מדיניות הגרעין של ישראל כל הפחדנים שמפחדים מאיראן, כנסו ותחכימו קצת. אולי תפסיקו לפחד
אז לכל הפחדנים והנמושות שכל היום כותבים כאן שאיראן הולכים למחוק אותנו ב10 דקות עם טיפקס מהמפה אולי אחרי שתקראו קצת על יכולת ההרתעה של ישראל בעזרת נשק גרעיני. תקראו ותבינו למה אף מדינה בעולם לא יכולה להשמיד את ישראל אלא אם כן היא רוצה להיות מושמדת יחד איתנו.
עם כל הנושאים שנפתחים פה כל יום על איראן ומלחמות זה הפך מפורום דיבורים לפורום מלחמות חח אבל לא משנה בוא נמשיך.
כל המידע שיוצג כאן נלקח מויקיפדיה ועל פי עדויות של הבוגד מרדכי ואנונו שהואשם באשמת ריגול נגד המדינה שלנו.
סיכמתי ותימצתתי לכם את כל הדברים שחשוב שתקראו.
ישראל מעולם לא פרסמה דבר הנוגע ליכולתה הגרעינית, אולם על פי הדלפה לעיתונות של מרדכי ואנונו, טכנאי שעבד בקריה למחקר גרעיני, והערכות של מומחים וארגוני מודיעין שונים, ישראל נמנית עם המדינות שלהן נשק גרעיני. בשל העמימות אין אפשרות לנקוב במספר מדויק של הפצצות הגרעיניות שברשות ישראל, אך מקובל לדבר על סדר גודל של עד 600 פצצות מדגמים שונים (ראו להלן). ההערכות מתבססות על הדלפתו של ואנונו, על קיומו של הידע הנדרש בידי מדעני ישראל, ועל פוטנציאל הייצור של הקריה למחקר גרעיני.
הדיון בנושא פיתוח נשק גרעיני עלה על סדר היום כבר בשנות ה-50 של המאה ה-20 ולמעשה עם תום מלחמת השחרור. קברניטיה של מדינת ישראל הגיעו כבר אז להחלטה כי על מדינת ישראל להתחמש בנשק גרעיני לצורך הרתעת מדינות ערב שאינן משלימות עם קיומה.
ראש ממשלת ישראל הראשון, דוד בן-גוריון, פעל למימושה של אופציה גרעינית לישראל לצורך מניעת מלחמת השמדה. בשלב מאוחר יותר האמין שכאשר מדינות ערב יבינו שלישראל יש יכולת גרעינית הן יזנחו את הרעיון להשמידה, דבר שיוביל בטווח הארוך לשלום באזור.
כדי לחזק את עמדתו, העלה בן-גוריון את הרעיון שבעוד שהערבים יכולים להפסיד מלחמה אחר מלחמה, הרי שלישראל אסור להפסיד ולו במלחמה אחת שכן זו תהיה עבורה מלחמת השמד. לפי התאוריה הזו מדינות ערב יכולות להקריב במלחמותיהם קורבנות רבים הן בגלל מספרם והן בגלל אי הרגישות שלהם לנושא. לעומת זאת, החברה הישראלית לא תוכל לחיות עם תוצאותיה של מלחמה שבה יש לישראל קורבנות רבים, דבר שיפורר אותה מבפנים ולמעשה יביא בעקיפין לסופה. ישראל, לפי בן-גוריון, לא תוכל לעולם לעמוד נגד הכמות המספרית של מדינות ערב, ולשם כך עליה להחזיק אופציה גרעינית לשם הרתעה.
לאחר גילוייו של מרגל האטום מרדכי ואנונו באמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, התקבלה ההערכה שלישראל היה ארסנל תחמושת גרעינית בסדר גודל של 200 כלי נשק גרעיניים ב-1980. באמצע שנות ה-90 של המאה ה-20 הועלתה ההערכה לכ-400 כלי נשק גרעיניים מסוגים שונים כולל פצצות היתוך תרמו גרעיני וכלי נשק טקטיים אחרים. אם מידע זה נכון, הרי שישראל היא המעצמה הגרעינית השישית בגודלה בעולם.
ניתוחי מומחים גורסים כי בשל המבנה האופייני של מדינות המזרח התיכון, די לישראל ב-50 פצצות גרעין כדי להשמיד את כל מדינות האויב במזרח התיכון גם יחד, ולכן הכמות העודפת נועדה כדי להוות איום עבור מעצמות גרעיניות זרות, ובראשן רוסיה, שיחשבו להעניק מטרייה גרעינית לניסיון להשמיד את ישראל.
