביס מקל על תחושות הבחילה ותופעות הלוואי הגורמות סבל לחולי סרטן המקבלים טיפול כימותרפי.
ובכל זאת בית המשפט העליון של ארה"ב פסק בשנת 2005, גם זאת, בהתאם לחוקה שכל החולים המשתמשים בקנביס למטרות רפואיות חשופים לתביעה בבית משפט פדרלי גם במספר המועט של המדינות שבהן מותר שימוש מעין זה. הדת כמו תמיד היא הקלף המנצח.
נסו ךדמיין חברים באגודה להערכת אומנות טוענים בבית משפט שהם "מאמינים" שהם זקוקים לסם מעורר הזיות כדי להגביר את הבנתם בציורים אימרסיוניסטיים או סוריאליסטיים. ועם זאת כשאשר כנסייה תובעת לעצמה דבר כזה, היא זוכה לתמיכתו של בית המשפט הגבוה ביותר במדינה. כזה הוא כוחה של הדת כקמע.
סוכם מתוך יש אלוהים - The god Delusion ריצ'רד דוקינס 2006 בהוצאת ספרי עליית גג
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי rcl-nadav
