מאת: אריאל נורה כהן "Not ready to die in your war", הצהירו לאחרונה עשרות ישראלים, איראניים ואזרחים של מדינות נוספות בהוספת המשפט לתמונת הפרופיל שלהם בפייסבוק. הם עשו זאת כחלק מקמפיין האהבה המתחדש של פרויקט "Israel Loves Iran" שנוצר במרץ האחרון כאתר עצמאי ועמוד בפייסבוק כתגובת נגד וירטואלית לאפשרות המלחמה מול הרפובליקה האסלאמית. המיזם התחיל כשהמעצב רוני אדרי העלה תמונה שלו ושל בתו עם הכיתוב "Iranians, we will never bomb you. We love you" – ותוך ימים סחף אחריו רבים שאימצו את הרעיון והכינו תמונות דומות. בהמשך הקמפיין התווספו אליו סרטוני וידיאו עם מסר דומה.
"המסר גרם לאיראנים שקיבלו אותולאושר, ואני אפילו מכירה כמה שבכו מהתרגשות", מספרת אימאן (שם בדוי), סטודנטית איראנית בשנות העשרים לחייה. "עם זאת חשוב לזכור שלא לכל האיראנים יש גישה לאינטרנט, ובמדינה מופעלת צנזורה ברמה גבוהה. האדם הפשוט חייב להשתמש בשרת אינטרנט חיצוני ולהתגבר על חסימות שונות כדי להיכנס לרשתות חברתיות ולאתרי חדשות זרים. לכן להודעה הזו יש קהל מוגבל מאוד מראש".
את אימאן הכרתי דרך אחד מעמודי הפייסבוק הראשונים של הקמפיין, "Love & Peace". כיום יש עשרות עמודים דומים שמנסים לאזן את רוחות המלחמה הנושבות במזרח התיכון על ידי שליחת הודעות דומות. "איראנים שנחשפו לקמפיין מפחדים להצטרף אל עמודים שקשורים אליו או להשאיר בהם תגובות, ולא רק כאלה שחיים באיראן. אנחנו לא יכולים לדבר על הנושא בחופשיות, זה מסוכן". לכן, היא מסבירה, היא מסכימה להתראיין רק בעילום שם.
"המון בלוגרים נעצרו אצלנו – יש גבולות ברורים שאסור לחצות. מי שישתמש באינטרנט כדי לקדם מסרים שהם נגד המשטר ייקח על עצמו סיכון גדול". כדוגמה היא מביאה את סיפורו של
. היא מספרת שהיא מרגישה מאוימת, "בגלל הצהרות של ממשלות מטורפות. גם המנהיגים שלי לא עוזרים. ההתערבות הרבה של המשטר בחיינו גורמת לי להרגיש לא בטוחה. אנחנו מפחדים מהממשלה שלנו". למרות זאת, היא מעידה, ההודעה מתפשטת ברפובליקה האסלאמית בעל פה. "שמתי לב שיש סוכנים ממשלתיים באותם עמודי פייסבוק והם כותבים הודעות המזוהות עם האידיאולוגיה של המשטר. קל לזהות אותם כי הם חוזרים על אותם משפטים שוב ושוב. החדשות הטובות הן שהם במיעוט".
אין ראיות לפיתוח נשק גרעיני
יש הטוענים שהקמפיין הזה, על כל כוונותיו הטובות, נגוע בדיוק באותה בעיה של כלל השיח הציבורי בישראל בנוגע לאיראן: השטחיות. המסר שקורא לאנשים להתאחד הוא חשוב אך מתעלם מהעובדה שבכל זאת, יש בין ישראלים ואיראניים הבדלים רבים, וקיים פער ביכולת של העמים לתקשר אחד עם השני. תפיסות המקובלות על חברי קבוצה מסוימת יכולות להתפרש אחרת לחלוטין אצל הקבוצה האחרת.