במקביל לפיתוח כלי הנשק הגרעיניים עצמם, פיתחה ישראל תוכנית טילים שיוכלו לשאת את כלי הנשק הללו לכל מטרה אפשרית. סדרת טילי יריחו שפיתחה ישראל כוללת שלושה דגמים: יריחו 1, יריחו 2 ויריחו 3. כאשר 2 הראשונים הם בעלי טווח של 500 ו-1,500 ק"מ בהתאמה, ואילו יריחו 3 המבוסס על משגר הלוויינים הישראלי "שביט" הוא בעל טווח שבין 4,500 ל-7,000 ק"מ, לדעת הממעיטים, כאשר הוא נושא ראש קרבי במשקל של טון (או 6,000 - 6,500 ק"מ בנשיאת ראש גרעיני ישראלי סטנדרטי במשקל 350 ק"ג) ועד 7,800 ק"מ לדעת המרבים.
טווחים כאלו מאפשרים לטילי הגרעין של ישראל לכסות את רוב שטחה הגדול של אסיה, את כל אירופה ואת כל אפריקה ואולי אף לאפשר פגיעה בחלקים הקרובים יותר של אמריקה הצפונית.
בנוסף, שלוש צוללות דולפין שהתקבלו מגרמניה בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 נושאות, על פי הערכות, כארבעה טילי שיוט מתוצרת ישראל, כל אחת, בעלי טווח של 1,500 ק"מ ומאפשרות לישראל להגיב במכה שנייה גם אם בסיסי הגרעין על אדמתה יוחרבו במכה הראשונה. מבחינה זו, לא ידוע האם בנתה ישראל בסיסי סילו לטילים ("אסמים"), בסיסים אלו יכולים לאפשר לישראל להשתמש בטילים הגרעיניים שלה גם כאשר הבסיס שבו הם מאוחסנים מותקף בנשק גרעיני.
ארגון איכות הסביבה "גרינפיס" הציג במסיבת עיתונאים בתל אביב ב-29 במרץ 2007 פרטים המבוססים על הערכות בדבר מתקני הגרעין של ישראל. לטענת הארגון, לבד משני הכורים הגרעיניים בשורק ובדימונה יש לישראל גם כמה מחסנים של נשק גרעיני: באזור עיילבון שבצפון פועל מתקן לאיחסון נשק גרעיני טקטי, ובאזור יודפת יש מתקן להרכבת נשק גרעיני. גם באזור המושבים תירוש וזכריה שבחבל עדולם וכן בחיפה מחזיקה ישראל, על פי מקורות אלה, מתקנים לאחסון טילים גרעיניים. (וזה רק מה שהם יודעים מתחת לכל אדמות ישראל יש נשקים גרעיניים)
בנוסף, על פי מספר פרסומים, האסטרטגיה הגרעינית של ישראל היא מורכבת יותר. כך, בספרו טוען הרש כי לישראל שתי סוללות תותחים לפחות, שהוסבו, באמצעות הגדלת טווח הירי ל-70 ק"מ (תוך הקטנת הדיוק), לעשיית שימוש בנשק גרעיני טקטי, הגורם לנזק בהיקף מצומצם (בדרך כלל קילוטון אחד, 5% - 10% מעוצמת הפצצה שהוטלה על הירושימה) ובפצצות נייטרון שמפיצות קרינה רבה, המסוגלת לחדור שכבות שריון עבות מאוד, אך נעלמת לאחר כ-24 שעות וקוטלת רק אורגניזמים ביולוגיים (בני אדם, חיות, צמחים) ואינה גורמת לנזק למבנים או לכלי הנשק של האויב עצמם.
לפי טענה זו, גם במקרה שבו צה"ל יימצא במצוקה חמורה - עדיין, ישראל תוכל להימנע ממלחמה גרעינית באמצעות פגיעה חמורה בכוחות הצבאיים הקונבנציונליים של האויב באמצעות נשק גרעיני בעל נזק מצומצם המספיק לגרימת נזק חמור מאוד לכוחות צבא קונבנציונלי שמטבעו נע במסות גדולות - על ידי ניצול המצב בו פצצת נייטרון אחת יכולה להשמיד דיוויזיית טנקים שלמה הנעה בטור.
לפי הפרסומים, מדיניותה הגרעינית של ישראל גורסת כי שימוש בנשק גרעיני ייעשה רק באחד משלושת המצבים הבאים:
- השמדת חיל האוויר
- חציית הקו הירוק על ידי כוחות צבאיים סדירים
- שימוש בנשק בלתי קונבנציונלי נגד ישראל
ב-7 באפריל 2008, בעת שביקר בחמ"ל משרדו במסגרת תרגיל העורף הלאומי, אמר השר בנימין בן אליעזר: "תקיפה של איראן תוביל לתגובה קשה של ישראל, שתגרום לחורבן האומה האיראנית."
לינק לויקיפדיה
ציטוט ההודעה
נכתב במקור על ידי כיפה בוי
