היפסטר חדש נולד
ג'ונה היל, שהיה הילדון השמן בחבורת ג'אד אפטאו, גדל והתפתח. הוא לא רק משחק בתפקיד הראשי, לקראתו התאמן והוריד דרסטית במשקל, אלא אף היה שותף לכתיבת התסריט יחד עם מייקל באקול (“סקוט פילגרים”, “פרוג'קט X”). נודע כי חיבתו לסדרה המקורית היא שהחלה את הפקת הסרט, ואכן ישנם הרבה רגעים והופעות אורח שיחממו את ליבם של המעריצים. כולל הקמאו הכי מעולה שנראה בקולנוע מאז "זומבילנד". על הבימוי הופקדו אמני האנימציה פיל לורד וכריס מילר (“גשם של פלאפל”), והתוצאה פשוט לא דומה לשום דבר שניתן היה לצפות מרימייק - הוא קצבי, עשוי למופת, מצחיק בקול רם וקשה להאמין, אבל הוא אפילו מקורי ומלא כנות.
כבר בהתחלה, בסצינה מצויינת במהלכה נדרשים צמד השוטרים להסביר את התנהגותם במעצר האחרון שביצעו, הסרט מתוודה על כך שהוא רימייק רק כי להוליווד נגמרו הרעיונות. יש משהו מאוד משחרר בסרט שחושף את הבלוף של עצמו בשלב כה מוקדם ובעזרת הומור עצמי, עד כדי כך שאין ברירה אלא להיפתח בפניו ולצחוק מכל הלב. מה גם שלמרות שהוא מצהיר על עצמו כעל שכפול אחד מיני רבים, הסרט דווקא משכיל לספק כמה תובנות רעננות ומתבקשות על הז'אנר בו הוא פועל.
לדוגמה: ביום הראשון ללימודים, מגלים הגיבורים שסדרי עולם השתנו ומי שהיה מגניב באמצע שנות האלפיים בגלל העילגות והגזענות שלו, נראה הכי לא מקובל שאפשר בעולם הירוק והסובלני של 2012. הסצינה מתחילה כמו אם כל הקלישאות של סרטי התיכון – ג'נקו מציג בפני שמידט (ובפנינו) את הקליקות. “הנה הגותים" הוא מסביר לחברו, ומזהה בקלות גם את היורמים. אבל אז עיניו נתקלות בחבורת היפסטרים. “אין לי מושג מה אלה" הוא אומר, וממשיך להתבלבל מול נערות יפניות סייבר-פאנקיות. זהו עניין פעוט, אך כזה שחסר עד מאוד בסרטי תיכון אחרים מהשנים האחרונות - שפשוט לא הצליחו ללכוד את רוח התקופה אלא הלכו על האוניברסלי והנכון-תמיד. "21 ג'אמפ סטריט" מדויק הרבה יותר ובאופן לא לגמרי סביר משיג רצף של קליעות בול. גם מבחינת הבדיחות המפתיעות וגם כמעט בכל התפתחות עלילתית.
'עכבר העיר'
ציטוט ההודעה