"הטענה שהמשטר האיראני מפתח נשק גרעיני היא של ישראל וארה"ב. אין ראיות לכך. אפילו המנהיג העליון, האייתולה עלי ח'אמנאי, הודיע שנשק גרעיני הוא 'פוגעני' ושהם לא שואפים לייצר אותו", אומרת אימאן. היא מוסיפה שגם אם המשטר אכן שואף לנשק שכזה, הדבר נובע מהתחושה שאיראן היא מדינה מאוימת. "להמון מדינות שקרובות אלינו כבר יש נשק גרעיני, למשל ישראל. בנוסף, יחידות רבות של צבא ארה"ב ממוקמות ליד הגבולות שלנו". לאורך השיחה, כפי שכבר הודגם, אימאן לא נמנעת מביקורת כלפי ראשי המדינה. "המדיניות הדיפלומטית העוינת של איראן מגבירה את הבעיה, ודוגמה בולטת לכך אפשר למצוא באמירותיו של אחמדיניג'אד לגבי מחיקת ישראל מהמפה. חשוב לזכור שמשפטים מהסוג הזה הם עניין של מיצוב פוליטי של הממשלה יותר מכל דבר אחר. אני לא חושבת שלמשטר האיראני יש את הכוח או היכולת לעשות את זה באמת". בהקשר זה, אימאן מדגישה את הבדלי הסמכויות בין ראשי המשטר. "אייתולה ח'אמנאי הוא המנהיג העליון ומקבל ההחלטות העיקרי. יש לו את מלוא הסמכות באופן ישיר ועקיף, משרת הנשיא היא בעיקר רשמית".
לאורך השיחה היא מקפידה להדגיש את ההבדלים בין תושבי איראן לבין ראשי המדינה והמקורבים לשלטון. אני שואל אותה האם אזרחי הרפובליקה האסלאמית שואפים שיהיה למדינתם נשק גרעיני. היא טוענת שלא."היינו בעצמנו קורבנות של נשק כימי במהלך מלחמת שמונה השנים בין איראן ועיראק, וראינו את הטרגדיות שהתרחשו בהירושימה ובנגסאקי. עוינות היא לא מה שאנחנו מחפשים. אם השאלה מתייחסת לפעילות גרעינית ולא לנשק, התשובה היא קצת שונה. הממשלה תמיד טענה שהפעילות הגרעינית היא למטרות שלום, ויש איראנים שמאמינים שפעילות גרעינית אזרחית ושוחרת שלום היא זכותנו, בדיוק כפי שמתקיים במדינות אחרות". לדבריה, תושבים אחרים חושבים שהסנקציות הכבדות שיש על הרפובליקה האסלאמית הופכים את הפעילות הגרעינית ללא משתלמת ולכן מעדיפים להשהות אותה וליצור מערכת אמון עם שאר העולם לפני שהיא תמשיך. "חלק מהאיראנים, בניהם אני, מאמינים שכמעט כל סוג של פעילות גרעינית היא לא טובה לסביבה ולאנושות ולכן צריכים לעצור אותה בכל המדינות. עדיף לנו להשקיע באנרגיות ירוקות מאשר להתעסק בחומרים שמרעילים את הסביבה".
הסנקציות ואנחנו
לפני כחצי שנה מסלקת הכספים הבינלאומית "סוויפט" הודיעה על ניתוק קשריה עם בנקים איראניים עליהם חלים עיצומים של האיחוד האירופי. רבים כינו זאת "אם כל הסנקציות" ושמחו על הידוק הלחצים כלפי איראן. ביולי האחרון הטילה ארה"ב על המדינה עיצומים נוספים ומשמעותיים. נדמה כי נושא הסנקציות גורם לסערת רגשות קלה אצל אימאן, ויש לה המון מה לומר עליו. "אני רוצה שכל העולם ישמע על המצב, שתהיה הבנה הדדית של ההשלכות. אני מרגישה שזו החובה שלי, גם אם מעט אנשים יקשיבו לי".
צילום: codepinkhq
היא מספרת על התוצאות האפשריות של בידוד המערכת הכלכלית של איראן. "איראן היא אחת מיצרניות הנפט הגדולות בעולם. אם לא יקנו אותו מאיתנו התוצר הלאומי הגולמי ירד, האבטלה תגדל וכמוה גם האינפלציה במשק. מחירים יוכפלו, מפעלים יקרסו וכוח הקניין של האנשים יקטן". לפיה, כמה מצבים עלולים להיווצר בעקבות כך. "התחזית אומרת שבקרוב מאוד איראן תהיה בצרה גדולה מבחינת הציוד הרפואי שיש בבתי החולים שבה, שהרבה ממנו מיובא או נעשה מחומרים מיובאים. עקב כך חולה סרטן שילך לטיפולים כימותרפיים יצטרכו לשלם מחיר הרבה יותר גבוה על כל טיפול. מה הוא ומשפחתו יכולים לעשות? לא לשלוח אותו לטיפולים ולתת לו למות מהר יותר כי זה עולה פחות?". לפי טענתה, גם איראנים שחיים מחוץ למדינה ירגישו את עול הסנקציות. "סטודנט שנסע ללמוד בחו"ל עלול לגלות שהוא צריך לשלם כפול על שכר לימוד כי המטבע האיראני שווה הרבה פחות, למשל".
