נכתב במקור על ידי
אושרי
טוב אז אני פחות או יותר שנתיים שכבר לא מאמין, הייתי דתי (שומר שבת, שלוש תפילות ביום, קורא בתורה וכו') הייתי דתי עד גיל 15 16 בערך ומאז עברתי בית ספר וניהלתי אורח חיים חילוני( חשוב לציין שבתקופה הזו אני עדיין מאמין).
פחות או יותר לפני שנה וחצי קצת יותר התחילו בי כל התהיות(פחות או יותר כשנפתח הפורום הזה) כשהוא נפתח עוד הייתי מאמין באמונה שלמה והתנגדתי בכל תוקף שהוא ייפתח ועם זאת לא יכלתי שלא לאפשר את זה כי בכל זאת זה פורום שמביא פעילות וגם דעת הרוב הכריעה במקרה הזה.
כשהוא נפתח הייתי נכנס ומתחיל להתעצבן איך אנשים מעלים על מחשבתם בכלל שאין אלוהים, ואיך מרשים לעצמם לדבר על הדת וכו', התנגחתי בהם קרוב לחודשיים עד שהגעתי להחלטה שאין טעם להלחם כי לא אני ולא הם( האתאיסטים) ישנו את העולם, חשוב לציין שכן הייתי קורא את מה שהיה נכתב כאן בעיון רב ותמיד הייתי סותר את כל מה שנכתב כאן.
עד שהפסקתי עם זה והשאלות שנשאלו כאן משום מה צפו אצלי כל התהיות והשאלות וכשהייתי הולך לשיעורי תורה אז במקום ללמוד ולהחכים על דינים וסיפורים לא הייתי נותן להעביר את השיעור שהרב רצה ללמד(לא מכוונה רעה כמובן של חבלה) אלא הייתי מעלה בפניו את כל השאלות שלי והוא היה עונה לי,מיותר לציין שהתשובות שלו לא סיפקו אותי בגלל שאני כותב כאן את הנושא, ובקיצור חיפשתי את ההגיון במקום שאין הגיון ואז "התהפכתי" לא יכלתי לשמוע את התירוצים של הדתיים של :" נסתרות דרכי השם" " צדיק ורע לו רשע וטוב לו" " כל עקבה לטובה" "כפרת עוונות" ועוד שלל אימרות, עצבן אותי פשוט שאין הגינות עם אלוהים, למה רב שעשה רק טוב כל החיים שלו(לפי מעריציו") ולמד ושמר על זרע לבטלה והחזיר אנשים בתשובה וקיים את כל המצוות שאפשר "זכה" להידקר ולסיים את חייו הטהורים והקדושים במוות אכזר שכזה.
בקיצור(שגיא נאור) זו הביוגרפיה על כל התהליך שקרה לי, מי שרוצה מעוניין גם להגיב ולהתייחס למה שכתבתי בהקדמה הזו.
אז בעיקרון אני אומר לכם את האמת; אני כן בן אדם שרוצה להאמין אבל אני לא יכול לשקר את עצמי ולהאמין במשהו שאני כרגע לא מאמין כי אין לי הוכחות, אני כן רוצה להאמין בעולם שכולו טוב ושאנחנו העם הנבחר ובלה ובלה אבל אין לי הוכחות,אני לא יכול להאמין במשהו שלא ראיתי לנגד עיניי, כשאני מקשה את הטענה הזו על בן אדם מאמין הוא מחרטט לי :" תגיד תודה שאתה קם בבוקר זה כבר נס" ובהתלה כן הייתי מתווכח והייתי עונה, במה "הגויים" שונים מאיתנו? גם הם קמים בבוקר,גם הם עובדים גם להם יש אישה וילדים, גם אצלהם יש רצח,אונס, אלימות גניבות וכו', במה בדיוק אנחנו שונים מהם? והם שוב עם אותם תגובות טיפשיות שכבר התחיל להימאס לי אז העדפתי ללכת עם האמת שלי לבד ולא להתווכח כי הם ואני(לפחות לפי דעתם, כי אני כן פתוח להאמין ולנסות לשמור ולכבד את כל מה שכתוב רק שחסר לי פרט קטן והוא הוכחה) ומהויכוחים האלה לא יצא שום דבר, שכל אחד יחיה את חייו מבלי שאף אחד יכתיב לו איך ומה לעשות.
בקיצור כמו שאמרתי אני די שלם עם עצמי, מה שקורה הוא שלפעמים יש לי רגשות אשמה על איסורים כבדים( מבחינת הדת) שאני עושה( לצורך העניין יש משהו שמאוד מטריד אותי עכשיו והוא:" האם לצום ביום כיפור" כאן אני כותב שאני לא מאמין, אז זה יכול להסתדר שאני צם? מה גם שאני חושב שזה מנהג מאוד פרימיטיבי כי אני דוגל בלהיות אדם טוב מבלי שום קשר לדת.
אז למה זה מטריד אותי כל כך אם לצום או לא למרות שאני סוג של לא מאמין? למה יש לי את הספק הזה שכן יקרה לי משהו רע אם אני לא יצום ויראה טלויזיה בכיפור וכו'?
למה?
אז למה בעצם יש לי עדיין רגשות אשמה?
ציטוט ההודעה
