הקטע הבא מהול בכאב של אדם שמרגיש חסר ערך. אדם שמרגיש שמאוחר מדיי בשבילו לשנות את חייו, וכל הכאב שהסתתר ממנו בגלל גילו פתאום נגלה אליו מאנשים שקשה להם יותר. אף פעם לא מאוחר לשנות. הכל תלוי בך, ולכן זה ההמשך - "אנושיים".
בין אם תרצה או לא, הקטע הבא כתוב עליך:
אתה מתוסכל מחייך עד לרמה שבערב אתה שוכב במטה מתחת לשמיכה דומע וחושב כמה נכשלת בחיים שלך.
ההורים שלא מרוצים, המורים/מפקדים/חברים שלא מרוצים, שאף אחד במהלך כל חייך מעולם לא אמר שאתה פשוט טוב בדרך החיים שלך.
אף אחד לא הולך אחריך, אתה פשוט כישלון. אתה כל יום מחליט להשתנות וההחלטה הזאת מחזיקה בדיוק כמה שעות, ולאחר מכן אתה אותו אדם כישלוני.
גם כאשר אתה יוצא לעשות משהו בכדי לשנות, מיד לאחר שאתה מסיים אותו אתה מרגיש שוב אותו אדם כישלוני שיושב בבית.
אתה בן אדם תלותי, בלי ההורים שלך אתה לא מסוגל לזוז סנטים מהבית. גם מבחינת כסף, גם מבחינת להגיע למקומות כמו חברים, או מקומות בילוי. - אתה אדם שבסופו של דבר בתמונה הגדולה - לבד.
אתה יושב בבית וחושב כמה אתה מסכן, ואתה גם באמת ובתמים מאמין בזה. אתה יודע שיש אנשים שיותר רע להם אבל זה לא מספק אותך להרגיש טוב יותר.
אתה רוצה בחורה שתהיה לידך ותאהב אותך. אתה רוצה שלמישהו פרט מההורים שלך יהיה אכפת אם אתה חי.
אתה רוצה הערכה, ואתה רוצה לדעת שאם אתה עוזר לאדם בחייו, זה בגלל שאתה הצלחת לעשות זאת בחייך שלך.
אתה אדם טוב, ככה אתה מאמין. - אתה משקר לעצמך ברוב הפעמים, ומוציא תסכול ב- אלכוהול/עישון/אוכל/בכי וכ'ו...
אתה רוצה שינוי, ואתה רוצה אותו עכשיו. אתה לא מוכן לחכות, אז אתה מאשים את כולם.
בקטע שקראת, כמה פעמים ראית את עצמך? - אתה נמצא שם בין המילים, ממלמל "זה אני..."
משהו לא בסדר, תמיד ידעת את זה. בין המחשבה לבין הרגש נמצא עולם שאתה חייב לאזן. - להפסיק להאשים, גם את עצמך. הגיע הזמן לשנות.
בחלק הראשון ביקשתי ממך לכתוב את עברך, כואב ככל שיהיה, ובלי לחסוך במילים.
עצם זה שכתבת את עברך, יצרת התמודדות פנימית מול הדחקה ממושכת. אף אדם לא רוצה להעביר על עצמו ביקורת, אין שום סיבה הגיונית לכך, אלא אם אתה מושלם. (ומן הסתם אין מושלם בעולמנו).
הקטע שנכתב למעלה הוא קטע שחלקו מדבר עליך במובן מסויים. נסכם שהקטע הזה הוא חלק מהעבר שלך.
כעת, הגיע הזמן לדבר על ההווה והעתיד.
העתיד הוא דמיון בלבד. העבר כבר לא קיים. מה שיש לך הוא ההווה, חוץ ממנו לא קיים דבר.
בהמשך למאמר "אנושיים":
מטרת הכתיבה של עברכם בעלת יכולת להבין ולשנות את כורחה של המחשבה, ולמקדה במטרות חייכם.
לפני שנמשיך בכתיבה, נצטרך להפנים את כוחו של ההווה. הקטע הבא הוא המשך - "אנושיים".
כל יום הוא היום האחרון
"הימים באים והולכים כמו דמויות דוממות ומצועפות ששלח מישהו
רחוק וידידותי, אך אינם אומרים דבר, ואם לא נשתמש במתנות
שהביאו עמם, ייקחו אותן ויחזרו בדממה כלעומת שבאו," - (אמרסון).
כמו שאתם חיים את ימיכם, כך תחיו את חייכם. קל להילכד במלכודת המחשבה שהיום הזה אינו חשוב לעומת כל הימים שהעתיד צופן לנו. אבל חיים נפלאים אינם אלא סדרה של ימים נפלאים, שאותם חייתם כהלכה, הקשורים זה בזה כמו מחרוזת פנינים יפהפייה. כל יום חשוב כשהוא לעצמו, ותורם לאיכותה של התוצאה הסופית. העבר כבר איננו, העתיד אינו קיים אלא בדמיון, ועל כן היום הזה הוא היום היחיד העומד לרשותכם. השקיעו אותו בתבונה.
חייכם אינם חזרה כללית. הזדמנויות אבודות כמעט אינן מזדמנות שוב. הבטיחו לעצמכם עוד היום להגביר את תשוקתכם לחיים והכפילו את תחושת המחויבות שלכם לקראת הימים הבאים.
אנשים רבים חושבים שנדרשים חודשים ושנים לשינוי חייהם. עם כל הכבוד, איני מסכים עמם. אתם משנים את חייכם ברגע שבו אתם מחליטים בעמקי לבבכם להיות בני אדם טובים יותר, בעלי מחויבות עמוקה יותר. מה שאורך חודשים ושנים הוא המאמצים שעליכם להשקיע כדי לשמר את ההחלטה הזו. וההחלטה הטובה ביותר שתחליטו לעשות כדי לשנות את חייכם היא ההחלטה לחיות במלואו כל רגע מיומכם. כמו שאמר שחקן הגולף האגדי בן הוגן, "כשאתם צועדים במסלול החיים, עליכם להריח את ניחוח הוורדים, שכן אתם זוכים להשתתף במשחק רק פעם אחת".
הרוח האנושית יכולה להתמודד הרבה יותר מעבר למה שאתם מאמינים.
V
"אנושיים" - חלק 2
ציטוט ההודעה