אימאן מספרת על תהליך אחר שקורה עקב העיצומים, והוא התיישנות המערכת האווירית במדינה. "איראן לא יכולה לקנות מטוסים או אפילו חלקי חילוף בשבילם בגלל שארה"ב טוענת שאנחנו עלולים להשתמש בזה כדי לבנות טיל. לכן מערכת התעופה ישנה, יקרה ולא יעילה. הרבה מאוד מטוסים שלנו מתרסקים כל שנה ואנשים נהרגים. הרבה אזרחים לא מעזים לטוס בכלי תעופה איראניים בעקבות מצב זה, והתעשייה האווירית נפגעת. כל חברות התעופה שלנו הן פושטות רגל".
האחריות שהיא מטילה על יוזמי הסנקציות היא ישירה וכבדה: "עכשיו שמישהו יסביר לי איך ארה"ב טוענת שהיא עיצבה את הסנקציות כדי שהאפקט על תושבי איראן יהיה מינימלי? הם חושבים שאנחנו טיפשים?! אנחנו הופכים לעניים יותר מיום ליום וארה"ב לא רק מודעת למצב הזה אלא שואפת אליו. חשוב להדגיש שהמצב הזה לא מטריד את הממשלה שלנו שלה יש כוח וכסף כדי להתגבר על הסנקציות, אלא רק את האנשים הפשוטים. הדוגמאות שציינתי היו מעטות, התמונה הגדולה היא נוראית יותר".
להתבשל במים רותחים
אימאן היא מוסלמית חילונית המעידה על עצמה כי היא אתאיסטית. "המהפכה האסלאמית לקחה את המדינה אחורה במקום קדימה. זה קרה מסיבות רבות, לא רק האסלאם". כשהיא מדברת על הקשר בין דת למדינה קשה שלא להשליך את דבריה על המצב בישראל: "פוליטיקה ודת לא צריכות ללכת ביחד. הפוליטיקה מנצלת את האמונה הדתית של האנשים ומשחקת איתה, ועדיף שהממשלה תהיה חילונית והדת תהיה עניין אישי של האזרחים. זה הצעד הראשון והבסיסי לכינון של חברה הוגנת, הגיונית ומודרנית". לפי דבריה, המערכת הפוליטית במדינתה סובלת מחוסר סובלנות, דבר המשליך על החברה כולה. "לצערי, הממשלות לאורך השנים לא לימדו אותנו להתפשר. במקום זאת יש קרב בלתי פוסק על מה שנתפס כ'נכון' ומה שנתפס כ'שגוי' במטרה להשיג כוח, בזמן שמה שאנחנו באמת זקוקים לו הוא שיתוף פעולה".
מבט על טהרן משדה התעופה המקומי מהרבאד. צילום: Ensie & Matthia
אני שואל על היחס באיראן כלפי היהודים שחיים בה. "יש לנו במדינה נוצרים, זורואסטריזם ויהודים, וכמובן נתח גדול של מוסלמים, דתיים וחילונים. אני מרגישה שכולם מרגישים מופלים פחות או יותר באותה הרמה. אם ישימו אותך במים רותחים הבדל של כמה מעלות לא ממש ישנה, אתה תתבשל בכל מקרה". לטענתה, היחידים שלא מרגישים את האפליה הם האנשים המקורבים לשלטון. "מה שנוצרים ויהודים לא יכולים לעשות או לקבל – גם המוסלמים לא. הקבוצה היחידה שמופלית לרעה יותר מכולם ובאופן ברור היא מאמיני הדת הבהאית". ומה עם נשים? "במובנים מסוימים אנו מרגישות מופלות. יש חוקים שהם לא הוגנים כלפינו וקשורים למשל ללבוש ולמוסד הנישואין והגירושין. מצד שני, המצב פחות גרוע כמו במדינות מדינות ערביות רבות, בניגוד למה שזרים חושבים".
