הסיפור של יוסי: זה לא אותו דבר, מלבד הגעגוע
בסרט ההמשך של "יוסי וג'אגר" אין את ג'אגר, וגם אין ממש סיפור. זה משאיר אותנו עם ד"ר יוסי - אוהד קנולר בלוק עצוב, עצור ומוזנח במיוחד. המגזר הגאה זוכה לטיפול מורכב, אבל הסטרייטיות מרודדת לשטחיות שוברת שיאים
להמשך הביקורת לחץ על התמונהבשנת 2002, הסרט "יוסי וג'אגר" הציג את אוהד קנולר ויהודה לוי מתנשקים בשלג במדי צבא. מאז ועד היום, הבמאי איתן פוקס עבר מ"פלורנטין" ו-”שירת הסירנה" התל-אביביים ל"ללכת על המים" ו-”הבועה", התל אביביים והגאים. הסרט היה אהוב כל כך עד כי הוא הופץ מסחרית גם בבתי הקולנוע, למרות שיועד רק לטלוויזיה, ובניגוד לסברה המקובלת זהו פיצ'ר לכל דבר, שכן אורכו הוא כ-70 דקות. הבעיה היא (זהירות, ספוילר לסרט מפורסם בן 10) שאי אפשר באמת לעשות "יוסי וג'אגר 2” בלי להפוך אותו לסרט על טבעי הכולל חזרה מן המתים. רעיון לא רע בכלל, אם תשאלו אותי, אבל איתן פוקס והתסריטאי איתי סגל (מבקר הטלוויזיה של “ידיעות אחרונות”) בחרו ללכת על כיוון הגיוני יותר – עשר שנים אחרי מאורעות הסרט, ומה שנותר הוא הסיפור של יוסי. במילים אחרות, זהו "יוסי בלי ג'אגר".
ציטוט ההודעה
ספוילר: 