בהמשך מתארת אימאן את חייהם של הצעירים ברפובליקה האסלאמית. "הסייגים אמנם לא נותנים לנו לחיות את חיינו כפי שתמיד רצינו, אבל החיים עדיין נמשכים. אין מועדונים ופאבים אבל יש מסיבות מחתרתיות ואנחנו מבלים עם חברים שלנו כמו כולם". באופן בסיסי, היא מדגישה, הצעירים באיראן חולקים אותם מחשבות וחלומות כמו בני גילם בכל העולם, "רק שאצלנו גורמים פוליטיים, כלכליים וחוקיים הפכו למחסומים העיקרים בדרך להגשמת המטרות שלנו".
איראניות בבית כנסת בטהרן. צילום: Fellowship of Reconciliation
חוסר איזון בין כוחות הוא מסוכן
בסוף חודש אוגוסט קיימה תנועת "קול אחד" מיזם בת"א במסגרתו הובאה חומת קרח לשדרות רוטשילד במחאה על הקיפאון המדיני. רבים מהישראלים נוטים לראות את מצב זה כסוגיה נפרדת מזו של "האיום האיראני", ואני שואל את אימאן לגבי דעתה על הסכסוך הישראלי פלסטיני. "קבוצות רדיקליות משני הצדדים הופכות את הסוגיה לבעיה שלא מסתיימת. הנושא מורכב מאוד והיה טוב אם היו בעולם גופים בינלאומיים חזקים ועצמאיים. אלה שקיימים, כמו האו"ם, הם לא באמת כאלה. במקרה של הסכסוך הזה, ככל שמדינות אחרות יתערבו כך המצב יורע, בגלל שלכל מדינה אינטרס משלה והוא לא בהכרח חופף לפתרון הסוגיה". היא קובעת כי אין הצדקה לפשעים ולא משנה של מי. "שני הצדדים עשו טעויות. לצערי ראינו גם בהיסטוריה שבעלי הכוח נוטים לנצל אותו לרעה, ולכן חוסר איזון בכוחות הוא מסוכן. במקרה הזה ישראל היא זו שיש לה יותר כוח ואני חושבת שהממשלה הישראלית צריכה לפעול באופן שקוף והוגן יותר מכפי שהיא מתנהלת היום".
לסיום הראיון אני שואל את אימאן האם היא רוצה לפנות אל הישראלים במסר משלה. היא שמחה לנצל את ההזדמנות. "אני רוצה לומר שאני מאוד אסירת תודה על כל המסרים הנפלאים שקיבלנו בימים האלה. אני רוצה שהישראלים ידעו שאנחנו אוהבים אותם בחזרה למרות שבגלל המגבלות אנחנו לא יכולים להראות את זה באמת. אנחנו לא רוצים למחוק את ישראל מהמפה! זה מה שאחמדיניג'אד אמר, לא אנחנו! זוכרים את מערכת הבחירות השנויה במחלוקת באיראן בשנת 2009? זעקנו, מחינו, נכלאנו, נהרגנו – כדי לומר שהוא לא מייצג אותנו. למעשה, אנחנו מתביישים בו. כולנו בני אדם, וככאלה – דומים אחד לשני. אנחנו צריכים לפעמים לכבות את הטלוויזיה, להתרחק מהמדיה לזמן מה ולחשוב לבדנו מה המניעים והאינטרסים של אמצעי התקשורת. המקור העיקרי לעוינות מגיע מהמנהיגים, ואם יש אי הבנה הפיתרון הוא בתקשורת והסברה אחד כלפי השני. אולי הגיע הזמן שהמנהיגים שלנו ישתו בירה או יעשו מדיטציה ביחד, כי הם מתנהגים כמו מטורפים שכבר יצאו מדעתם".
מקור:
http://j14.org.il/articles/35104
קרדית לי על העריכה שלבבונים יהיה קל לקרוא
מעבר לגבולות הפייסבוק: ריאיון נדיר ומורחב עם סטודנטית איראנית
ציטוט ההודעה
